מול מה אנחנו בעצם עומדים אחרי ה 7 לאוקטובר?

[KKatkov]

הדבר היחיד שיציל אותנו מהשמדה (דה פקטו) הוא להיפרד מהפלשתינים שחיים בגדה המערבית. אם יש לך רעיון (אבל מעשי, שניתן לביצוע) איך לעשות את זה בלי להיפרד גם מהשטחים שעליהם הפלשתינים יושבים – אני בעד

חוץ מזה שאין שום סיבה ללכת עם הנרטיב שבו קיימת הטרמינולוגיה "פלשתינים" (אין באמת עם כזה, אין שפה כזו, אין תרבות כזו) עם המשפט האחרון שלך אני יכול להסכים באופן חלקי.

בעיניי, השטחים האלה חייבים להיות חלק ממדינת ישראל, הן בהיבט הביטחוני והן בהיבט ההיסטורי. אני מקווה שאחרי מה שקרה בעוטף, רוב העם התפקח והבין שהקמה של יישות ערבית עצמאית חדשה בתוך מדינת ישראל היא איום בטחוני שעלול להביא לתוצאות הרסניות.
אז עם מה נשארנו? סיפוח ותעודות זהות (אתה לא רוצה, ובצדק), סיפוח עם אוטונימיה אזרחית לערבים (יש שיגידו שזה אפרטייד כמו דרום אפריקה, למרות שזה לא נכון - ועדיין לא פתרת את הבעיה כי השליטה בחינוך נשארה אצלם).
אגב, מבין 2 הרעות החלות האלה אני מעדיף במובהק את השניה. לפחות היא מאפשרת למנוע את ה-7 באוקטובר הבא שיצא מג'נין (אני גר 15 ק"מ מג'נין בקו אווירי, אז הנושא קרוב מאוד לליבי. מקווה שתצליח להבין אותי...).

אז נשארנו עם "פתרון אחר". לדעתי, הוא צריך לכלול מודל עובד לרכישת האדמות ע"י יהודים מערבים בהתאם לחוק הבינלאומי, חיזוק ההתיישבות ועידוד הגירה הערבית - עד לנקודה שכמות הערבים שנשארו אינה מאיימת על האופי של מדינת ישראל מחד, ומאידך הם מוכנים להשתלב בחברה הישראלית על הנורמות שלה.
ב"זבנג וגמרנו" זה לא יקרה. צריך להושיב יחד הרבה יהודים חכמים - אנשי ביטחון, מומחים לדין בינלאומי, יועצים פוליטיים, אנשי חינוך. לבצע סיעור מוחות שיקח חודשים ואולי שנים, לתכנן תכנית ל-20 שנים שתאפשר בסיומה לשלב את איו"ש במדינת ישראל בצורה בריאה. מן הסתם, התכנית צריכה להתעדכן בהתאם להתקדמות בשטח, וממשלות ישראל שיתחלפו בשנים האלה צריכות כולן לעבוד באופן עקבי ואחראי לטובת הביצוע של התכנית.
ובנימה פסימית... למה נראה לי שזה לא הולך לקרות, שממשלות ישראל מתעסקות רק בריבים וענייני אגו, שהיהודים חוזרים לריב אחד עם השני ברגע שהגב שלהם זז מילימטר מהקיר ולא מסוגלים לסחוב ביחד שום פרוייקט ממושך?...

אני לא איזה גאון, ואני לא מתיימר לפרט את הפתרון על כל צדדיו. יתרה מזאת, אני הייתי שמח לדון, לחשוב, להתווכח בנושא עם כל ישראלי מכל צידי הקשת הפוליטית - כל עוד הוא מבין שלמען עתיד ילדינו, חייבים לחפש פתרון כזה. מי שבא בעמדה של "זה לא אפשרי, יש רק 1 או 2 ולכן אני לא רואה סיבה להטריח את עצמי ולחפש מוצא נוסף" - מבחינתי, אין סיבה להתדיין איתו משום שמדובר בויכוח עקר.