הרהורים ותהיות האם זה שווה את זה?

[נעם 1]

ראשית, ועוד בטרם נהרהר, הכינוי שבחרת לעצמך שייך למישהו אחר. גר בטבוליה שבצפון איטליה, דובר איטלקית ואנגלית FOR SURE, ועוסק בלהיות גדול רוכבי המרוצים מאז ומעולם. הוא גם מחזיק בתואר ד"ר של כבוד באמת מאוניברסיטה נחשבת באיטליה.

לפני לא מעט שנים, אבי זצ"ל הסביר לי שאופנוע על גופתו המתה. אז במקום להתרוצץ על פאנטיק מוטור, ג'ילרה, ICM ואחרים נהגתי בטרקטור. את זה אבא שלי הרשה לי גם ללא רישיון. ככה זה מושבניקים ומחשבתם העקומה כשיש עבודה. חיכיתי בסבלנות עד לאחר שירותי הצבאי ומאז אני רוכב. הצדיק, מת בשנתו בגיל 76. למיטב חשבוני, לאבי היו 7 נשמות. שש הלכו על XT500, DR250, KLR650, DR600, XR250 ו- XR650. על השביעית הוא הזדכה בשנתו. צדיק!

לרכב על אופנוע אינו שווה ערך לקפיצה ממטוס ללא מצנח, זה אפילו לא רולטה רוסית ביחס של 1:6 ובוודאי לא משחק איציק עם רובה סער ביחס של 1:2. לרכב על אופנוע זה לא תחביב. זה מקצוע!
ומי שרוכב כמקצוען, זוכה לעסוק בתחביב שלו באופן יומיומי.

רק אתה יכול לנהל את הסיכונים של עצמך. כל השאר הוא בחזקת, ואני מצטט איזה טולקין אחד:
" עצה מתת מסוכנת היא גם אם חכם נותנה וחכם מקבלה כל הדרכים עלולות להשתבש"

עצתי היא שאם האופנוע הוא אך ורק מקור לריגושים, אקסטרים ואדרנלין רצוי להימנע מרכיבה בכביש הציבורי ולרכב על מוטוקרוסים\ אנדורו\ טריאל בשטח או אופנועי מרוץ במסלול.

איללכא...בחירה טובה וחיים ארוכים. ואם כבר חיים, הרוכב הטוב ביותר הוא זה שירכב גם מחר.

[Jack_R1]

עצתי היא שאם האופנוע הוא אך ורק מקור לריגושים, אקסטרים ואדרנלין רצוי להימנע מרכיבה בכביש הציבורי ולרכב על מוטוקרוסים\ אנדורו\ טריאל בשטח או אופנועי מרוץ במסלול.

עצת חכם זו.

אני בטוח שאשלוט על עצמי כשאני רוכב, מה שאני לא בטוח בו זה אם תהיה לי דרך חזרה מהעולם הזה ושאדע מתי להפסיק גם אם אפגע מהאופנוע.

אני לא בטוח שאתה יודע על מה אתה מדבר (או במקרה הזה כותב) בכלל. ותאמין לי, למות זה בכלל לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך, אלא רק לסובבים אותך. אפילו כיסא הגלגלים לצמיתות זה לא הדבר הכי גרוע. יש דברים גרועים יותר.
פעם מישהו הציע כאן עצה נוספת - שכל אחד שחושב להוציא רישיון לאופנוע, יבקר פעם בשנה בבית לוינשטיין ויסתכל על אלה שעוברים שם שיקום, כדי להזכיר לעצמו כמה עולה רגע אחד של חולשה.

לשאלה המקורית:
התשובה תלויה בתוצאה הסופית, ולכן השאלה לא עובדת. אם אתה מת \ נפצע קשה ונשאר נכה לצמיתות - לא, זה לא שווה את זה. אם אתה רוכב עד הזקנה ונהנה מהחיים - בוודאי שזה שווה את זה. מי יגיד לך מה גורלך - שאלה טובה. תמיד תזכור שלא משנה כמה טוב אתה רוכב, היו רוכבים טובים ממך שמתו, לפעמים גם לא באשמתם ולא ברכיבה ספורטיבית. זה עוזר לנהל סיכונים ברכיבה. אבל לענות על השאלה שלך זה לא יענה בכל מקרה. אתה יודע, אף אחד לא הבטיח שתקום מחר מהמיטה.

