צ'ופרים, פרדי מרקורי ודגל ישראל - מצעד מועדון הארלי דיווידסון באוקראינה

**TundraOG** · 28-05-2016, 18:16

צ'ופרים, פרדי מרקורי ודגל ישראל - מצעד מועדון הארלי דיווידסון באוקראינה

מאת :נוי אלייניקוב ; צילום : גרמן אלייניקוב ואירנה פיטרנקו

הקדמה לסיפור - אי שם בסוף השנה שעברה לאחר שהוצאתי את רשיון ה-A1 ועליתי לראשונה לכביש, הזכיר אבא שלי משהו בנושא הארלי דיווידסון אוקראינה ומצעד פתיחת עונת הרכיבה שמתקיים באביב באזור פסח. את אהבתו של אבי לאופנועי ההארלי אני זוכר עוד מגיל צעיר, וזכור לי שהיה חוזר מנסיעות עסקים באוקראינה עם חולצות של מועדון הרכיבה, למרות שאינו בעל רשיון אופנוע. כמובן שלא ייחסתי לעניין הרבה חשיבות, והתרכזתי יותר בכלי הבא ובלמידת הרכיבה בזמני הפנוי.

האביב קרב ובא, ואיתו ממשיכות לזרום רמיזות מצד אבא שלי לגבי המצעד באוקראינה. כמובן שהסכמתי להצטרף במידה ויתקיים, אך הכל נראה לי בשלב התיאורטי. ביום בהיר אחד אני מקבל מאבי את ה"אוקיי", ההודעה שהכל כמתוכנן ונוכל לנסוע למצעד, ומפה לשם חברו לספסל הלימודים ויקטור פיטרנקו, הייבואן הראשון של אופנועי ההארלי דיווידסון באוקרניה והמנכ"ל לשעבר של הענף האוקראיני, הצליח לשריין לי אופנוע למצעד. תצבטו אותי, אני חולם, ולא מעכל את מה שאני שומע. אני, על הארלי?! אציין בשלב זה שכל קריירת הרכיבה שלי הסתכמה בקצת מעל לחצי שנה על כלים קטני נפח, ולמשמע המוטו של הייבואן האוקראיני "הפלת - שילמת", צריך להודות שהדופק מעט עלה. אבל אני אופטימי - במקרה הכי טוב? רכבתי על הארלי במצעד אופנוענים, ובמקרה הכי גרוע? קניתי הארלי, אין לי על מה להתלונן.

ההכנות נגמרו, נתב"ג - הינה אנחנו באים!

כרטיסי טיסה נקנו, ריצה קלה לממסי להוצאת רשיון בינ"ל, ביטוח חו"ל והלאה לנתב"ג. לאחר מספר שעות - זדורובנקי-בולי טיבה, יא קייב. כמה מילים על קייב ואוקראינה - למרות שהמדינה לאחר מלחמה קשה, האנשים חיים דיי בשגרה. המזון זול ולמען האמת טעים, הכבישים גורמים לי להתגעגע לבני ברק, והאנשים - שקטים, מנומסים, ומי שאמר שהנשים היפות בעולם באוקראינה צדק ובגדול, וזו אטרקציה בשל עצמה שגרמה לי להבין כי זו בהחלט לא הפעם האחרונה שאבקר שם.

מרכז העיר קייב. נוף מזרח-אירופאי טיפוסי

לאחר יום התאקלמות וטיולים בעיר מקבל אבא שלי שיחה מויקטור, שלמרות שעשה בשבילנו מעל ומעבר עד כה החליט לתת לי מעט זמן אינטימי עם האופנוע לפני המצעד, בנוסח שיעור רכיבה מתקדמת במסלול המרוצים צ'אייקה הסמוך לעיר. הגענו למקום, ובבית קפה קטן ומקושט בצמיגי מירוץ ופוסטרים של רכבי מירוץ ושלל תמונות של אופנועים עם אותיות R גדולות בחזית, נפגשנו עם המדריך (שאת שמו לצערי אינני זוכר) והובלנו למסלול המירוצים. בעודי מתקרב לגשר אני שומע פעימות מנוע מרוחקות, צליל שאף רוכב לא יתבלבל בו, אפילו אחד שגדל בתרבות הקטנועים מאובזרי היושימורה. לפניי נגלה מעבר לפינה ספורטסטר שחור כלילה, שואג בעודו מתקרב אלינו באיטיות.

