גם אני היית במצב מעט דומה לשלך. בתור ילד כפוף להחלטות ההורים שלא היו מוכנים לדו גלגלי בגלל שזה מסוכן (למרות שמימנתי את רישיון הרכב בעצמי כך שיכולתי גם לממן את האופנוע), זה גרם לדחיית הרצון. לפני שנה ההבזק ברגע אחד חזר אלי, ולא יכולתי שלא לפעול עליו. כבר אין מי שיגיד לי לא.
כן, אופנועים מסוכנים יותר ממכוניות בגלל שאין להם מערכות בטיחות ( ABS לא נחשב, הוא לא מגן ), אבל החיים עצמם מסוכנים. אנשים שסתם עומדים בתחנת אוטובוס נדרסים, נדקרים, נורים ועוד. וזה לא רק בישראל, זה פשוט העולם שלנו. סטטיסטית, רוב מקרי המוות והתאונות קורים בכלל בבית.
למנוע מעצמך דרך חיים שאתה רוצה בגלל שמישהוא אחר אומר משהו, שבכלל לא מחייב להיות אמת לגביך, זה כמו להפסיק לחיות.
אישית אף פעם לא חשבתי מה יקרה למשפחה אם יקרה לי משהו כשאהיה על אופנוע ( וזה לא השתנה למרות שכבר הייתה לי תאונת דרכים בגלל נהג שדיבר בטלפון והעיף אותי באויר ), זה יכול לקרות בכל זמן ובכל מצב. לפחות עד אז אני אהנה ממה שאני אוהב.
זה נשמע כאילו אתה מתכנן להתפרע על האופנוע, זאת כבר בעיה אחרת. מצד אחד אתה יודע ואומר לעצמך שאתה לא תשלוט בעצמך על דו גלגלי, ומצד שני פוחד ממה שיקרה לך ולמשפחתך בגלל זה. כל מה שאני יכול לומר לזה, תרגיע את עצמך. תבין שכביש הוא אינו מסלול מירוצים ולא שטח סטרילי שאפשר לעשות בו שטויות. בכביש סע הגנתית. כל אחד הוא אויב בכביש. אם יש לך כביש טוב, ללא עיקולים מסוכנים, ללא תנועה (יתרה), אפשר להרשות לעצמך מעט לזמן קצר, רק כדי להזרים את הדלק והאדרנלין.
אבל הכי טוב אם תעשה את במקום טוב ועם מישהוא לכל צרה שלא תבוא.
בכל מקרה, האם זה שווה את זה? אני חושב שכן. אם לא עשית מה שאהבת בחיים ונשארת עם הרבה חרטות, זה כאילו לא חיית כלל.

כמובן שזה משהו שאתה צריך להחליט עם עצמך ולעצמך, כי בסוף זה אתה שם בכביש ולא אחר.