נושא ניהול סיכונים קיים אצל כולנו כל אחד על-פי דרכו.
בשגרה אני מקפיד על מיגון מלא הכולל מעיל ממוגן גב, כתפיים, אמות, חזה, מרפקים, מגני ברכיים או מכנס ממוגן ומגף רכיבה.
מאידך יש מצבים בהם מראש אני יוצא לקפה עם הגברת או ביקורי יום ו' אצל המאסטר שבהם אני רוכב בקצב של פיאג'יו סי וניתן יהיה לתפוס אותי עם קסדת אבטיח, מכנס קצר וסנדלי שורש!
וכן זה אדיוטי על כך אני לא מתווכח!
מה שחשוב לזכור זה שאם מתרגלים לסיכון זה לא אומר שהסיכון מפסיק להיות קיים.
בתור רוכב מתחיל שיש לו הרבה להפסיק, אני כל הזמן מודאג מהסכנה ברכיבה על אופנוע. אבל עם הזמן אני דואג פחות ופחות.
אני בטוח שרוכבים מנוסים דואגים עוד פחות ורק אלה שחוו תאונה קשה נזכרו בסכנה.
אנחנו דואגים פחות ואז מרשים לעצמנו להתרשל במיגון לבסוף מגלים שהסכנה לא נעלמה ואפילו לא פחתה, היא מחכה ועורבת לנו לרגע של חוסר תשומת לב או חוסר מזל.
עכשיו שמתחיל להתחמם אני נזכר כמה חום הולך להיות פה בקיץ וכמה מזיעים בתוך המיגון. אז יש לי בגדים להחלפה ואני אחליף בעבודה אבל אני לא מוותר על המיגון.
רכיבות בטוחות לכולם!
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה