אני רק אשים את זה כאן.
https://www.youtube.com/watch?v=VcoyQJZcI-U
ללא ספק אתה מקבל אצלי נקודות על היותך משופם.
עם זאת, אני חייב לומר שעדיין, אין כמו זקן.
לא אתווכח עם מזוקן, שהרי אחינו אתם וקרובים אתם לנו כמו המסורתי לדתי או הנקטרינה לאפרסק. אבל ארשה לעצמי, ממרומי גילי לומר לך:
אחת מעובדות החיים היא שכל גבר מגולח רוצה בעצם, בסתר לבו, לגדל זקן.
אבל... מה תגיד האישה ומה יאמר המעסיק ובכלל, זקן זה של דוסים ושל קיבוצניקים מבוגרים ושאר טיפוסים לא ברורים. כל השאלות המטרידות עולות בראשו: עד שיגדל אסתובב עם קוצים? ו"מה אתה באבל?" ו"תגיד אתה מתחזק?".
אבל גבר שכבר התגבר על כל התירוצים והוא שלם עם עצמו מגדל זקן וטוב לו.
אבל... האמת חייבת להיאמר. והאמת היא שכל גבר מזוקן בעצם רוצה, בסתר לבו, שפם. שפם גברי, שפם שפם. לא שפם של ילדים כמו של גורי אלפי בסרטון למעלה אלא שפם של מי שיודע שבכל כוס בירה מסתתר אתגר ובכל פרוסת פיצה משימה מעבר לקווי האויב.
אבל מה תגיד האישה ומה יגידו הלקוחות ובכלל, שפם זה של גאוצ'וס ודרוזים, עיראקים קשישים וזקנים מרוקאים. שפם זה הרס"ר שלך בצבא והדוד של אשתך והרוסי המבוגר שתמיד עוקף אותך בתור לרופא. תירוצים, תירוצים, תירוצים.
ויום אחד הוא עושה מעשה ושלם עם הגבריות שלו הוא מגדל שפם. וטוב לו והוא שמח. הוא מסלסל בשפמו בישיבת הועד, הוא מורט בו כאשר הוא מתלבט בין שמן סינטטי למינראלי במוסך ועם קצת מזל הוא גם מראה לנערות דברים שהן לא ידעו שאפשר לעשות. ואז הקיץ מגיע וגלידה (וכוס הבירה, שפעם הייתה אתגר עכשיו סתם מתסכלת). ואח"כ החורף בא ומרק וגם פיתה עם חומוס לפעמים... והגבר, שיש לו שפם, שלם עם הגבריות שלו והוא כבר לא צריך שפם בשביל להוכיח אותה לעצמו ולאחרים.
ואז הוא יכול להרשות לעצמו להתגלח.
אז בפעם הבאה כשאתה פוגש גבר מגולח תשאל את עצמך: "האם זה גבר שעדיין לא בטוח בעצמו וחושש לגדל זקן או שאולי זה משופם לשעבר שכבר בטוח בגבריות שלו ולא זקוק לשפם שלו יותר?"
אגב, שאלות מאוד דומות ניתן לשאול לגבי אופנועים וטוסטוסים...
שלך בכבוד רב,
קעטו"ש
נערך לאחרונה על ידי קשיש עם טוסטוס ושפם; 12-07-2015 בשעה 21:13.
אני רק אשים את זה כאן.
https://www.youtube.com/watch?v=VcoyQJZcI-U
מוזר לחשוב שנרשמתי לאתר הזה, כפי שנרשמתי בזמנו לפוג"ז ז"ל, רק ע"מ לקרוא כתבות ולהזיל ריר על תמונות וסרטונים ופתאום זה דורש ממני כ"כ הרבה זמן ומחשבה.
בתגובתו הכנה של שאיג, ששמץ של כעס ואולי גם רמז לעלבון עולים ממנה, אני מזהה בלבול (נפוץ דרך אגב) בין המושגים אנאלוגיה, אלגוריה ומטאפורה.
לעניות דעתי, אם כבר אתה בוחר לקרוא טקסט אלגורי כאנאלוגיה הרי שאי אפשר לעשות חצי עבודה. עליך לשאול את עצמך "למה אני משווה את אתגר כוס הבירה?" וגם למה התכוון המחבר כשכתב דווקא "פיתה עם חומוס" ולא "לחם עם ריבה" למשל? הרי אפשר לראות כאן רמז לתאונות, לפשיטת רגל כלכלית, למצב משפחתי שהשתנה ואולי גם, כן, לתחושת מיצוי מהתחום.
דבר נוסף ממנו מתעלם כבודו הוא המבנה המעגלי של הדינמיקה המתוארת בטקסט. אולי מרמז לנו הכותב על כך שאין לבכות את נעוריך שאבדו (או את תקופת השיקום ב"בית רבקה") ואולי הוא מעודד באמרו שמתוך האפר עוד יקום עוף החול למחזור חיים חדש?
ולסיום, קריאה מעט יותר קפדנית תעלה שהכותב סיים באמירה "אגב, שאלות מאוד דומות ניתן לשאול לגבי אופנועים וטוסטוסים..." ודוק, שאלות ולא תשובות.
עד כאן בקצרה ניתוח הטקסט.
אמנם ימי קיץ אלו הם תקופה נפלאה בה התלמידים טרם סיימו לכתוב ולהגיש עבודות והנכדים כולם עדיין בקייטנות ובכל זאת, זמני מוגבל ואני מעדיף להעביר אותו ברכיבה מתונה ולא מול מסך המחשב.
אז תודה לקסד שהניע אותי לכתיבה (בקיק יש לציין), היו בטוב, שמרו על עצמכם ואל תקחו הכל כל כך כבד,
קעט"וש
משהו פה לא מסתדר...
מונה ההודעות שלו נשאר על 0 לאחר כמה וכמה תגובות.
יתכן שהוא מכשף.
ההודעות בעוף לא נחשבות.
עדיין חשוד
מה חשוד?
ולא חשוד לך שאני חיי בעוף ויש לי רק 200 הודעות?
הודעות באוף לא נספרות, ומשתמשים לגטימיים לא צריכים להוכיח זכאות לטרולים. נהנתי לקרוא את הגיגיך, על החתום - גבר בגיל העמידה שהמיר את השפם בזקן ואת האופנוע בטוסטוס.