למי שכבר עשה תאונה והוא עם שברים בגפיים אני ממליץ להגיע לבית החולים מאיר בכפר סבא, ולבקש את דר' בני קיש שהוא גם אופנוען וגם אורטופד מנתח מומחה טראומה. סעו בזהירות.
לדעתי יש לפחות לחצי מהגולשים כאן ילדים,
משפחה, חברים, חלקם גם עברו תאונה.
אני מבין אותך, אבל אני תוהה...
למה אנשים עושים את ההחלטה הזו שלך,
רק אחרי התאונה ולא לפני?
לפני שנה וקצת גם לי היתה תאונה, גם אני ריסקתי קרסול (ועוד כמה פציעות קטנות)
אצלי, המצב הסתבך קצת, גם אחרי.
במקום ניתוח אחד גדול להרכבה ואחד פצפון לפירוק...
עברתי שלושה ניתוחים גדולים, בגלל שהברגים שהרכיבו לי נשברו בשלושה מקומות בתוך העצמות.
(יש תמונות רנטגן מגניבות, של הברגים שהרופאים קנו באלי-אקספרס...בבלאק-פריידיי)
כבר בניתוח השני שאל אותי המנתח, אתה חוזר לרכב?
אם הייתי יכול, הייתי מגיע לבית החולים על האופנוע מייד אחרי הפציעה, עניתי לו, לא באמבולנס.
בוודאי שאני חוזר, זה רק עניין של זמן וכסף עד לסיום הרכבת האופנוע מחדש.
עשרים שנה אני מנתח אופנוענים, אמר האיש...
כולם אומרים שהם לא עולים יותר על אופנוע...בחיים שלהם,
אתה הראשון שאומר לי שהוא חוזר לרכב.
תראה אמרתי, ידעתי שזה יגיע בצורה כזו או אחרת,
אם ידעתי, למה משכתי עד התאונה...יכולתי להפסיק לפני ולמנוע אותה.
מכיוון שידעתי, שאלתי את עצמי האם אני מוכן לתאונה?
והאם אחזור לרכב אם לא אפצע קשה מדי?
התשובות לעצמי היו, בטח! אם אני יוצא מתאונה במצב סביר לרכיבה...
אני חוזר לרכב! חד משמעית וללא סייגים.
גם ברכיבות הבאות אשאל את עצמי כל בוקר את אותה השאלה...
אני בטוח שאענה לעצמי, את אותן התשובות בדיוק.
אגב, עד התאונה הזו...רכבתי כמעט ברציפות, 27 שנים.
זו שנת ה28, אני לא רוכב בנתיים, למרות שיכולתי - אני פשוט לא עולה על אופנועים לא שלי,
ללא שום קשר לפציעה.
הבן שלי היה בחודש שעבר בן 10, הבת שלי, לפני חודשיים בת 13,
אשתי, לפני שלושה חודשים, היתה בגיל...עזוב, אני רוצה לחיות כדי לרכב עוד!
עדיף לי למות בתאונה, מאשר שאשתי תהרוג אותי כי סיפרתי בת כמה היא.
השאלות הן, אז מה לא בסדר כאן?
לא אכפת לי מהילדים?
לא מהמשפחה, האשה והחברים?
אולי לא אכפת לי מעצמי?
או בכלל, אני אגואיסט? שרוצה להנות על חשבון סבלם של אחרים, שאוהבים אותי?
שאלות קשות חביבי...
נערך לאחרונה על ידי MasterOz; 14-04-2016 בשעה 00:56.
למי שכבר עשה תאונה והוא עם שברים בגפיים אני ממליץ להגיע לבית החולים מאיר בכפר סבא, ולבקש את דר' בני קיש שהוא גם אופנוען וגם אורטופד מנתח מומחה טראומה. סעו בזהירות.
