אופנועים. אי שם בתחילת שנות ה 90 הדרך המהירה לשפר את הרכיבה בשטח היתה להמיר את ה dr 600 ב dr 350. המשקל, הו כמה שמשקל האופנוע משחק תפקיד בשטח. ברכיבת שטח למטרת טיול, על הסקאלה שבין 125 דו"פ לאדוונצ'ר גדול הדבר היחידי שמשתנה הוא הקצב. יותר משקל יותר לאט. אני מכיר מספר רוכבים שהחלו את קריירת השטח שלהם על דו"שים כבדים מאד כמו ה gs1200 וה f800 של bmw. במשך שנים אופנוע השטח הנפוץ בישראל היה דו"ש בינוני החל מאותו dr600 של סוזוקי וה t4 של קאג'יבה דרך ה xt, xr וה klx.

לימוד ורכישת מיומנות. נכון יותר להתחיל באופנועים קלים בנפחים קטנים. כבר ציינתי את נושא המשקל שמשפיע רבות על היכולת לשלוט באופנוע. גם מנוע קטן ולא נושך עוזר ברכישת מיומנות מהירה יותר. אחת החוויות הכי מפחידות שהיו לי בחיים היה סיבוב על המפלצת הדו"פ של הונדה ושמה cr 500.

טיול. גם אם אתה מוכן להתכלב עם מעט מאד ציוד עדיין קיים האתגר בנוזלים. מים לגוף ולנשמה של הרוכב ודלק למנוע של האופנוע. אבל בגדול אני מחלק לשלוש צורות טיול.
חד יומי. לא נדרש ציוד מעבר לציוד רכיבה וערכה לתיקון תקרים. עדיין צריך לתכנן את הנוזלים כי טיול במדבר שלנו עם דו"פ בעל מיכל דלק מיניאטורי עלול להתגלות כאתגר.
טיול כוכב. טיול שבו מקימים מחנה קבע. תחילתו וסופו של כל יום רכיבה במחנה וכך ניתן לרכב מספר ימים באזור מסויים.
טיול נודד בשטח. טיול שכזה דורש ליווי לוגסטי של רכב. כמות הרכבים תלויה בגודל קבוצת הרוכבים ובמשכו של הטיול. דיסקברי 1 עם גגון גדול ולאחר קיפול הכסאות האחוריים מספיק לטיול כיד המלך של עד 8 רוכבים. לרוכבים כדאי לזכור שאוטושטח הוא לא משאית ריו.

איללכא...וסובבו בגז