וולה, זוכר את המאמר הזה. הוא דבר על דגי זהב שגדלו בפנס על המים שחדרו אליו מהגשם, ועל כך שלעולם לא הלך לאיבוד כי ההרלי השאיר אחריו שובל של ברגים אומים וחלקים אחרים, כך שתמיד יש אחרי מה לעקוב בדרך חזרה.
שושני טוען שהרלי היום הגיעו לרמה יפנית. יופי. למה לא ללכת למקור?
אבל הכי צודק לוקי: יש משהו רומנטי בהרלי, סוג של הכרזה. זו בדיוק ההצלחה של מחלקת השיווק - לגרום לך לחשוב ככה.
בדיוק כמו מחלקת השיווק של אפל שגורמת לך להרגיש טוב ולשלם הרבה על מוצר נחות מבחינה טכנולוגית.
בתקופה שלנו - שיווק חשוב יותר ממוצר. מספיק להסתכל על כנסת ישראל כדי להבין זאת (אעצור כאן כדי לא להיכנס לפוליטיקה).
ציטוט ההודעה בתגובה