מספר מילים מפי המדריך ואני מתיישב על הכלי לראשונה. וואו, בהחלט לא מה שציפיתי לו. היכרותי עם קרוזרים הייתה עוד אז, לאחר הוצאת הרשיון, כאשר התפתתי לאקווילה מבית יוסאנג שנפסלה בגלל כאבי גב תחתון מיד לאחר ההתיישבות והכרזה כי למרות האהבה שלי לקרוזרים, זה כנראה לא הכלי בשבילי, ומשם הלכתי לכיוון הסופרמוטו והיפנים הספורטיביים שהחלפתי דיי מהר בזה אחר זה, ושוב חזרנו להתחלה, רק שהפעם כמו שצריך, ומסתבר שאולי זה לא כל כך נורא כמו שחשבתי. אגודל ימין רוטט מהתרגשות, לוחץ על הסטרטר, סיבוב, הנעה, שאגה, שלום לך חבר חדש. לאחר תרגול שמיניות, האטה וזגזוג - מתחיל העניין האמיתי, הלא הוא הגז.

אז רגע, איפה הצ'וק על הדבר הזה?

כמו שהמדריך מסביר, בניגוד לאופנועי ספורט הרגילים לעבור מסל"ד בינוני-גבוהה, קרוזרים מושכים החל מפתילת המצרעת, לכן יש להתנהג בעדינות מירבית עם הגז. קלאצ' בפנים, משחרר מעט, פותח גז וההפתעה היא מיידית - הוא פשוט רוצה לנסוע כאן ועכשיו. ממשיכים להאיץ, איפה לעזאזל שעון הסל"ד החביב שלי? מרגיש כי מיצינו את ההילוך הראשון וללא היסוס מכניס קלאצ', מעלה לשני, ובעודי משחרר את הקלאצ' לוחץ את הגז מעט, הרגל מהיפניים לשיפור האצה אני מניח? האופנוע מתחיל להרגיש מוזר, הישבן מחליק אחורה לקצה המושב והכידון נוטה מעט כלפי מעלה, אז ככה מרגיש ווילי?! בלי פאניקה (על מי אני עובד) משחרר את הגז וממשיך לנסוע, עוד הילוך, עוד האצה, עוד הילוך ועוד האצה, מבט זריז מטה מראה לי שאני נע מעל ל-80 קמ"ש, בהחלט לא מרגיש כך. עובר שלולית, המים משפריצים משני הצדדים, מרגיש כמו בפרסומת לאדוונצ'ר עם נפח דומה. פונה מבצע פרסה בסוף המסלול ונעמד על הקו. קלאצ' לחוץ, משחק עם הגז ומעמיד פנים שאני ניצב באחד מסרטי "מהיר ועצבני", מתחיל האצה, עוד הילוך ועוד הילוך, מי יאמין כי עברתי את רף 3 הספרות, וחברי החדש? דוהר לו בניחותא, לא ממהר לשום מקום, כייאה לקרוזר אמריקאי אותנטי.

תשלום סמלי למדריך והמון תודות, ממשיכים בטיולים בעיר שכללו בין היתר את רחוב הקריישאטיק המרכזי, מרכז העיר הפסטורלי וביקור אצל חברים של ההורים שלי שנמשך למסיבה קולנית בליווי גיטרה קלאסית, וויסקי ושירים מימי הצבא האדום. השכמה עם הזריחה ב-6 לפנות בוקר (למרות שהשמש מזמן זרחה לה), עלינו על מיטב בגדי האופנוענים שלנו ויצאנו לדרך. התכנית הייתה להגיע לסוכנות האופנועים ב-11, למלא את המסמכים לאישור הרכיבה על הספורטסטר, לחכות לויקטור ומספר חברים נוספים של מועדון הרכיבה ולצאת לדרך לכיוון נובה-אוקראינקה במרחק של כ-40 ק"מ לנסיעה לזכר רוכב שמת במצעד בשנה שעברה, ומשם לחזור לסוכנות ולהמשיך למצעד המלא. 11:00 על השעון, עומדים אנחנו מחוץ לסוכנות ואין קול ואין עונה. כעבור 5 דקות אבי מקבל שיחה מויקטור שמודיע כי לכל רוכב היה תירוץ אחר לא להגיע ולכן הנסיעה לנובה-אוקראינקה בוטלה. אין דאגות, כל עוד המצעד מתקיים אני שמח.

משמאל לימין : אני, אבי ומר ויקטור פיטרנקו, וכמובן דגלי המולדת שלי ושל אבי.

אט-אט החל המקום להתמלא באנשים. הראשונים שהגיעו היו ויקטור בעצמו על הדיינה שלו ואיתו מספר חברי מועדון הרכיבה של קייב, וככל שגדל הקהל הספורטסטר הפך לבלתי-נראה מבעד לכרום, הלהבות והגולגלות שעיטרו את המפלצות שהחלו למלא את מגרש החנייה. יחד איתם התחילו להופיע דוגמניות, שלמען האמת נראו כעוד פרצוף בקהל לאחר ההתאקלמות לנוף האוקראיני, לבושות עור ועקבים גבוהים ומתהלכות בגאווה עם דגלי פרסומת גדולים. מידי פעם הופיעו במגרש גם כלים מטריים ממיטב היצרניות היפניות ובכל הקטגוריות האפשריות, מספר קטן של אופנועי JAWA נוסטלגיים, ואפילו לונסין אחד שבלט בקהל ככבשה שחורה. ואני? מסתובב בגאווה בין האופנועים ומשחק עם צרור המפתחות הקטן עם הלוגו שמתנוסס על הבניין מאחורי, מנסה שלא להזיל ריר על כל כלי חדש שנכנס לחנייה, ולא מתבייש להפגין כישורי אייר-גיטאר בינוניים כאשר נדלק שיר מלהיטי AC/DC, ZZ TOP או AEROSMITH.

מארץ הקודש מלבד החומוס הבאנו גם 2 דגלים כחול-לבן, האחד עם הקדשה בעברית לויקטור כאות תודה על הזכות להשתתף באירוע, והשני למצעד עצמו. היות והספורטסטר הקטן שלי לא מגיע עם תושבות דגלים כסטנדרט נאלצנו לתלות את הדגל על אופנוע צהוב-כחול המקושט בסמלי המדינה המארחת, שהזכיר לי מראה דומה שראיתי מספר פעמים בגן יבנה על אופנוע מיצרן דומה. הדגל נתלה לו על יד הדגל האוקראיני, והקהל החל לנהור כעש למדורה ולהצטלם בהתרגשות עם הדגל הזר. מישהו אמר אנטישמיות? לא פה.

מה זה, טימקס?

לאחר עיקוב קל יצאנו בסביבות 4 אחה"צ לרכב. קודם יצא לדרך מועדון הרכיבה האירופאי, שחלקם רכבו על אופנועיהם כל הדרך ממערב אירופה על מנת להשתתף במצעד, ולאחר מכן נציגי מועדון הרכיבה האוקראיני, ביניהם מר פיטרנקו, נושא הכלים הנאמן על ההארלי הפטריוטי, ועבדיכם הנאמן. השליטה הייתה מעט קשה, בייחוד בשל הניווט מבעד לקהל וחוסר ההיכרות היחסי עם המומנט של האופנוע, אך למרות זאת יצאנו לדרך. נעצרנו מספר פעמים לפני המעבר לכביש המהיר החותך את קייב לצילומים ולהשתלבות לתנועה בליווי משטרתי, ולאחר כ-10 דקות יצאנו לדרכנו.

