באופן אמיתי ביותר, המנטליות הישראלית של "לא להיות פראייר" דופקת את האזרח,
עושה אותו פראייר בריבוע וגורמת לזה שידפקו אותו יותר ויותר.
אשמתו הבלעדית של מי שלא רוצה להיות פראייר!
בגלל הרוב...
גם אלו שמכירים בעובדה הזו, נדפקים. את כולם דופקים עד העצם.
גם את העשירים, אבל להם יש מספיק כסף, אז לא ממש אכפת להם.
אלו שממש, אבל ממש עשירים, הם אפילו מצליחים להתחמק מלהדפק...בזכות הכסף.
כדי לנצח במשהו, בכל משהו, בכל תחום...צריך לעבוד ולעבוד קשה.
יש דברים שהניצחון בהם הוא אישי ואו מגיע בתוך פרק זמן קצר יחסית,
יש דברים שהניצחון בהם הוא בטווח רחוק וצריך סבלנות להגיע אליו,
יש גם כאלו...שהם קולקטיביים ואפילו קולקטיביים ובעלי טווח רחוק...
כאלו, שלא מי שנלחם להשיגם יזכה לטעום את טעם הניצחון, אלא הבאים אחריו.
חוץ מהנצחונות בעלי הטווח הקצר, שהם גם המפוקפקים ביותר,
אלו שמשרים את האשליה הגדולה ביותר, אלו שמתפוגגים הכי מהר,
חוץ מהם...הישראלי המצוי לא מסוגל לשום דבר אחר.
זה מתחיל בדיאטות בזק, במבצעי בזק, בביטחון בזק וכהנה וכהנה.
ביום שהישראלי המצוי יקום ויעמוד על שלו, ישקיע במטרה, אפילו רחוקה,
יתמיד ויתעקש, יהיה מוכן לקבל שאת הניצחון יטעם אולי מישהו אחר,
שאת הסרט יגזור אולי מישהו אחריו, שמישהו אחר אולי יזכה לפירות עמלו...
ביום הזה יקרו שני דברים,
אחד, הוא יפסיק להיות פראייר.
שני, תבוא הגאולה.
אה...יש גם שלישי,
המשיח יבוא על Bimota Tesi 3D Race-Cafe בצבע לבן פנינה.
(רייס-קפה, שזה בערך כמו, נס קפה...אבל הרבה יותר טעים ונעים)
ציטוט ההודעה בתגובה