לא אומרים לך לוותר על החלום.
מציעים לך להתחיל עם כלי ביניים, ששומר על הערך שלו.
ללמוד עליו, להתמקצע עליו, ואז למכור אותו כמעט באותו מחיר.
בשנים האלה שאתה לומד עליו, אתה הולך לאוניברסיטה, מסיים תואר, מוצא עבודה טובה ואז קונה מה שבא לך.
לא אומרים לך לוותר על החלום.
מציעים לך להתחיל עם כלי ביניים, ששומר על הערך שלו.
ללמוד עליו, להתמקצע עליו, ואז למכור אותו כמעט באותו מחיר.
בשנים האלה שאתה לומד עליו, אתה הולך לאוניברסיטה, מסיים תואר, מוצא עבודה טובה ואז קונה מה שבא לך.
מסכים עם הכלי ביינים- לא מסכים עם "שומר על הערך שלו". לא יודע כמה מכם התנסו בקניה/מכירה של אופנוע בתקופה האחרונה.
באופן כללי גם לכלים מבוקשים, השוק לא פשוט. תמיד מפסידים כסף. הרבה או קצת זה עניין של פרספקטיבה. אבל בשנה ממוצעת כל כלי מאבד
כמה אלפים טובים אם לא עשרות אלפים (חוץ מטימקס שהערך שלו רק עולה, בערך כמו זהב). קיצר, אופנוע בישראל לא זול, ולא שומר על כלום-
אולי שומר על השפיות של הרוכב..אבל זהו.
הקטע השני עם התואר-אוניברסיטה וזה...נחמד. "החלום האמריקאי", לא תופס בישראל בשנת 2015/16. בטח כשהשנים עוברות, הזמן לוחץ, אנשים
צריכים לקנות בתים, לגדל ילדים (אומרים שילד עולה בממוצע מיליון שקל), להסיע את הילדים...לרוב הרוכבים, לפחות מהמעמד הממוצע ה"חלום" של הסופר
ספורט הוא קטע קצר, זמן ביינים כזה בין לבין שבו אין יותר מדיי דברים מסביב. כשה"דברים" מצטברים הכוחות סוס יורדים, איזה שני גלגלים מתווספים- או
כמו לא מעט רוכבים שאני נתקבל בהם בחניות, נוסעים על קטנוע 250 ממוצע, מזילים דמעה ומספרים על הrrים שהיו להם.
לפותח השרשור- עקומת למידה זה הצעד הכי נכון לדעתי. עם השנים מבינים בדיוק מה רוצים וצריכים, וכששני אלו מסונכרנים הבחירה הרבה יותר מוצלחת.