Cb1000r - סיכום שנתיים ו-20,000 ק"מ

[guyt]

בשעה טובה ומוצלחת (או שלא?) הסיבי נמכר היום לקונה שאם ירצה יחשוף עצמו כאן.
אחרי כשנתיים ו-20,000 ק"מ חשבתי שהמעט שאני יכול לעשות זה לכתוב סיכום קצרצר על האופנוע.

הקדמה:

האופנוע נקנה במרץ 2014 עם 52,000 ק"מ מאדם שמרבית הנסיעות שלו היו ירושלים-תל אביב.
אני עבדתי אז כסוכן מכירות בחברת רכב, והוא הגיע כדי לרכוש ממני רכב. הצעתי לו עסקה שהוא לא יכל לסרב לה..
האופנוע הגיע עם משקף, אזעקה, סבל וארגז. כל היתר מקורי לחלוטין.
היסטוריית טיפולים מלאה ממוסך מוכר ואמין, כמה דברים קטנטנים שצריך להחליף וזהו זה.

וככה הוא היה נראה כשהגיע אלינו:





הסיבי החליף את ה-SV650, והוא נבחר בשל מידותיו הקטנות, מראה חיצוני (זרוע אחורית חד צידית!), התנהגות כביש והמנוע.
מנוע ה-CBR1000RR מהדור הקודם, שעבר קצת עדכונים לטובת מומנט בסל"ד נמוך וידידותיות למשתמש.

מראה חיצוני:
לטעמי נראה טוב, רק בלי הסבל והארגז פיצה הזה, בבקשה.
מעולם לא השלמתי לגמרי עם הפנס הקדמי ה"נמרח" מדי, וגם לא עם העיגול הקטן והלא ברור שיש למטה.
הדבר הבולט ביותר מבחינתי באופנוע הוא המנוע, שחור ומנופח ביחס לאופנוע, אהבתי.
מיכל דלק עם קווים זורמים וזנב קצרצר וחד.
הדבר היפה ביותר באופנוע לדעתי הוא הזנב עם הזרוע האחורית, שהיא חד צידית,
ומאפשרת למתבונן להינות מהפיסול של הג'אנט האחורי.
הערה: מומלץ בחום להחליף את האגזוז האחורי כדי לחשוף את הג'אנט (וגם להפחית משקל מיותר ולהגביר סאונד!)

תמונה כמה ימים לאחר הקניה - עם הקליאו (שגם הספיקה להימכר)




נוחות:
הסיבי אופנוע קטן יחסית. אני 1.72 והרגשתי עליו לגמרי בבית, עם מיכל עבה שניתן לחבוק בקלות וכידון במיקום נוח ונגיש.
הרגליות ממוקמות במיקום הגיוני ולא דורשות כיפוף מוגזם כיאה לאופנוע כביש נייקד.
המושב נוח, אבל לא לאורך זמן. נסיעה לאילת הפכה להיות קשה במיוחד, וכל כמה ק"מ נאלצתי לעמוד ולתת ניעור הגון לישבן.
בחו"ל החלפה למושב משופר נפוצה במיוחד, ושם מבצעים נסיעות ארוכות (מאוד!) על גבי האופנוע הזה.
מושב המורכב קטנטן וקשיח ונמצא במדרגה גבוהה יותר. אין תלונות מצד המורכבת, למעט "אני עפהההה!!!11" בהאצות חזקות מדי.
זווית ההיגוי סבירה וניתן להתנייד עם האופנוע גם בתנועה אורבנית.

בדרך לאילת עם היפות - מי אמר שארגז לא יכול להיות שימושי?:




תפעול וביצועים:
הסיבי אופנוע מגניב. לקח לי קצת זמן להתרגל לרצועת הכוח השונה (בהשוואה ל-SV),
אבל כשזה סופסוף קרה הכיף התחיל.
נשאיר את המנוע לסוף ונתחיל דווקא מהבלמים.
הקליפרים הרדיאליים הכפולים מגיעים אלינו מבית Tokico עם דיסקים בקוטר 310 מ"מ.
האחורי, במטותא ממכם, אני באמת לא זוכר.
הבלמים נהדרים! הקדמי מגיע עם הרבה רגש, האחורי פחות. הקדמי עוצר בצורה מרשימה מאוד כשצריך,
ויודע לשתול את הפרונט באדמה היטב. חסר ה-ABS, ובבלימות חירום חזקות הקדמי ננעל.

הבולמים הקדמיים הפוכים ומתכווננים בצורה מלאה.
מניסיוני הדל הם לא היו מכוונים לפי המשקל שלי, או של האופנוע, או של סגנון הרכיבה או לפי משהו בכלל,
ולכן הרגשתי איזשהו חוסר איזון תמידי שלא כל כך ידעתי איך לסדר אותו.
בכללי, הבולמים הרגישו טובים וידעו לתת מענה לרוב מפגעי האספלט שהובלתי אליהם, ובכבישים מפותלים נתנו פידבק טוב.

הקלאץ' ההידראולי הוא פנינה בפני עצמו, אני מאוד אהבתי את התפעול ה-ever-smooth שלו.
התאורה טובה (הוחלפה לנורת OSRAM 90% יותר אור) ואור הבלם נראה טוב, הוינקרים בולטים (תרתי משמע).

המנוע. המנוע הוא לדעתי הדבר הטוב ביותר באופנוע הזה.
מנוע חזק, וגמיש.
יודע להתנהל על מי מנוחות בנסיעה רגועה ומנהלתית, אבל גם לפוצץ גזים ואדרנלין כשלוחצים אותו אל האדום.
בסל"דים הנמוכים הוא משייט בשמחה על גלי מומנט נחמדים, וכמעט תמיד ניתן להעלות להילוך גבוה (4-5-6) ולהישאר שם.
אין לו בעיה להאיץ גם בהילוכים גבוהים, וזה נהדר.
ההילןך הראשון קצר (יחסית), ובהאצות חזקות האף יזדקר לשמיים אם מעבירים משקל אחורנית.
בסופי שבוע ובפיתולים, ניתן לנצל את ההילוכים 2-3 וגם 4 בישורות מזדמנות, כשבטווחי הסל"ד 7-10 אלף,
המנוע משגר כוח נהדר לגלגל האחורי שמאפשר לצאת מפניות בצורה חלקה וחזקה.
אני והסיבי בילינו הרבה מאוד בנס הרים, וכל פעם נהניתי מחדש מהקלילות שבה ניתן לפתח קצב עם האופנוע.

המנוע לא אגרסיבי כמו שניתן לחשוב, וזה לחלוטין תלוי ברוכב מה המינון של הכוח.
הכוח מגיע בצורה יחסית לינארית והשליטה היא בידיים של הרוכב.

מנוחת הלוחמים אחרי אימון אינטנסיבי על טכניקות רכיבה בנס הרים והסביבה:





המשך בפוסט הבא: