שני הכלים ישנים ולא רלוונטיים לאתר, לכן אני מעלה את המבחן פה.
אנסה לחפש גם תמונות.
דורסודורו 750 מול היפרמוטארד 796 במבחן השוואתי
כאן בדרך כלל יופיע ציטוט מהמבחן או תקציר מתחכם, אבל שני השמות כאן למעלה אומרים בדיוק מה מצפה לכם
בוחן נוסף: אסף זומר
קטגוריית ההיפרמוטו בנסיקה. בעוד שאליפות העולם בסופרמוטו עם אופנועי סופרמוטו טהורים הולכת ודועכת ולא תופסת את קהל הצופים, דווקא המתחזים, אותם אופנועי כביש עם תנוחה זקופה ומראה של 'כאילו', זוכים לדחיפה קדימה. שמתם לב שלא רק שמספר היצרניות שמציעות דגמים כאלו הולך וגדל, אלא שיש כבר אפילו חלוקה לפי נפחים? לדוקאטי ולאפריליה יש כעת דגמי היפרמוטו בשני נפחים, אחד בינוני, ואחד XL לאלו החיים את המשפט No replacement for displacement. בנפח הבינוני האפריליה דורסודורו 750 והדוקאטי היפרמוטארד 796 נמצאים בארץ כבר מספיק זמן, והגיע הזמן להעמיד אותם אחד מול השני.
קצת לא נעים להודות שההיפרמוטואים של היום הם לא באמת אופנועי סופרמוטו. הם באים למכור הרבה פוזה. אנחנו לא נגד, פוזה זה אחלה. גם לא מדובר באופנועים רעים, ממש לא. הם מסוגלים לספק הרבה פאן ויש להם יכולת לא להיות חד-גוניים לגמרי, ופה בדיוק נעוצה המהות שלהם. היצרנים הבינו כי קרנם של אופנועי הספורט יורדת וההיפרמוטו האלו הם אופציה חדשה של רוכבים חדשים לעלות לכלי גדול וספורטיבי יותר, לרוכבים בוגרים יותר לרדת אליהם, ולאחרים הם סתם עוד אופציה לאופנוע מגניב.
תאומים שהופרדו בלידתם?
במבט ראשון נראה כאילו המבחן פה תפור על שני כלים כמעט זהים. רכיבה קצרה על כל אחד מהכלים מספיקה כדי להבין שמדובר בשתי גישות שונות לחלוטין: הדורסודורו מרגיש כמעט אופנוע סטנדרטי. לא מפתיע לאור העובדה שהשורשים שלו מגיעים מהשיבר 750. הוא מרגיש גדול אך הוא גם מזמין, ומרגע שמשחררים את המצמד החיבור איתו הוא מיידי. הכול יושב במקום והוא נוח למדי.
הדוקאטי מציג משהו אחר לגמרי. על התנוחה הייחודית שלו כבר דיברנו בעבר. זה דורש זמן הסתגלות להרגיש כמו טורפדו אנושי המונע על ידי מנוע L-טווין. הכידון נמוך יחסית (ורחב מאוד) לאופנוע שאמור להיות זקוף, וזה קטע כזה של דוקאטי שהתקשו להשתחרר משורשיהם בסופרבייק; גם המונסטר הוא כזה. אין ספק שמבחינת החוויה דוקאטי לא מפספסים ומספקים תחושה שלא תקבלו בשום אופנוע אחר, בטח שלא על הדורסודורו. אלא שככל שמבלים על אוכפיהם של שני ההיפרמוטואים האלו, ההבדלים רק ממשיכים לצוף ולהופיע.