[The Doctor]

עצת חכם זו.



אני לא בטוח שאתה יודע על מה אתה מדבר (או במקרה הזה כותב) בכלל. ותאמין לי, למות זה בכלל לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך, אלא רק לסובבים אותך. אפילו כיסא הגלגלים לצמיתות זה לא הדבר הכי גרוע. יש דברים גרועים יותר.
פעם מישהו הציע כאן עצה נוספת - שכל אחד שחושב להוציא רישיון לאופנוע, יבקר פעם בשנה בבית לוינשטיין ויסתכל על אלה שעוברים שם שיקום, כדי להזכיר לעצמו כמה עולה רגע אחד של חולשה.

לשאלה המקורית:
התשובה תלויה בתוצאה הסופית, ולכן השאלה לא עובדת. אם אתה מת \ נפצע קשה ונשאר נכה לצמיתות - לא, זה לא שווה את זה. אם אתה רוכב עד הזקנה ונהנה מהחיים - בוודאי שזה שווה את זה. מי יגיד לך מה גורלך - שאלה טובה. תמיד תזכור שלא משנה כמה טוב אתה רוכב, היו רוכבים טובים ממך שמתו, לפעמים גם לא באשמתם ולא ברכיבה ספורטיבית. זה עוזר לנהל סיכונים ברכיבה. אבל לענות על השאלה שלך זה לא יענה בכל מקרה. אתה יודע, אף אחד לא הבטיח שתקום מחר מהמיטה.

מה יותר גרוע מהדברים שציינת?
אני לא צריך לבקר בבית לוינשטיין כדי להבין מהו מחיר החולשה (למרות שכבר הייתי שם דרך הצבא), הספיק לי להסתכל על קברים של אנשים שהכרתי ונהרגו מהאופנוע. אין לי כוונה לסכן את החיים שלי יותר מהסיכון הרגיל שכרוך ברכיבה על אופנוע ואם הייתי מספיק אימפולסיבי כדי לעשות דבר כזה הייתי יורד עכשיו לאיילון גם בלי רישיון. כשאמרתי ריגוש התכוונתי שזה מה שמניע אותי לרכב על אופנוע, בניגוד לאחרים שרוכבים מטעמי חיסכון או הימנעות מפקקים.
אני יודע שאף אחד לא יודע מה יקרה לי או לו מחר בבוקר ולא זאת הייתה הנקודה שלי, רציתי לדעת אם הספקנות הזאת נמצאת אצל עוד אנשים והאם הספק הזה משפיע על הרכיבה שלהם. זאת נראית לי גישה לא בריאה למי שרוצה לרכב על אופנוע ורציתי לראות איך מתמודדים עם זה.

[anaRF]

לא יודע לענות לך לגבי הספקנות,אבל בא לי לשתף אותך בסיפורי האישי...

כשהתחלתי לרכב,לפני 27 שנים,אכן הריגוש הוא שגרם לי לרצות לרכב על דו גלגלי (התחלתי על וספה ולמברטה-מי היה מאמין....).
הצורך לריגוש גרם לי לרכב והפחד השאיר אותי עדיין כאן.
הפחד מלהפגע גרם לי לרכב בעירנות תמידית,לחפש כל הזמן את האויב מסביבי,לא להכניס את עצמי למצבים שהם מעבר ליכולת הרכיבה שלי,או של הכלי עליו אני רוכב.
לרכב תמיד ממוגן ובטח עוד דברים ....וכמובן טיפת מזל יכולה גם לעזור.

תתחיל בקטן,תלמד את הכלי,תשקול להתחיל אולי ברכיבת שטח,תשאל,תתיעץ,תשמור על עצמך.
חשוב מאד שבזמן רכיבה תשאיר את האגו בבית.הוא רק גורם צרות !!
זכור,הכביש הוא ספארי וכולם מנסים לטרוף אותך.