אני מתרשם בעיקר מהספונטניות ומהטיול המגניב שעשית ככה על הדרך!
עקב ברדק הטיסות בימים האחרונים, נאלצתי לחזור מטיסת עבודה ללונדון דרך רודוס.
החלטתי לנצל את הזמן עם קונקשן ארוך, והתקדשתי יום לתור את האי. ב-44 יורו שכרתי הימליאן 411 בסוכנות אלפנט (המצויינת!) ב-44 יורו צנועים ליום: https://elephant-rhodes.gr/
חשוב לציין, שהרשמים מבוסיים על רכיבה של יום אחד (וכ-220 ק"מ) על אופנוע שכור שהספיק לצבור קרוב ל-20 אלף ק"מ לא קלים.
מבט ראשון.
האנפילד אינו אופנוע גבוה, רחב או כבד. עם ה-177 ס"מ שלי, הוא הרגיש אפילו נמוך - אך לא צפוף. אני מאמין שכל רוכב בגובה 1.70 ומעלה יסתדר איתו בקלות. המושב רך במידה אך לא שוקע יותר מדי (בניגוד להונדה CRF250L, למשל), ומספק תמיכה נאותה גם אחרי שעות רבות באוכף. מרווח הרגליים מספק אך לא מעבר, ויכול להיות שרוכבים גבוהים (1.85 מ' ומעלה) ירגישו שהקיפול בברכיים מעט גדול מדי - מה שתמיד ניתן לפתור בזול עם תוספת של כמה סנטימטרים לריפוד המושב. הכידון רחב במידה, מיכל הדלק צר ונוח לאחיזה. בכללי, הארגונומיה של האנפילד מצויינת.
לוח השעונים האנלוגי עשיר במידע ונוח לקריאה, ואני מעדיף לוח כזה על כל מסך TFT אופנתי. בנוסף למדי המהירות והסל"ד (שקטן מדי לטעמי) ישנו מחוון לכמות הדלק, צג למערכת הטריפסטר (ניווט על בסיס גוגל מאפס) שלא השתמשתי בו, וצג LCD קטן עם שפע של מידע כולל תצוגת הילוך. אהבתי מאוד את המצפן הקטן, שגם מוסיף למראה ההרפתקני, וגם יעיל לאנשים כמוני שאוהבים לנסוע ללא ניווט, רק על סמך היכרות עם המפה - ומדי פעם רוצים לוודא שהם מתקדמים בכיוון הנכון ללא עצירה ופתיחה של הטלפון.
רשמי רכיבה.
כמו שאר האנפילדים המודרניים, התפעול של ההימליאן קל אך לא חמאתי.
התפעול של הקלאץ' והגיר טיפונת נוקשה במונחים מודרניים, אך לא ברמה שתגרום לקושי או אי נוחות גם אצל רוכב מתחיל.
טווח העבודה היעיל של המנוע הינו בין 3000 ל-5000 סל"ד, שם הוא מרגיש בשרני וחי. מתחת לרף התחתון אין הרבה כוח כדי להתקדם, מעל הרף העליון מתגברות הויברציות והופכות ללא נעימות, ללא תוספת כוח משמעותית. זה נשמע כמו מנוע עם טווח עבודה צר, אלא שבשילוב מומנט נאה וגיר שחמשת ההילוכים שלו מחולקים היטב, כל העסק מתפקד יפה, והאופנוע מהנה מאוד מרכיבה עירונית, דרך כבישים הרריים צרים שהקצב בהם הוא לרוב 30-80 קמ"ש - ועד לשיוט במהירות 90-100 קמ"ש. אחר כך הויברציות מתגברות משמעותית והופכות ללא נעימות.
היה מעניין אותי לנסות את ההימליאן עם גל זיזים משופר שמייצרת חברת TEC הבריטית, שכן, לפי פרסומים, השיפור הזה מביא איתו תוספת הספק של כ-15-20% בסל"ד גבוה. אם אכן כך הדבר, השיפור הזה יכול לתרום רבות לאנפילד ולהגדיל את טווח השימושים שלו.
המתלים פשוטים ורכים, לטוב ולרע: מצד אחד, הם מתמודדים מעולה עם מפגעי אספלט עירוניים ומעלימים אותם כליל. גם בשבילים, המתלים שומרים על איזון כל עוד הקצב נמוך, ומאפשרים לרכב גם בישיבה בלי לאבד חוליות מהגב.
מצד שני, ברגע שמנסים לדחוק בהימליאן בכביש מפותל, המתלים משדרים בשלב מוקדם יחסית שלא לזה הם נועדו, והאופנוע מתחיל להתנדנד. לא מדובר בהתנהגות בעייתית או מאיימת, אבל אני באופן אישי הייתי שמח למתלים מעט יותר קשיחים.
אבל רכיבה אגרסיבית היא לא הנושא כאן. מה שמעניין באנפילד היא התאמתו המושלמת למשימות תיור בקצב נמוך.
ביליתי על האופנוע כ-7 שעות רכיבה במצטבר, מתוך זה כחצי שעה בשבילים, ושאר הזמן - בתנועה עמוסה או בכבישים מפותלים. להפתעתי, בסוף היום ירדתי מהאופנוע עייף אך לא מותש, ללא כאבי גב או ישבן. ממש לא ברור מאליו כשמדובר באופנוע הודי פשוט בנפח 400 סמ"ק.