אחת הסיבות לרכוש אופנוע שכזה היא השימושיות שלהם. התנוחה הזקופה הזאת לא מענישה ואפשר לחיות איתה בשלום ביומיום מבלי לסבול יותר מדי. ואכן, שניהם מסתדרים לא רע כשהתנועה נעצרת והם מצופים להמשיך לנוע. לשניהם זווית צידוד לא רעה והישיבה הזקופה מאפשרת לצפות מעל למכוניות. לא מדובר בדוש"ים רכים או סופרמוטו קלילים, אבל לא הגענו למצב שקיללנו על כך שנכנסו לעיר. בעצם קצת עם המראות של הדוקאטי: רעיון עיצובי מגניב, אבל בפועל מיותר לחלוטין. מומלץ לרכוש את הקיט שממיר אותן למראות רגילות, למרות שבהחלקה מגני הידיים עדיין יכילו את המאותתים.
חוץ מהמראות, שבתכל'ס תקפלו אותן בפקק הראשון אליו תכנסו, הדוקאטי מציע מושב נמוך יחסית שנוסך בטחון לרוכבים לא גבוהים. המנוע פועם בסל"ד נמוך בגרגור דזמואי מוכר ויש מצמד רך כמו חמאה. המעבר מגז סגור לפתוח קצת קופצני אבל לא נורא. גם באפריליה במצב ה-S צריכים להיות עדינים מאוד עם המצערת. מעבר לזה אי אפשר לפספס את הבדלי המשקל ביניהם – האפריליה עם 186 ק"ג והדוקאטי עם 167 ק"ג. האפריליה מרגיש כבד וגדול יותר כשהתנועה זוחלת והמצמד שלו קשה מדי. מי היה מאמין שנגיע ליום שבו דוקאטי יקבלו מחמאות על מצמד רך? הדורסודורו גם הרגיש קשה יותר על המתלים, כך שגם מבחינת הדאגה לישבן, הדוקאטי הציע קצת יותר פינוק בעיר.
לאלו מכם שרוצים למתן מעט את תגובת המנוע, מציע האפריליה 3 מפות ניהול מנוע ומעבר ממפת ה-S הספורטיבית ל-T התיורית בתוך העיר יכול לעזור, למרות שאנחנו באופן אישי העדפנו להישאר עם ה-S במשך כל הרכיבה. המעבר בין המפות לא רק ירכך את תגובת יד ימין, הוא גם ירגיע את הרוכב קצת, כי עם כלים כאלו די קשה לרכב רגוע בעיר. כשאיזה פיוז נשרף במוח, שני הכלים יכולים להוביל אתכם למצב שאתם חולקים חדר קטן עם אסלה משותפת ודלת מסורגי מתכת. צריך להתאמץ לרכב איתם רגוע, אבל הם לא קוקיות לגמרי ואפריליה אפילו שמו כפתור במיוחד בשביל זה.
רב תכליתיים?
רב תכליתיים? ובכן, זה קצת מורכב. אמנם מדובר באופנועים שלפחות בתנוחת הרכיבה נוחים יותר מאופנוע ספורט טהור, אך הם רחוקים מלהיות אופנועי תיור. נתחיל מהעובדה שהמושב של אף אחד מהם לא ממש מפנק, גם לא המושב החליפי איתו הגיע ההיפרמוטרד. אחרי יותר משעה על המושב כבר מרגישים קצת את הישבן, אם כי אנחנו מוכרחים לציין כי גם אחרי יום שלם על שני האופנועים לא הרגשנו ממש מותשים, ותודה (בעיקר) לתנוחת הרכיבה.
לכידון הגבוה חיסרון משלו. מדובר באופנועים בלי מיגון רוח מהותי, למרות שהדוקאטי קיבל משקפון קטן מלפנים. אפשר לסכם שמהירות השיוט די דומה לאופנוע עירום, שכן הכידונים הרחבים והתנוחה הזקופה יוצרים אפקט מפרש ולא ממש כיף איתם במהירויות גבוהות במיוחד. שניהם מגיעים למהירויות החוצות את גבול ה-200, אך כל דבר מעל אזור ה-140 מרגיש מאולץ ולא נוח, גם עם המשקף הקדמי החליפי של הדוקאטי. במקרה של ההיפרמוטארד, כשעוברים את קו ה-160 קמ"ש צריך להתאמץ כדי למנוע ממנו לנענע את הראש. אגב מהירות, הדורסודורו מציע לוח מחוונים קריא וברור יותר. אמנם זה של הדוקאטי נראה לקוח מעולם ה-GP, אך בפועל נוח פחות לקריאה מזה הקלאסי של האפריליה. שניהם מציעים מידע רב. אפילו מדי.
