אותו סיפור אצלי.
ככלי עירוני בחיים לא הייתי קונה דו"ג. הריכוז הנדרש כדי לא להדרס הוא מטורף.
אבל, בכל בוקר בדרך לעבודה, ביציאה מהעיר - יש קטע בין עירוני של חמש דקות שלרוב ריק וחופשי. שם אני נרגע, החיוך מטפס ואני מבטיח לעצמי שכל עוד אני יכול, לא אוותר על הרכיבה.

Sent from my Le Max using Tapatalk