But first, let me take a selfie

למי שלא רכב אף פעם בשיירה - הדבר אחר לגמרי מרכיבה לבד, כולם מסונכרנים, המבט נע בזריזות בין מה שמתרחש במרחק לבין הרוכב שלפניך ותנועות הגוף שלו, ולמרות שהשיירה לא הייתה קטנה (בקלות מעל 200 אנשים) נסענו בזוגות בתיאום מצויין. החבר החדש שלי נהנה מהרוח, ומשייט לו בקלילות ב-50 קמ"ש על הילוך שלישי. אין צורך לאמר כי כל התנועה ברחובות, בעיקר הולכי הרגל, עצרו לצלם ולהביט במה שמתרחש. מבטי פליאה והתרגשות מצד נשים שהיו נחטפות בארצנו הקטנה בין-לילה על ידי כל סוכנות דוגמנות שמכבדת את עצמה, בשלב מסויים הבטחון העצמי (בעיקר בשליטה על המפלצת הקטנה שמתחתי) עלה והחלו הנפנופים חזרה לקהל המתרגש, ובכל גשר שמתחתיו עברנו הדהדו האגזוזים בקריאות מלחמה ושאגות של פרשים לבושי שחור שמגיעים ממרחק.

מהמפלצת לא פחדתי, ולא מהרכיבה בשיירה, אלא מהדרכים. מהמורות פתאומיות שגורמות לי להתגעגע לסופרמוטו לשעבר שלי ומביאות כמעט לאובדן אחיזה בשלב אחד, אני מזכיר לעצמי להיות רגוע ולא להיכנס לפאניקה, כי אחרת זה יגמר בגרירה ורכישה, ועד כמה שהתאהבתי בו אני חושב שהכיס שלי אינו מוכן לחיה שכזו עדיין. עצירה ראשונה בכיכר סופייאפסקייה, נעמדים בשורות ומסירים קסדות. למרות השמש, אינני מרגיש לא בנוח בשכבת הגאטקס שמתחת למעיל דמוי-העור שלי, ומרשה לעצמי לנטוש את הקסדה זרוקה לה על אחת הידיות, דבר שבארצנו הקטנה היה מסתיים ככל הנראה ברכישת קסדה חדשה, ואולי אפילו סופרטסטר חדש.

נושא הכלים הנאמן יחד עם הדגלים

הטנדר רתום הרמקולים הגיע, ואיתו התחילו הדוגמניות (שתפסו טרמפ עם רוכבים אקראיים) בשואו ראווה ראוי לציון, כאשר ברקע שרים להם קורט קוביין וסטיבן טיילור, אקסל רוז והביצ'-בויז. הדגל ממשיך למשוך תשומת לב, ובשלב מסויים חלק מהדוגמניות הגיעו להצטלם איתו, וכשהבינו שהן נמצאות בנוכחות בעל הדגל בכבודו ביקשו ממני להצטלם איתן. לא אשקר, 15 דקות התהילה שלי הרגישו טוב. אציין כי זו הפעם הראשונה בהיסטוריית המצעד שדגל ישראל הראה נוכחות, ולא יכלתי שלא להרגיש תחושת גאווה ואפילו שליחות כנציג לא-רשמי של המדינה, ולאור הפידבאק החיובי עד-מאוד מהקהל זו בהחלט לא תהיה הפעם האחרונה.

אז אתה בא לפה הרבה?

