לכל רוכב באשר הוא, יש "רשלנות" מסויימת, מעצם זה שהוא רוכב.
זה לא אומר שיש לו אשמה, זה לא אומר שצריך להכחיד אותו,
אבל אני מצפה שינסה למצוא את כל נקודות "החולשה" בכביש.
צומת זו בהחלט נקודה חלשה, להבדיל מכביש מהיר עם בטונדות,
שם אי אפשר לצפות שרכב יסטה, יעלה על הבטונדה ויעוף ישירות על הרוכב.
יש המון נקודות חלשות בכביש שאני מצפה שהרוכב ירכוב בהן במשנה זהירות,
צמתים, מעברי חציה, כבישים עם נתיב אחד לכל כיוון, פניות ועיקולים עוורים וכו'
אין לי כוונה לרכוב בפראנוייה תמידית, אבל בהחלט להנמיך ציפיות,
לפתוח עיניים ואזניים ולעשות את המקסימום לצמצם סכנות...
הכי חשוב, אבל באמת הכי חשוב, לא לקבל כמובן מאליו ולהיות צודק.
מי שבקבר או מפורק לחלקים, זה כבר לא משנה לו.
אם רוכבים יחשבו לטוח "רחוק" כלומר ירגילו את עצמם להתנהגות
שגרתית במקומות מועדים לפורענות, הם אולי יפסידו כמה שניות בדרך הביתה,
אבל יגדילו את הסיכוי להגיע שלמים ליעד ולא לבית חולים.
אם תצאו בבוקר במחשבה שלמרות שהכביש שלכם וכל מה שסביבו
ואני בהחלט חושב שבהיררכיית המשתמשים בכביש -
מקום ראשון - הולכי רגל
מקום שני - דו גלגלי ממונע עם רשיון
מקום שלישי - רכבים אחרים עם רשיון
(אופניים וקורקינטים ללא מקום בכביש בכלל, למעט אם הוקצה להם מקום)
אם תחשבו שהכל שלכם אבל...
אתם בטוב לבכם מוותרים למסכנים ברכבים האחרים, סולחים להם כי הם מפגרים שכלית,
מכינים את עצמכם לזה שהם עושים טעויות מטומטמות כי הם לא מלומדים, מחונכים, מתורבתים,
או סתם לא יודעים חוקי תנועה והיה צריך לשלוח אותם לעשות תאוריה וטסט כל שנה,
אם תשננו את זה, תקטינו את הסיכויים שאותם רפי שכל ימחקו אתכם ממצבת הרוכבים.
לעולם ולעולמי עד, רוכבים יפגעו מנהגים סתומים.
תנסו לחשוב שאתם מוותרים להם גם אם "לכאורה" אתם לבד על כביש נידח,
נוסעים באור ירוק ואין אדם בסביבה...
תחשבו שיש...ונסו להתאים את עצמכם לתרחישים, אפילו אם חלקם הזויים.
ברגע שתעברו את החסם הנפשי של להיות צודקים,
זה יהפוך לשגרה והסיכונים שלפעמים אנחנו לוקחים, יהפכו להיות יותר מחושבים.
אם לא תפנימו את התורה (הזו שלי) על רגל אחת,
אתם בהחלט יכולים להמשיך בשלכם, אני לא יודע מה לומר למעט העובדה
שאני ורוכבים אחרים שבהחלט לוקחים לפעמים סיכונים, אבל חושבים כך, רוכבים יותר שנים מאחרים.
אולי זה מזל, אולי זה גורל, תקראו לזה איך שאתם רוצים.
למרות התאונה שלי שהיתה בלתי נמנעת כנראה, אני חושב שזו הדרך הנכונה לרכוב.
אל תוציאו לעצמכם את הכיף שברכיבה, גם לא את הכיף שבמהירות, בהשכבות ואפילו בווילי...
רק תשתדלו לחשוב כמו אסטרטגים, כאילו יצאתם למלחמה או למשחק מחשב,
שאלו את עצמכם...מאיפה תקפוץ המפלצת? והיא תקפוץ, תהיו בטוחים!
היא תקפוץ עליכם בדיוק ברגע של שאננות וביטחון עצמי ובמקום "לכאורה" בטוח.
מקום שכאילו שלכם, כאילו מסומן עבורכם, כאילו עם "אור ירוק" רק עבורכם.
במקומות מסוכנים אני מניח שבאופן טבעי אתם משתדלים לחשב את הדרך ולהזהר,
חובה עליכם להזהר שבעתיים, במקומות שכאילו נראים בטוחים...
שם מחכה לכם המפלצת הנוראית כדי לקפוץ עליכם!
בבקשה - אל תתנו לה!
עד כאן הנאום חוצב הלהבות.
ציטוט ההודעה בתגובה