יש רגעים שאתה קם, תופס את היד עם השוט של הבוס, מביט לו בעיניים ואומר בקול רגוע -
"תשמע. מי כמוני יודע שהמצב התעסוקתי קשה. מאד קשה. מהרגע שהנחתי את עצמי תחת שבטך התראיינתי לאין סוף בוסים עם שוטים ללא הועיל.
אבל.
בחודש האחרון הבהרת לי שאין לי אופק תעסוקתי בחברתך ותמיד אשאר ברצפת הייצור המיוזעת (סווטשופ) בעוד אתה מייבא חוכעמים שיתגלחו על הזקן שלך ב R&D.
אז ... אני מעדיף לשבת בבית ולטפס על הקירות עד שאמצא מעביד (תרתי) אחר ולא להמשיך עם הביזוי הזה"
זה קרה לפני חודש (כמעוגן בחוק) והיום יצאתי לחופשי.


אה, מדברים על אופנועים.
לא יודע אולי זה דבילי אבל יש משהו מאד מאד משחרר בירידה ל125 חבוט -
אתה יכול לזרוק אותו בכל פינה מבלי לדאוג שיגנבו. לרכוב עם בגד ים וכפכפים לים. לשחק תופסת עם סמיטריילרים בכביש המהיר ...
אחחחח... ריח החופש המשכר בקסדת האבטיח ....
ותודה למחירי הביטוח