אני מבקש לעשות קצת סדר בדברים,
קודם כל, צא מתוך הנחה שפסקי דין לא מעניינים, לא משפיעים ואין להסתמך עליהם.
נכון - אם אתה עורך דין ממולח ויודע את עבודתך, יש סיכוי טוב שתוכל להעזר בהם.
פסקי דין עובדים גם בכיוון ההפוך - אדם הורשע בגין דריסת אדם עיוור וחרש במעבר חציה,
למרות שבתקנות כתוב בפירוש שאדם עיוור למשל, חייב לחצות בעזרת אדם אחר או כלב או מקל,
הוכח שהאיש באמת עיוור וחרש, הוכח שהתפרץ לכביש
ואפילו בוחן התנועה אמר שהוא עצמו, לא היה יורד לכביש, אבל הנהג הורשע.
לא זה הנושא, פסקי דין וגם תקדימים, כבודם במקומם מונח, הם לא העניין כאן.
העניין פשוט מאוד, לי זה ברור שאם הולך רגל קופץ לכביש הוא עלול להענש פעמיים,
פעם אחת על ידי הרכב הפוגע ופעם שניה ע"י בית המשפט.
מה שאני מנסה להבהיר זה, שאף אחד נורמלי, לא רוצה לפגוע בהולך רגל,
לא מבחינת התוצאות להולך הרגל ולא מבחינת התוצאות לפוגע עצמו.
גם מבחינה נפשית, גם פיזית וגם כלכלית, ללא קשר ללשון החוק או תוצאות המשפט.
והיה ואתה נוסע בכביש מהיר, למשל כביש שש והולך רגל הולך באמצע הנתיב,
או לחילופין, תרחיש יותר מציאותי, נהג אחר יוצא מרכבו בשל תקלה...
והופך ברגע שנגעה רגלו בכביש, להולך רגל. אתה לא יכול לדרוס אותו כי הכביש שלך.
אתה, בעצם...לא יכול לעשות לאף אחד מהם כלום, פשוט כלום.
המסקנה המתבקשת היא, שהולכי הרגל הם שליטי הכביש כי הם "מכתיבים" לנהג מה לעשות.
נכון שמעבר החציה הוא מבצרו של הולך הרגל,
נכון שהתקנות שונו למצב שאפילו אם יש כוונה להולך רגל לרדת לכביש הנהג חייב לעצור.
זה קרה בגלל שהנוהגים ברכב, שכחו לפקוח עיניים, שכחו לתת זכות קדימה, שכחו תרבות מה היא.
בתקנת תעבורה מס' 111 כתוב כך:
לא ירד הולך רגל ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך באופן פתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת,
בשעה שרכב מתקרב אליו, ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה.
הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא, לא כתוב בפירוש, אסור לרדת לכביש!
אם כך, מי אני שאשפוט מה מסוכן, כמה מרחק יש לי לעצור והאם זה בטוח לחצות את הכביש.
מי אני שאבין, מה מתחולל בראשו של הולך רגל שרוצה לחצות פתאום?
הולך הרגל יש לו את השיקולים (גם אם מוטעים) שלו, מה יקרה אם בכל זאת ירד לכביש?
האם מותר לי בשם פסקי הדין, או בשם הפתאומיות, או בשם הנתיב המהיר למעוך אותו למוות?
אם התשובה היא, לא! ואני מקווה שזו שכולם חושבים שזו התשובה הנכונה.
אז מחובתי לעשות הכול, בריבוע, כדי להמנע מתאונה.
ואם אקפיד לשנן לעצמי שהכביש הוא של הולך הרגל, אם אני מקפיד לשאול שאלות כמו, מה יקרה אם...?
אם אני מבין ומקווה שגם אתם תבינו, שהכביש אינו מובן מאליו, שהולך הרגל אינו מובן מאליו,
שאין לנו זכויות יתר בגלל ש...הכביש שלנו, הוא מהיר, אין הולכי רגל, אנחנו ברכב ולהם יש מדרכות וכו'
אם כולם יבינו את זה, אני בטוח שהכביש יראה טיפה אחרת.
אם תחליט למשל, שכל מעבר חציה, גם אם הרמזור ירוק לך...
הוא, המעבר הזה, הוא תמרור האט וחפש, חפש ושוב חפש, את הולך הרגל הקופץ.
זה יגרום לך לנהוג או לרכוב בדרך ביתר ריסון עצמי, בפחות עצבנות ויותר בבטחה, לך ולהולכי הרגל.
אני יודע שיש כאן קוראים ששואלים את עצמם, איך אני כותב כך אבל רוכב במהירות מופרזת ומודה בזה.
או, איך אני מטיף (אעלק) אבל משתחל בין רכבים במרווחי סנטימטרים בודדים.
תשובתי היא, אין קשר בין מחט לתחת, אני גם נגד אונס, רצח או איזו שהיא פגיעה באחר,
אבל לא נגד להזריק הירואין לווריד של עצמי. אז נשאיר את הדיון כרגע לנושא המדרכות והולכי רגל.
ציטוט ההודעה בתגובה