**TundraOG** · 28-05-2016, 18:22

נגמר השואו וממשיכים לרכב באותו הרכב, הפעם הרחק מעבר לגשר המוסקובי, מעבר לנהר הדניפרו ולעברה השני של העיר. התנועה זרמה בקצב אחיד ובשלב מסויים העלנו קצב לכ-80 קמ"ש, שבשל זה הרגיש לי טבעי לחלוטין. לתשומת הלב כבר התרגלתי במהרה, ולמנטליות הנהיגה האוקראינית יש לי רק שבחים, היות שלכל אורך המצעד לא נחתכנו, קוללנו או הרגשנו מאויימים בכל דרך, שלי הרגיש מאוד שונה וכמובן שלטובה. בלימת חירום שכמעט גרמה לי לגרד את גלגל אופנוע ה"סטריט" שלפניי, ורכיבה שנראתה כאילו נמשכת נצח, ומצידי שכך יהיה. נוף השקיעה והגלים הרגועים של נהר הדניפרו הרחב, הרוח המכה בחזה מבעד למעיל וגרגורו הנעים של המנוע זורקים אותי אחורה לשיעורי הנהיגה במגרש בחוף הים, שרובם נעשו לאור השקיעה, ומזכירים לי שוב מדוע החלטתי להצטרף מלכתכילה לעולם הדו-גלגלי - לא בשביל להגיע לאנשהו, אלא בשביל להינות מהדרך, להריח את מה שמסביב, להיות חופשי, אפילו למספר שעות קצוב, בעולם עם כל כך הרבה חוקים.

הגענו ל-SKY-MALL בצידו השני של העיר, עיקוף קל וחנייה, תם ונשלם המצעד והלאה לחלק השני - HARLEY ROCK FEST, ה"אפטר-פארטי" של האירוע, מלווה באלכוהול משובח, קייטרינג ומיטב הלהקות המקומיות, אבל אל זה עוד נגיע, קודם יש להחזיר את המפלצת לביתה, ולכן עולים אנחנו שוב על האופנועים, שנינו - אני, ומר ויקטור פיטרנקו. אני לא יודע מה אספר עוד לנכדים שלי, אבל זה שזכיתי לרכיבה אינטימית עם האבא של ההארלי דיווידסון האוקראיני בהחלט יהיה אחד מאותם דברים. את דרכנו שמנו שוב לסוכנות, וקצב הרכיבה עלה מאותם 50 קמ"ש רגועים ברוב המצעד למעל ל-100 קמ"ש. בעודנו מגיעים לפקק תנועה (בכל זאת, אנשים עובדים שם בשבת) מביט וויקטור אחורה אליי, כמחכה לסימן. אני מאשר לו עם הראש מוכנות, ומראה מחוות זיגזג עם היד החופשית, כאומר לו "תרגיש בנוח, אני אסתדר". מתחילים להשתחל בין התנועה הזורמת באיטיות, הוא על הדיינה ואני על המפלצת הקטנה. השליטה בכלי נהפכה בשלב זה לטבע שני, ואציין כי מעולם לא התחברתי כך לכלי מקודם, לא לדו"שים, לא לנייקדים ואף לא לספורטיביים שעברו תחתיי בעבר, זה הרגיש נכון, זה הרגיש טבעי, זה הרגיש לי כאילו מאז ומתמיד הייתי על הקרוזר הקטן הזה והוא חלק ממני.

סוסי פלדה במרעה

לאחר נסיעה לא קצרה הבאנו את סוסי הפלדה הביתה ורתמנו אותם במקומות המתאימים. העברת מסמכים מהירה, המון תודות וקפיצה למושב האחורי של מכונית ה-MINI של גברת הארלי דיווידסון אוקראינה, קפצנו הביתה לזרוק את הקסדה וציוד הרכיבה המינימליסטי והמשכנו שוב ל-SKY MALL, לפסטיבל הרוק. למרות שאת תחרות החולצה הרטובה גיליתי לאחר מספר ימים שפספסנו בהיעדרנו, אתן קרדיט איפה שצריך - החבר'ה המקומיים על הבמה הגדולה עלו בזה אחר זה, מראפ-מטאל אגרסיבי באוקראינית ועד לרגאיי-פאנק שהרקיד את הרחבה, הנגנים נתנו שואו מכל הלב, צרחו לתוך המיקרופונים, הלמו בתופים, בקלידים והמיתרים כמשתתפים בקטטת בר. מאזור ה-V.I.P שבו ישבנו ראו את האירוע המרכזי דרך מסך גדול, כמעין דרך לא להתרועע עם האספסוף המקומי באזור הפתוח. לאחר שאכלנו מעט בקייטרינג האקסקלוסיבי (שרובו הורכב מלאפות, שיפודים, וסלטים. הרגיש לי מאוד בבית) המשכנו לבמה הגדולה באזור הפתוח ולאחר המון אנרגיות ו-headbanging כיאה לאירוע הגיעו הזיקוקים שסימלו על סיום היום.