הדורסודורו מרגיש תיורי ומרווח יותר אך הדוקאטי לא מרגיש צפוף. איפה הדורסודורו נופל? בטווח הרכיבה. לא רק שמיכל הדלק שלו קצת קטן יותר, אלא שצריכת הדלק שלו במבחן, עם פחות מ-14 ק"מ לליטר בממוצע, גרמה לו להדליק את נורת הדלק אחרי פחות מ-130 ק"מ. מנוע הדוקאטי היה ילד טוב ממנו לאמא אדמה, עם צריכה ממוצעת של 16.3 ק"מ לליטר.
המנוע של הדורסודורו מודרני וזה מאד מורגש. הוא מושך לסל"ד גבוה מהר יותר וחי שם טוב. הוא ימשוך עד ל-10,000 סל"ד וירגיש חזק משמעותית מההיפרמוטארד, שב-8,000 סל"ד יאבד את יכולת הנשימה. דף הנתונים עם זאת, קצת מטעה. למרות היתרון בהספק שיש לאפריליה, עם 92 כ"ס לעומת 81 כ"ס של הדוקאטי, שניהם עומדים קרוב מאוד אחד לשני בהאצות ביניים. בשני אופנועי המבחן, אגב, הותקנו מערכות פליטה חליפיות, ורעש מקהלת התופים של צמד ההיפרים נעה במרחבים וסובב אחריו הרבה ראשים. אנו מאמינים כי ההיפרמוטארד, שמערכת הפליטה החליפית שלו המירה צמד אגזוזים באחד בודד, עזרה לו להשיל עוד אי-אלו קילוגרמים.
כשהכביש מתחיל להתפתל במקצת הדורסודורו ירגיש טוב יותר על צידו. המתלה הקדמי של ההיפרמוטארד, שבמהותו אמור להיות אופנוע תקציב ביחס לאחיו הגדול, פשוט יותר, לא מתכוונן ומרגיש רך. הוא יאבד את העשתונות בשלב מוקדם וגבשושית קטנה באמצע הטיה במהירות גבוהה תכניס אותו לנענוע לא נעים. אמנם לשניהם מזלג בקוטר 43 מ"מ, אך זה של הדורסודורו בעל מהלך קצת קצר יותר והוא מציע כוונון עומס קפיץ ושיכוך החזרה. כנראה שגם בסיס הגלגלים הארוך יותר עוזר במצבים כאלו. בדגמים הקודמים זכרנו נטייה קלה של הדורסודורו להזדקף בהטיה, אך איכשהו התופעה כמעט ונעלמה לגמרי באופנוע המבחן. בסוויפרים מהירים, דוגמת כביש סדום-ערד, ההרגשה היא כי המנועים של שניהם קטנים על הדרך וצריך לאנוס אותם כדי להוציא את המיטב. גם כאן זוכה הדורסודורו ליתרון על פני מנוע הדזמו מקורר האוויר.
המבחן האמיתי
אנחנו כבר יודעים איפה האופנועים האלו פורחים. כיף להיות איתם חוליגנים בעיר אבל כבישים מפותלים הדוקים צריכים להאיר אותם באור המחמיא ביותר. אפרופו אור מחמיא, מיותר לציין ששני האיטלקים האלו, כל אחד בדרכו, נראים מעולה ולא היינו מקבלים פחות מזה מארץ המגף.
הגודל והמשקל של הדורסודורו בכבישים טכניים עומדים לו לרועץ. המעבר מהדוסודורו להיפרמוטארד הוא כמו לעבור מדו"ש כבד לאופנוע אנדורו. זה לא רק בהרגשה, המשקל גם בא לידי ביטוי בהפלקות מצד לצד. המשקל הקל של ההיפרמוטארד עם הכידון הרחב והתנוחה ששמה את הרוכב על הגלגל הקדמי, נותן תחושה שהוא יכול לשנות כיוון מהר יותר ממה שאתה מסוגל לחשוב.
