1. בסוף התהליך, הבזיון הגדול היה שייך לרוכבים.
אחרי התחייבות של רוכבים ל120 זוגות שנקנו עבורם, בפועל נמכרו בערך 60 זוגות והשאר בטיפטוף.
לרוכבים לא מגיע שיעזרו להם וכן מגיע שיפתחו להם את הצורה והארנק.
החרא שמיצו אכל בזמנו ושאני אכלתי ביחד עם ארתור מריינו-טייר
(שהיה מדהים לאורך כל הדרך (ארתור - לא החרא))
לא שווה את המלחמה, כי הנפגעים האמיתיים, דהיינו הרוכבים...הם החבלנים האמיתיים, כי לא עמדו במילתם.
כל הנאמר אגב - נאמר בהכללה ולא בא לפגוע. כמובן שהיו יוצאים מהכלל, כאלו שרכשו למרות שלא היו צריכים,
אלא רק כדי להראות תמיכה. הם כמובן, קיבלו תודות באופן אישי.
2. בחלק ממקרי הבריונות, האמונים על "שלום" הציבור אחראיים באופן ישיר כתוצאה מלחץ היבואנים הרשמיים.
חלק אפילו מתקיים בתוך משרדי הממשלה, מתחת לשולחן, מעל לשולחן, שימונים כאלו ואחרים וטובות הנאה.
אפשר לומר עלי הרבה דברים, אי אפשר לתבוע אותי על הוצאת דיבה כי ההאשמות שלי מוכללות,
אבל...שיהיה ברור, יש אנשים במערכת, שלמרות שתפקידם לתת לך את החופש...
בפועל - ברגע שאתה יוצא מהמשרד שלהם, הם מתקשרים למי שיש לו אינטרס מנוגד ודואגים שיטרפד.
אז שתדע, הביריונות...גם אם קשה להוכיח, מבוצעת בחלקה על ידי אותם גורמים שאמורים לשרת אותך ואותי.
אם מישהו יוכיח לי (בנושא שאני חוזר עליו לא פעם) שהרשות (למניעתו) של הספורט המוטורי
מנוהלת כדת וכדין...שכספי הציבור שהיא מקבלת לקיומה, שהכוחות הפועלים בתוכה ומחוץ לה...
וכל פעילותה, כשרה למהדרין - אני חותך את יד ימיני, בשידור חי, בלי הרדמה ושוכח ממנה לעולמים.
גם ה"רשות" (שאבין, זה מלשון להרשות?)
נעזרת בצורה כזו או אחרת בבעלי עניין שקשורים ישירות לתחום האופנועים - כך גם התוצאה.
אגב - לא כל התנהלות עסקית היא לגיטימית, גם אם זה לא עובר על החוק.
הבעיה שלנו אולי כישראלים, שמזמן זנחנו את הנימוס, הכבוד, המוסר וההגינות,
זו לא חכמה לומר "במסגרת החוק"... יש מקרים ויש דברים שלא צריכים להעשות.
הדברים צריכים להבחן לגופו של עסק, יכולותיו, עמידתו בהתחייבויות, קהל הלקוחות וכו'
לעשות את "בדיקות" היכולת המבזות והמשפילות למוגבלים ונכים, ע"י הביטוח הלאומי...
זה בהחלט חוקי ומשאיר את הכסף בקופה...זה לא עושה את זה נכון ולגיטימי.
שלא לדבר על זה שזה מוסד ממשלתי.
למכור חיתולים למבוגרים או אבקת אוכל לתינוקות, במחיר מוגזם עד מופרז, זה חוקי ולגיטימי גם.