הנוף האוקראיני

מבט חטוף בשעון מראה שכבר הגיע יום חדש. מעט המתנה למונית (שהספיקה לפלרטוט קצר עם אחת המקומיות) הופיעה בחנייה אופל שחורה וספורטיבית עם אגזוז משודרג ולוגו ה-TAXI האוניברסלי (ותתפלאו אך מוניות מסוג זה הן דבר דיי שגרתי שם). הנסיעה לא ארכה זמן רב, ולבית הגענו עייפים אך מלאי חוויות, בטוחים כי עם כל הקשור בהארלי ובדיווידסון לפעם הזו סיימנו, ולא היה לנו שמץ של מושג לגבי מה שעמד לקרות למחורת.

היום למחרת התחיל ככל יום רגיל. אישור מסמכי טיסה ומזוודות, הדפסת כרטיסי טיסה ויצאנו שוב למרכז העיר. שמנו פעמינו לכיוון כנסיית הלאברה הגדולה, בה התרחשה ביום זה מיסה (בכל זאת, ראשון קודש). למרות הסירוב מצד אבי וידידתו החלטתי לעלות לבד למגדל הפעמונים, שלאחר גרם המדרגות העשירי גרם לי להודות על קיומה של מעלית בביתי. כשהגעתי למעלה התגלה לפניי נוף מדהים של כל שושנת הרוחות, שחשף את גודלה העצום של העיר, מנהר הדניפרו הגדול צריחי הזהב של הכנסייה הסמוכה. משם המשכנו למוזיאון מלחמת העולם השנייה ואתר ההנצחה. הייתי מופתע מהשקט השורר במקום, כי למרות קהל לא-קטן שהסתובב בפארק ההנצחה ובינו גם ילדים היה ניתן לשמוע את פכפוך המזרקות וקריאות הציפורים.

הלאברה ופארק ההנצחה

אחרי היכרות קצרה וידידותית עם תיירים מהמולדת (איך אפשר שלא, הם היחידים ששומעים אותם) המשכנו חזרה לקריישאטיק דרך רחוב המאידן ובניין הממשלה הסמוך. במקום נגלתה תמונה קצת אחרת משאר מרכז העיר - ציורי גיר על הרצפה לציון מיקום הנופלים בקרבות, איי תנועה שהפכו למצבות מלאות דגלים וזרי פרחים, ובאנר מאסיבי לציון מאה הנופלים הראשונים בקרבות שהתרחשו כאן עד לא מזמן. אי אפשר שלא להרגיש משהו לאחר מראה שכזה, לראות את אותן תמונות של אנשים מכל הגילאים, סטודנטים, אבות, אנשים שכל חטאם היה שהעזו לעמוד במקום זה ולהפגין נגד החלטות הממשלה, ונהרגו כשניסו להוביל את מדינתם לעתיד אחר, בתקווה טוב יותר.

רחוב הקריישאטיק, שנסגר ביום ראשון לכל תנועה על מנת לשמש כמדרחוב, המה תנועה. להקות רחוב פוצחות בשיר, הורים וילדיהם מטיילים בנחת, למרות כל שהתרחש כאן, החיים ממשיכים. לאחר מספר שעות טיול ברחוב הארוך, ביניהם הספקתי לטעום וארניקי אוקראיניים אותנתיים, החלטנו לחפש את תחנת המטרו הקרובה ולהתארגן לטיסה שלמחרת. בעודנו עושים דרכנו בקהל נתלנו בפרצוף חדש-ישן שהיה מוכר לי, בעיקר בגלל מה שרכב עליו. בקצה מחסום התנועה עמד לו אופנוע תלת-גלגלי ענקי ומרשים, עמוס רמקולים וריפוד משובח, שזיהיתי מהמצעד, והציע הרכבה ברחבי העיר בסכום סמלי של מאה גריבני לאדם. בעוד אני ואבי מנהלים ויכוח לגבי ההחלטה, ניגש אלינו הרוכב החייכן ומציע את שירותיו. עם הצעה כזו, מי יכול לסרב?