בכבישים כאלו קשה יותר לנצל את מלוא הפוטנציאל ויכולת הנשימה של מנוע הדורסודורו. מנוע ההיפרמוטארד, מנגד, מציע יכולת משיכה הרבה יותר טובה מסל"ד נמוך. גם כאן, דף הנתונים היבש מטעה. למרות שבאפריליה טוענים למומנט גבוה יותר מסל"ד נמוך יותר, 8.4 קג"מ ב-4,500 סל"ד לעומת 7.7 קג"מ ב-6,250 סל"ד של הדוקאטי, זה ממש לא מרגיש ככה. מנוע ההיפרמוטארד מרגיש הרבה יותר בשרני בסל"ד נמוך, כמו שמנוע וי-טווין צריך להרגיש. שני הכלים מציעים מערכות בלימה מהמעלה הראשונה, עם יתרון קל לאפריליה. לצערנו, בדוקאטי רפידות הבלם היו בסוף חייהן ולא אפשרו למערכת הבלימה לתפקד במיטבה, כך שקשה היה לנו להשוות במדוקדק.
ההיפרמוטארד, כאמור, הרבה יותר קל להפלקה מצד לצד, אך צריך להתאמץ מאוד כדי לשחרר את הכידון הנמוך והרחב תוך כדי הטיה והתנוחה המוזרה לא ממש מזמינה להוציא רגל בנוחות בפניות הדוקות. באפריליה התנוחה טבעית הרבה יותר. אותה תכונת הזדקפות שזכרנו כאמור, לא נעלמה כליל, אך חזרה במקומות מאוד ספציפיים: בבלימה תוך כדי הטיה. מצד אחד, לא נורא, מצד שני, זה הרגע הכי גרוע לרצות להזדקף.
כן ולא
אז איך נסכם? הם לא נוחים לשיוט ב-200 פלוס, אבל הם יכולים לספק אחלה כיף ואדרנלין כשהכביש מתולתל, והם לא סבל כשעושים לכביש פן והוא נהיה ישר וחלק, וגם לא כשיש מלא קשרים ולכלוך כמו בעיר. כמו הפרסומת הישנה לשמפו: "כל יום אני יכולה לעשות עם השיער שלי מה שאני רוצה"… או איזה סלוגן מטופש אחר. באמירה כללית על הקטגוריה לאחר רכיבה על שני האופנועים, נראה כי מתפתחת פה אחלה קטגוריה. היא מרגישה קצת בוסר והיינו שמחים לקבל קצת יותר עבור כל כך הרבה כסף, אבל זה כנראה רק עניין של זמן.
מי ההיפרמוטו הבינוני הטוב מבין השניים? האפריליה דורסודורו לוקח את התואר. הדוקאטי מציע חוויה מיוחדת מאוד, שונה, וכמו שאמרנו – כזו שלא ניתן לקבל כיום באף אופנוע אחר. אם חלמתם על אופנוע עם המילה Ducati על מיכל הדלק נבין אם תבחרו בו. הוא גם מרגיש שווה הרבה יותר מסך חלקיו, אלא שהדוקאטי לא מתעלה על הדורסודורו באף סעיף בצורה אבסולוטית (למעט טווח הרכיבה).
המנוע של האפריליה מודרני הרבה יותר ובסכום זהה לזה של ההיפרמוטארד מט (על אחד באדום תאלצו להיפרד מ-2,000 ש"ח נוספים) הוא מגיע עם מתלה קדמי מתכוונן, מצערת אל-חוטית ושלוש מפות ניהול מנוע. הדורסודורו גם מציע מתלים שעובדים ברוב המקרים בצורה עדיפה על אלו של הדוקאטי והוא מזמין יותר לרכיבה ארוכה. בעיר הוא לא באמת נופל מהדוקאטי באופן מהותי. שני אופנועים מהנים ומגניבים, האפריליה יותר.
ציטוט ההודעה בתגובה