בחלק של השטח רכבתי בעיקר בעמידה. נזהרתי מאוד, שכן לפי חוקי ההשכרה הרכיבה בשטח אסורה, והופתעתי עד כמה ההימליאן שיתף פעולה. רכיבה בעמידה, לא רק אפשרית - אלא אפילו די נוחה. מרכז הכובד נמוך, השליטה באופנוע קלה, והמסה מסייעת להימליאן לדרוס מכשולים ולשמור על הקו גם על מצע עם אבנים או אחיזה ירודה.
דבר נוסף שתורם ליכולת התיור של האנפילד הוא גודל מיכל הדלק. זכור לי שכשרכבתי בקפריסין על CRF250L, עסקתי כל הזמן בחישובי כמות דלק. כאן, יש מיכל של 15 ליטר, שבו הצלחתי לדחוף רק כ-7 ליטרים של דלק עד לפקק אחרי רכיבה של למעלה מ-200 קילומטר. מדובר פה בצריכה של למעלה מ-1/30, וזה למרות שלא התביישתי לסחוט את הגז כשהייתי צריך לתקוף עליה הררית או לעקוף רכב מזדחל. בחישוב זריז, בתנאים האלה האנפילד מסוגל לעבור יותר מ-400 ק"מ עד שידרוש תדלוק. נדיר בקטגוריה ומבורך.
ככל שעוברות השעות האוכף, האמון בהימליאן מעמיק. מרגיש שהאופנוע בנוי חזק וטוב, ולא כמו צעצוע מהמזרח שיתקע את בעליו באמצע הטיול, או ישבר בנפילה קטנה.
כך שמהנדסי רויאל אנפילד באמת בנו פה אופנוע דו"ש נוח, שמותאם למסעות, נותן עבודה בכבישים ובשטח. למיטב הבנתי, הדגם הנוכחי מוחלף כעת ב-450 החדש, שטוב יותר כמעט בכל מובן - אבל יקר ומסובך יותר מכאנית (מקורר נוזל ולא אוויר, מצוייד במסך מודרני וכו'), ועוד צריך להוכיח את אמינותו.
ה-411 הישן הוא אופנוע מתוק, והייתי שמח לשים אחד כזה אצלי בגראז'. רק צריך להשאיר קצת כסף בצד לגל זיזים משופר.
![]()
נערך לאחרונה על ידי KKatkov; 29-09-2024 בשעה 17:19.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
אני מתרשם בעיקר מהספונטניות ומהטיול המגניב שעשית ככה על הדרך!
עכשיו אני מוכן לבחון את ה-450!
יש לי פרספקטיבה ראויה להשוואה.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
נשמע אחלה.
יכול להיות שיוון ההררית מתאימה לאנפילד.
SUZUKI GSX ES 550 E 1986HONDA NC 750 X 2016KTM 1090 Adventure S 2018
2020 Husqvarna 701 Enduro
KTM 790 Adventure S 2021
כעקרון רק בעשורים האחרונים התפתחו תתי קטגוריות לאופנועים עם פילוח מדיוק לצרכים ספציפיים, במלחמת העולם השניה חיילים נלחמו
עם אופנועים פרימיטיביים במגוון קשוח של תנאי שטח זה לא היה נוח זה לא היה קל אבל זה נעשה.
עם השנים האופנוענים עצמם הפכו למפונקים והמכונות למשוכללות על מנת ליהנות בשטח ולעשות פאן לא צריך מפלצת כוח יקרה וכבדה
כילד עשיתי שבילים ודרכים באיזור ירושלים עם אופנועי 50 סמ"ק ווספות בלי לדעת שהם "לא מתאימים לשטח"...
כשקם מגזין מוטו האגדי, ירום הודו וזצ"ל. התחילו גם עם המושג "המקצועי" שלהם דו"ש היינו דו שימושי גם "שטח" וגם כביש זאת הייתה
כנף גבוהה מעל הגלגל הקדמי ומתלים ארוכים קצת יותר ואז גם התחיל המרדף אחרי הסמ"ק וכ"ס.
קצת אחר כך התחילו עם האופנועים הייעודיים לתפקיד ומשם עברנו להיסטוריה המודרנית (תאכלס אני כבר ממש זקן אם אני זוכר את כל זה).
כל אופנוע בינוני קל משקל ללא חלקי פלסטיק עם צמיגים מתאים גם לשטח ייתן כמויות פאן אדירות בשטח גם לרכובים לא מקצועיים לחלוטין
ולבתולי שטח - רק היום יש להם שם מפונפן שעוזר בקופה קוראים להם סקמבלרים. היינו יטלטלו אותך יוצאו אותך מאיזור הנוחות שלך בהרבה
כסף.
לכל חברה יש את הדגמים שלה ורק תיכנס אלינו לסוכנות אנחנו כבר נאבק לך את התחת.
תאכלס לרוכב סולו בארץ שמשתמש באופנוע כרכב יומי וחולץ פקקים ומעט טיולים בסוף השבוע זה האופנוע הכי מתאים בארץ, קל לא מאתגר,
עביר בצורה מדהימה וכן יש להם יכולת רכיבה בשבילים וקצת יותר גם לרוכבים שמפחדים להוריד כלי יקר לשדות.
![]()
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!