תכירו, לזה קוראים פלאפל. גם אני לא ידעתי

חוגרים חגורות (כן, בלי קסדה), הנעה, הפלייליסט שנבחר? להיטי להקת QUEEN. אציין בשלב זה כי אבי, שמאז נעוריו רצה לרכב על אופנוע, מעולם לא רכב על אחד מלבד פעם בודדת במגרש חנייה על אחד האופנועים צנומי הנפח שלי בהילוך ראשון. הכימרה שמתחתינו שואגת ומאיצה בהרף-עין לכמעט מאה קמ"ש. על רקע קול המלאך של פרדי מקרוקי ושאגת הרוח מביט אני באבי והבעת פניו אומרת את הכל. מרשה לעצמי ללחוש לו "אמרתי לך" קטן באוזן, שמאושר בהנהון וחיוך. נסיעת עשר הדקות עד לכנסיית הלאברה וחזרה עברה בהצלחה, בעודי מביט בעוברי האורח המתרשמים, מרים קרני שטן גבוהה לשמיים ונשען אחורנית לשאוף את הרוח. הנהג הציע טרמפ עד הבית, אך בין העובדה שידידתו של אבי תישאר לבדה במרכז העיר ובין העובדה שככל הנראה את הלילה יסיים האופנוע עם רוכב אחר החלטנו לסרב בנימוס.

הבוקר הגיע, נסיעה חלקה לשדה התעופה בוריספול, חיבוקים, איחולים והמראה. הטיסה לארץ הקודש נראה קצרה, ובעודנו נוסעים חזרה הביתה מנתב"ג קייב נראתה כחלום רחוק, זיכרון של חיים אחרים, אך החותם שהשאירה נותר בי וישאר לזמן רב. לאן מכאן? אבי - לבית הספר לנהיגה הקרוב להתחלת המסע שלו בהרפתקאה הדו-גלגלית, ואני הלאה בחיפושים אחר חבר חדש לחיים, ככל הנראה אחד עם תנוחת ישיבה נמוכה ומנוע שמגרגר בסל"ד נמוך, ודבר אחד בטוח, קייב? I'll be back.

אני עוד אחזור, תחכי לי.

**duadi** · 28-05-2016, 22:30

כתיבה יפה מאוד, וזו נראית חוויה ממש כיפית...

**TundraOG** · 29-05-2016, 00:20

נכתב במקור על ידי duadi

כתיבה יפה מאוד, וזו נראית חוויה ממש כיפית...

תודה רבה על המחמאה!
בהחלט היה כיפי, וממליץ לכל אחד שלא רכב בשיירה שכזו לנסות. כמדומני הונדה עושים לפעמים רכיבות קבוצתיות לא-קטנות, שווה בדיקה.

**YaronNahum** · 29-05-2016, 02:36

נו, אז שים את דרכך לרחוב המלאכה בחולון ותוכל לרכוש לך גם ספורטסטר,
וגם בארץ יש נסיעה בשיירות , רק ביום שישי בפעילות משותפת למועדון רוכבי הארלי ואל-סם, נסעו להם כ100 כלים עד לנתניה כולל נסיעה בתוך העיר

Sent from my Lenovo K50-T5 using Tapatalk

**TundraOG** · 29-05-2016, 02:54

נכתב במקור על ידי YaronNahum

נו, אז שים את דרכך לרחוב המלאכה בחולון ותוכל לרכוש לך גם ספורטסטר,
וגם בארץ יש נסיעה בשיירות , רק ביום שישי בפעילות משותפת למועדון רוכבי הארלי ואל-סם, נסעו להם כ100 כלים עד לנתניה כולל נסיעה בתוך העיר
Sent from my Lenovo K50-T5 using Tapatalk

במחירי הארץ אסתפק כרגע ב-EN500 ודומיו וכשתעלה ההכנסה יבוא גם הספורטסטר.