ברצינות? לא, כאילו - אתה בטח צוחק... אין מצב ששנינו ראינו את אותו סרטון. או למדנו את אותם חוקי פיזיקה. או בעלי אותה הבנה בסיסית של המושג ״זמן תגובה״.
כי בין 10 קמ״ש לבין 130 קמ״ש קיימת סקאלה מכובדת שמתוכה ניתן היה כנראה לבחור כמה אפשרויות שונות שהיו תורמות לסיכויים (...) של הרוכב להתחמק מהסיטואציה הלא פשוטה הזו שיכלה להסתיים אחרת. נכון, בחיים כמו בחיים אין שום דבר ודאי ב-100%, אבל במהירות שונה כנראה שהיה עומד לרשותו יותר זמן להגיב אחרת.
אני במקרה בניו יורק בימים אלו, והמציאות היא לא כמו שאתה מתאר. אין שילוט כזה ברוב הצמתים, וגם באלו שיש רואים מדי פעם כניסה לצומת עמוס וחסימה של התנועה, ממש כמו בתל אביב סיטי. למעשה, עקבתי בעניין אחרי תרבות הנהיגה פה וגיליתי שהיא בעלת קווי דמיון רבים ל(חוסר)תרבות הנהיגה אצלנו, שזה די מאכזב אני חייב לומר. ממש אותם סוגי העבירות.
אני מצטט מלצרית בדיינר שהגרה מפולין
״בניו יורק מי שיש לו מבטא אמריקאי הוא לא מניו יורק״
בגדול התרבות נהיגה שונה בין מדינה למדינה.
נסעתי מאילינויי ועד יוטה לא שמעתי ולא צפירה אחת ( גם כשעמדתי ברמזור ירוק כי לא הייתי בטוח לאן להמשיך)
יש יעד ויש מטרה-היעד הוא הדרך להגשים את המטרה אפריל הגיע ועדיין מושבת
I may simply be a single drop of rain
But I will remain
⚡️![]()
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
כבודו חבר ההנעלה מוזמן להתכבד ולצפות שוב בסירטון.
עד כמה שזכור לי (ולא צפיתי בו שוב) הנפקנית בת יונה הגיחה מהטור שפונה שמאלה והוא קיבל את זה כמו גליוטינה.
נכון, המצלמה מראה שהיא ביצעה פרסה אבל זו לא היתה זווית הראיה של הרוכב.
ובנוסף לכל זה היא התמקמה לרוחב הכביש לכבודו.
ההפרזות שלך בדבר 30~130 קמ"ש לא עושות שירות טוב לטיעון שלך.
במקרה הנ"ל גם אם היה זוחל על שמונים היה לו מספיק זמן תגובה לומר "שמע יש" וזהו.
ונקודה בצד, אני זנחתי את הדיון הזה ובמקרה ראיתי שצוטטתי.
יום טוב.
על פי חוק יש להאט בכניסה לצומת ומצלמות צומת מצלמות במהירות של 70 קמ"ש ומעלה
בעת כניסה לצומת באור ירוק. אתה צודק שיהיו מקרים שגם מהירות כזו לא תספיק לעצירה בטוחה
במקרה של הפתעה, אבל צודק הכותב שאם הרוכב היה במהירות נמוכה יותר
גם עוצמת הפגיעה וגם יכולת הרוכב להגיב הייתה טובה יותר.
אין בנאמר להעביר שום סוג של ביקורת על הרוכב, או להפחית ולו כזית,
מאשמת הנהגת. שפעלה בטמטום, חוסר אחריות, פזיזות וצריכה
להיענש ולהפך לדוגמה וסמל במלחמה על חייהם של משתמשי הכביש.
נערך לאחרונה על ידי השושנים; 14-04-2016 בשעה 09:55.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
לא נכון.
מהירות הנסיעה המותרת בצומת היא כמהירות הכביש. המצלמות מכויילות למהירות זו או גבוהה ממנה.
