מוזר לחשוב שנרשמתי לאתר הזה, כפי שנרשמתי בזמנו לפוג"ז ז"ל, רק ע"מ לקרוא כתבות ולהזיל ריר על תמונות וסרטונים ופתאום זה דורש ממני כ"כ הרבה זמן ומחשבה.

ציטוט נכתב במקור על ידי shaig צפיה בהודעה
רק בודק שהבנתי... לעבור לטוסטוס מאופנוע זה כמו לגלח שפם? ובעצם מי שמעולם לא גידל שיער פנים ארוך מלוכלך ומגרד, כמוהו כאותו ילדון שלא יודע להחליף הילוכים?
בתגובתו הכנה של שאיג, ששמץ של כעס ואולי גם רמז לעלבון עולים ממנה, אני מזהה בלבול (נפוץ דרך אגב) בין המושגים אנאלוגיה, אלגוריה ומטאפורה.
לעניות דעתי, אם כבר אתה בוחר לקרוא טקסט אלגורי כאנאלוגיה הרי שאי אפשר לעשות חצי עבודה. עליך לשאול את עצמך "למה אני משווה את אתגר כוס הבירה?" וגם למה התכוון המחבר כשכתב דווקא "פיתה עם חומוס" ולא "לחם עם ריבה" למשל? הרי אפשר לראות כאן רמז לתאונות, לפשיטת רגל כלכלית, למצב משפחתי שהשתנה ואולי גם, כן, לתחושת מיצוי מהתחום.
דבר נוסף ממנו מתעלם כבודו הוא המבנה המעגלי של הדינמיקה המתוארת בטקסט. אולי מרמז לנו הכותב על כך שאין לבכות את נעוריך שאבדו (או את תקופת השיקום ב"בית רבקה") ואולי הוא מעודד באמרו שמתוך האפר עוד יקום עוף החול למחזור חיים חדש?
ולסיום, קריאה מעט יותר קפדנית תעלה שהכותב סיים באמירה "אגב, שאלות מאוד דומות ניתן לשאול לגבי אופנועים וטוסטוסים..." ודוק, שאלות ולא תשובות.
עד כאן בקצרה ניתוח הטקסט.

אמנם ימי קיץ אלו הם תקופה נפלאה בה התלמידים טרם סיימו לכתוב ולהגיש עבודות והנכדים כולם עדיין בקייטנות ובכל זאת, זמני מוגבל ואני מעדיף להעביר אותו ברכיבה מתונה ולא מול מסך המחשב.
אז תודה לקסד שהניע אותי לכתיבה (בקיק יש לציין), היו בטוב, שמרו על עצמכם ואל תקחו הכל כל כך כבד,
קעט"וש