**miki** · 29-05-2016, 12:03

שאפו - כתיבה יפה, תמונות מרהיבות, ובעיקר גאווה בלב בגין הרוכב, והמחשבה הפטריוטית של לשאת דגל ישראל.
אכן, קרוזר\קאסטום כבד הוא חיה שונה לחלוטין מכל חיה דוג"ית אחרת ...

**TundraOG** · 29-05-2016, 13:01

נכתב במקור על ידי miki

שאפו - כתיבה יפה, תמונות מרהיבות, ובעיקר גאווה בלב בגין הרוכב, והמחשבה הפטריוטית של לשאת דגל ישראל.
אכן, קרוזר\קאסטום כבד הוא חיה שונה לחלוטין מכל חיה דוג"ית אחרת ...

תודה רבה על המחמאה!
ואחרי מפלצת שכזו אין דרך חזרה, רק קדימה. (ולשם נגיע כשנגיע. בכל זאת, קרוזר)

**maor** · 29-05-2016, 20:00

כתוב טוב נראה טוב, סחטיין!

**TundraOG** · 30-05-2016, 19:32

נכתב במקור על ידי maor

כתוב טוב נראה טוב, סחטיין!

תודה רבה, שמח שנהנת לקרוא!

**uriurile** · 30-05-2016, 21:24

הלב מתרחב ומתכווץ בעת ובעונה אחת. התמונות מרגשות וממלאות גאווה על היותי בעל הארלי וחלק מקהילה כזאת אבל מתכווץ כי זה לא אני בתמונות...

כתבו כאן כבר, גם לנו יש מועדון הארלי עם אנשים נפלאים ומפעם לפעם גם אנחנו חולפים בטורים ארוכים ורועשים ברחובות הכרך. בכלל מאז שאלבר לקחו את הסוכנות מורגש שיפור בהרבה תחומים שהיו מאוד רדומים עד לא מזמן בארץ.

יופי של כתבה

**TundraOG** · 30-05-2016, 23:34

תודה על המחמאה

בנוגע למועדון הרכיבה - האם בלעדי לרוכבי הארלי או שכל בעל קרוזר יכול להצטרף לרכיבות האלו אם חשקה נפשו בדבר? הייתי מאוד רוצה להצטרף לשיירות האלו.

**YaronNahum** · 31-05-2016, 00:09

תתחיל בלהגיע למפגשים, יש אצל בוני בתחנת דלק דור על כביש 40 בין כפר חבד לבית דגן .

Sent from my Lenovo K50-T5 using Tapatalk

**TundraOG** · 31-05-2016, 00:19

נכתב במקור על ידי YaronNahum

תתחיל בלהגיע למפגשים, יש אצל בוני בתחנת דלק דור על כביש 40 בין כפר חבד לבית דגן .

Sent from my Lenovo K50-T5 using Tapatalk

בשמחה אבוא

עד סוף הקיץ אהיה בעלים גאים של EN500 ואז אנסה להגיע כמה שאוכל. בית דגן זה גם דיי קרוב לי.

**moonshield** · 31-05-2016, 11:52

יופי של פוסט, כתוב מעולה ומאוד מעניין.
כל הכבוד

אשכול: צ'ופרים, פרדי מרקורי ודגל ישראל - מצעד מועדון הארלי דיווידסון באוקראינה

כלי האשכול

חיפוש אשכולות

תצוגה

צפייה משולבת

צ'ופרים, פרדי מרקורי ודגל ישראל - מצעד מועדון הארלי דיווידסון באוקראינה

אשכולות דומים

תהייה לגבי מחירי הארלי דווידסון משומשים

למכירה - מגן מנוע \ נפילה - כנראה של הארלי.

קאסטומים - הארלי או ימאהה

מחפש חבר'ה על הארלי לרכיבות

הרשאות פרסום