צומת מבטל תמרור, ולכן המהירות המותרת אחרי הצומת (באם לא מוצב תמרור המורה אחרת) חוזרת למהירות החוקית הרגילה בהתאם לכביש (50 בכביש עירוני וכו').
לא קיימת הוראה להאט ל70 קמ"ש בצומת.
Sent from my C6833 using Tapatalk
צודק, בדקתי שוב וכנראה הוטעיתי.
http://www.mitsu.co.il/?p=4342
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
אינני כזה מכובד ואני בכלל לא חבר של ההנעלה - אני סתם חבר של המארחת, יותר כמו סטוצים מהצד.
ב״הפרזה״ שלי התייחסתי לדברים של Zvika, שלתחושתי (האולי מוטעית) אתה די צידדת בהם:
דברים מהסוג הזה הם לא פחות מאשר עצימת עיניים. כל מיני נסיונות עצובים למדי לנסות ולהצדיק את העובדה שלנסוע מהר זה בטוח באותה מידה כמו לנסוע לאט.
אני לא אומר שמעולם לא רכבתי או נהגתי מהר יותר מהמותר, אם כי בשנים האחרונות אני עושה את זה הרבה הרבה פחות, רק שמעולם לא חשבתי לעצמי שלא עשויות להיות לזה השלכות. השלכות שהן משמעותית שונות מאשר אם הייתי רוכב/נוהג לאט יותר.
החסימה של 2 הנתיבים בו זמנית התרחשה רק בחלק קטן מאוד מהזמן. בשאר הזמן היה מרווח (שהשתנה משמאל לימין) שבו במהירות נמוכה יותר לרוכב היה יותר זמן להגיב ואולי להשתחל אליו. אני אפילו לא מדבר על בלימה ועצירה מלאה.
מי שלא מבין את הקונספט של מהירות בקונטקסט של זמן תגובה, מרחק בלימה ועצמת הפגיעה - אני מאחל לו בהצלחה בנסיון לשרוד על הכביש.
זה לא אומר שמי שכן מבין מבוטח בביטוח לכל החיים, פשוט יש לו סיכויים יותר טובים. אפילו במעט.
וכן, ב-80 קמ״ש כנראה שהרוכב היה מצליח לקום בעוד חודש-חודשיים מהמיטה בשביל לקחת מונית לדירתה של הנהגת ולהוריד לה סטירה על פניית הפרסה המפגרת הזו.
וקבל את התנצלותי על התגובה המאוחרת, הג׳ט לג בצירוף לו״ז צפוף ומחסור בחיבור רציף למרשתת עשו את שלהם.
לשמחת כולם ראית שהשרשור ״קפץ״ חזרה ועשית את ההקשר הנדרש בשביל לדעת שיש סיכוי שאחת התגובות החדשות מתקשרת לדברים שכתבת, או לכל הפחות תעניין אותך. זה משאיר לי מקום לאופטימיות שאולי בכל זאת אתה שייך לקבוצה השניה מבין השתיים שציינתי.
רק רכיבות טובות
+1
כי בארה"ב, אמריקאי אמתי מאמין בשילוש הקדוש:
1. חייה ותן לחיות. - כל עוד אתה לא מפריע לי תעשה מה שאתה רוצה.
2. חברה חמושה, היא חברה מנומסת. - כבד את האחר, בכדאי לזכות בכבוד.
3. דמוקרטיה אינה אנרכיה. - יש לך זכות לעשות כל מה שחוקי עד שעברת את הגבול...
ויש גם את החוק : מה שקרה בוגאס, נשאר בואגס ... אבל זה כבר לשעה אחרת.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
אתם מתייחסים לאמריקה כאילו יש שם רק מדינה אחת ולא 50.
תסתובבו קצת ותגלו שיש הבדלים של שמים וארץ כל פעם שעוברים גבול.
בפלורידה לא הייתי מעז לעלות על הכביש באופנוע, קליפורניה חלום.