אני לא צעיר. ואני עדיין כנראה לא בדיוק מבין.
האופנוע הראשון שלי היה קרוזר - הונדה מגנה V65 1100 V4 , סחב אותי+גברת+ציוד בהצלחה 12,500 מייל בטיול חוף-לחוף-לחוף בארה"ב ב 93'.
תמיד תישאר לו פינה חמה אצלי בלב. וכן, לטיול כזה ופוזה זה נחמד.. אבל - לך תצלח את פקקי הבוקר ביומיום עם כזה, פרונט מוגבה עם כידון שלא בדיוק אוהב פיתולים והכי מתונים שלא לדבר להסתובב ולצודד.
מאז ניסיתי כביש (KZ750) ספורטורינג (BMW K100RS) דו"ש גדול (סופר טנרה XTZ750) ושוב בארה"ב לשנה קרוזר האח הקטן של ההונדה האקסית המיתולוגית (מגנה V45 750) ואחרי כמה שנים חזרה לספורט\ספורטורינג - ה ZZR1100 ועכשיו ה K1200S.
לפני רכישת הגרמני הנוכחי עברה מחשבה על ייבוא כלה יפנית מארה"ב בדיוק כמו האקסית המיתולוגית שמורה במצב מצוין, אבל פתאום התחוור לי ש-
1) אני לא בדיוק צעיר (ודווקא בגלל זה !!!!, כן כן, תתפלאו!!) ולא ב ז' שלי להחזיק כלי בגלל פוזה (למעשה אף פעם לא היה) ושאסבול איתו בכבישי הארץ הדפוקים (מתלים ובולמים אף פעם לא הצד המזהיר של הקרוזר לסוגיו) עומסי התנועה רכיבות שוליים וכבישים חלקים מרטיבות פתאומית ונהגי הפחיות הנוראיים (גם הבלמים לא הצד החזק של הקרוזרים) - אין ABS !!! ורוצה שיהיה לי !!
2) לרכב יומיום על כזה לא בדיוק פרקטי (ראו לעיל), עזבו ת'הגבלה 7-9 בבוקר. נו מסתדרים.
3) פרוטה וחצי כבר יש בכיס, מנזמן לא תפרן קיבוצניק והכלי הוא כלי רכב יומי לכל דבר.

אז.. לקרוזרניקים אני אומר - אוהבים? סבבה, לא מבדיל בין דת מין או גזע האופנוע, מכבד כל אחד משטח עד קאסטום/קפה.. רק אל תמכרו לנו הרים וגבעות על גב קרוזר, יש גם חסרונות. דרך חיים ובלה בלה בלי בלו תמכרו למסטולים, גם על ועם פיאג'ו סי אפשר לבנות דרך חיים (קחו את סצנת הווספות למשל, יש סאגה שלמה וסגנון חיים סביבן.. רן, אתה ספציפית מכיר את זה עם הסטוריה על סופי הוואספית)