התלבטות, עת הכרעה, הפתרון המוחלט, זריחתה של השקיעה - מה אני קונה מה?

[השושנים]

מזהיר מראש, העצם עלולה לדכא אותך.
. אני רואה הרבה רוכבי אדוונצ'ר גדולים (90 כ"ס ומעלה) שרוכבים בקצב התנועה ולא מבין למה זה טוב (בשטח).

בעוונותיי, יוצא לי לאחרונה לרכוב הרבה בזמני נסיעות שתואמות את הפקקים הגדולים. תאכלס, לא פעם עובר אותי שליח וולט בתמרונים מסובכים
ומסוכנים, בין רכבים ונעמד קרוב לסוף התור, אפילו לא תמיד בראשו. ב-99% מהמקרים אני חולף על פניו שוב בהמשך אבל זה לא העניין.
היחידים שבאמת מהירים במיוחד בתוך העיר הם האופניים החשמליים שאינם כפופים לשום חוק ומספיק שהרוכב הזה עובר אותך ומקדים אותך
בשני מופעי רמזור והסיכוי שלך להדביק אותו בתנועה צפופה אפסי.

כולם יוצאים נגד 3 ארגזים וגם זה לא באמת העניין, למדתי שאני מעדיף לצאת רבע שעה קודם ולעמוד לפעמים בפקק גם אם אני יכול להשתחל
ולהרוויח את הזמן מיד כשהתנועה נפתחת ומאפשרת (היום בגלל צמצום הנתיבים לרכבת הקלה ועבודות הכביש ברוב המקרים הצפיפות לא מאפשרת
גם לקטנועים להשתחל) מאשר לנסות ולתמרן בין מכוניות בשביל להרוויח עוד דקה-המוזיקה באוזניות ולפעמים הפרדוקסים מעברים לי את הזמן.

בחודש האחרון ראיתי לפחות 3 קטנועים הפוכים ועוד כמה מרוסקים בצד הכביש (לא זוכר חודש כזה בכל תקופת רכבתי על הכביש מ-1982)
לא מעודד בכלל ובטח לא מושך לרכיבה מהנה.

טרייד אין היא לא התשובה למכירה במיוחד לא לכלי עם שוק חלש. הפתרון לפרסם בכל המדיות הודעת מכירה במחיר הגיוני לצדדים ולהמתין.
הרי בעצם אתה ממשיך לרכוב בשתי הבחירות אבל אולי תמצא קונה במחיר הגיוני. ותוכל להמשיך.

הבעיה בקנייה הגיונית של אופנוע על פי רשימה מסודרת של בעד ונגד היא שאתה קונה מכונה משעממת הגיונית ולא מהלב (תשאל את לוקי)
וכשאתה לא קונה אופנוע שמדליק לך את התאווה, מושך אותך לצלם אותו, ובא לך לצאת איתו לכל מקום בכל זמן, אתה מפתח נגדו טינה
אישית בלתי מודעת, אתה כועס עליו ועל הרכיבה, על כל העולם, אבדן ההנאה וחוסר הרצון לרכוב רק מחריפים את הבעיה

האופנוע צריך להיות הפסיכולוג שלך, ולא אתה שלו, אם הוא לא עושה את העבודה, זה הזמן לעבור לאחד שכן (בלי רשימות) או למצוא
מאהבת (יותר יקר בהרבה).

החיים קצרים מדי לרכוב כועס!