בגיל 18 זה התחיל, בגיל 22 ( אחרי הצבא ) עשיתי את הרישיון
ומאז הגיע השריטה
מגיל צעיר, כנראה מאז הבר מצווה.
אבל הוצאתי רישיון רק מספר חודשים אחורה.
בתור ילד ההורים אסרו. בהמשך פשוט דיבורים של אנשים ללא מושג מה זה אופנוע הכניעו את החשק.
עד שיום אחד הבזק מהסטרטר הצית לי מחדש את המשיכה למשמעות הדו"ג, והוצאתי רישיון ( וגם קניתי אופנוע ).
מאז, לא זז לשום מקום בלעדיו. ברצינות, אפילו לקיוסק שהוא 2 דקות הליכה מהבית אני לוקח את האופנוע ועושה סיבוב ארוך לשם וחזרה רק כדי לרכב.
זה בא לכל אחד בקטע אחר...
אני חושב שרוח האופנוענות מגוונת ויכולה להדביק אנשים בכיוונים שונים.
לדוגמא: אחד יתאהב באופנועים כי כיף לו לסוע לבית קפה ולהעמיד את האופנוע שם ליד, השני יתאהב במסעות ארוכים על יבשות רחוקות ואילו השלישי בכלל מחפש להשחיז כל איבר בגוף שלו על אספלט משובח. יש אחד בכלל שיתאהב בבנייה של אופנועים ואחר בתיקון שלהם. יש אחד שיתאהב בכמה דברים ביחד..
האנשים הכי מעניינים שהכרתי בתחום הם כאלה שלא מתביישים לחקור את העולם הזה מכמה צדדים וכיוונים, רואים את זה בכלים שהם רוכבים עליהם. כל כלי מביא איתו זווית שונה ומעניינת על העולם האינסופי הזה. מה הזווית שתתחיל איתה?
רכיבת מסלול בחו"ל - www.racetrack.co.il
פה זה קרה.
בגיל חמש, בלילה חורפי וגשום באזור 2 בלילה כשצפיתי בסרט הזה בפעם הראשונה עם סבא שלי.
שרט אותי עמוקות.
גם לי לקח הרבה זמן כמו שמישהו פה הזכיר אמא חרדתית משהו...אמא אחות במחלקת ניתוחי ראש (הרבה אופנוענים).
בסופו של דבר הוצאתי רישיון אחרי השחרור שלי וקניתי אופנוע בול ביום הולדת 23...לשם סימליות כלשהי או משהו מטופש בסגנון.
גיל 12 בערך
מה בערך? באיזה שעה??נכתב במקור על ידי the striker
אוף, בקור הזה.הולך להחליף מדים, ברח לי קצת פיפי
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה