ציטוט ההודעה בתגובהדוקטרינה ב'
את 150 הק"מ של הסטייג' הרביעי פרדר ואני רוכבים בקצב טוב. אנחנו יוצאים מתל צפית בדרכנו דרומה לכיוון קרית גת, ובהמשך אופקים ובאר שבע. השטח בעונה הזו של השנה מאובק מאוד, אבל השבילים רוב הזמן מספיק רחבים אז אנחנו רוכבים כתף אל כתף כדי שאף אחד מאיתנו לא יאכל אבק. אני עולה על הק.ט.מ ושוב מתפעל מהמנוע. 67 כ"ס הסינגל הזה מוציא, ויכולת הנשימה שלו תמיד מרשימה. בגלל המנוע הזריז והחזק, האורך והגובה של האופנוע, מדובר באחת ממכונות הווילי'ז המגניבות שיש, אבל שוב צפה ועולה אותה תחושת הגזמה שהרגשנו אתמול – כוח המנוע לפעמים רב מדי ואלים, ואפילו מקשה על הרוכב. אנחנו מעבירים את ניהול המנוע למפה המתונה יותר. כך בהחלט נעים יותר לרכב בשטח. ההוסקוורנה מצידו – טרקטור. מפמפם בנחת ודורס הכל.
אחרי באר שבע ולקראת שדה בוקר אנחנו נתקלים בשבילי הפודרה שהצבא דואג לטחון דק-דק. כאן יש שתי אפשרויות – או לפרק גז כאילו אין מחר ולרחף מעל לפודרה, או לרכב כמו זקנות, רצוי עם רגליים מוכנות למקרה של נפילה. התפוצצות תעלה למערכת שלנו הרבה כסף, אז אנחנו לא לוקחים סיכונים ומחליטים על הדוקטרינה השנייה. אנחנו מגיעים לשדה בוקר ומתפנים להתבונן על האופנועים קצת יותר לעומק. שניהם קשוחים ומאובקים, עומדים גאים בתחנת הדלק ומושכים המון תשומת לב. כאילו השנייה סיימו את הדקאר. הק.ט.מ, שאמור להיות הקשוח והמגומר יותר מבין השניים, סבל קצת מחוסר עמידות. למשל וינקר שנפל סתם כך או מושב שנקרע בשני צדדיו בחיבור התחתון משום שהוא בולט יותר מהפלסטיקה, והחיכוך עם ברכי הרוכב כשזה בעמידה – פשוט קורע אותו. ממש לא לעניין. את אותו המסע ההוסקוורנה סיים בדיוק כמו שהתחיל.
אז מי?
שני הכלים שבמבחן אמנם מוגדרים כדו"שים קרביים, אבל הם תוקפים את אותה הנישה בגישות שונות. הק.ט.מ (78,900 ש"ח) נראה מצוין. מדובר בכלי קרבי מאוד, חזק ותובעני. בבחינת הנתונים הטכניים על הנייר, הוא מוביל על ההוסקוורנה בכל פרמטר, ויש לו גם כמה יתרונות מהותיים כמו למשל המצמד המחליק, אבל כדי לנצל את היתרונות של הק.ט.מ צריך להיות רוכב ברמה גבוהה מאוד ולרכב איתו חזק. במבחן הזה, אחרי הרבה קילומטרים של רכיבה על האופנועים בהתאם לייעודם, ראינו עד כמה המציאות שם בחוץ שונה מהטבלאות הכתובות.
כל מה שהק.ט.מ עושה, ההוסקוורנה (74,211 ש"ח) עושה טוב לא פחות – למרות אותו פער טכנולוגי. הוא אמנם אופנוע 'אולד-סקול' ובנוי בבסיסו כמו הדו"שים של פעם, אבל יש לו מאפיינים מודרניים כמו מצמד הידראולי וקירור נוזל. מה שמייחד אותו הן התחושות הטובות והנינוחות שהוא נותן לרוכב בכל סוג של רכיבה, גם קרבית, וזה קורה בזכות היציבות הגבוהה, המתלים הסופגים והמושב הרך והנעים. יש לו גם מנוע שופע מומנט שמפמפם לאט ומתאים בול למהות האופנוע. הוא מאפשר לרוכב להיות עסוק יותר בהתפעלות מהנוף שמסביב ופחות בתפעול המכונה. הק.ט.מ אולי ירגש יותר, אבל ההוסקוורנה יעייף את רוכבו הרבה פחות.
וכאן בדיוק נעוץ ההבדל ביניהם וצץ שוב הביטוי 'אובר-קיל'; יותר מדי. בזמן שהק.ט.מ מחרחר גזים ואקשן, ההוסקוורנה ממוקד במטרה של להיות דו-שימושי מגוון ורחב אופקים. ואל תחשבו לרגע שמדובר במכונה רופסת – הוא יודע טוב מאד לעבוד גם ברכיבת שבילים קרבית מאוד. נכון, חסרה לו קצת פוזה – אבל יש לו מכל השאר, והרבה. הוא קולע בול להגדרה ולמה שחיפשנו, ולכן פה אחד מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו.
