פשוט אופנוע – אופנוע פשוט
יש לי חלום. בחלומי אני נכנס לסוכנות אופנועים ומזמין אופנוע בנפח בינוני. (עד כאן – כמה מכם מזדהים עם החלום שלי?) לא סופרספורט, לא סופרמוטו, לא סופרדופר – פשוט אופנוע. עם עיצוב פונקציונאלי. אולי יהיה בו איזה מגן רוח אופציונאלי אבל פרט לזה הוא יהיה ערום. בלי פלסטיק יקר ושביר. בלי תקציב שהולך מהכיס של הקונה למחלקת העיצוב ובלי סיכוי שבשנה הבאה הוא "ישודרג" בשינויים מינוריים מאותה מחלקה. אופנוע פשוט ללא יומרות. אפשר יהיה לראות את המנוע שלו ולהחליף לו מצתים בלי הצורך לפרק חלקים נוספים במשך שעתיים (ולהרכיב אותם חזרה במשך שלוש). הוא יהיה כזה שלא דורש ביקור במוסך כדי להוסיף נוזל קירור או להגיע למצבר. וכל זה רק כי מחלקת העיצוב לא התערבה לי בשיקולי הפונקציונאליות! יהיה לו מושב רחב ונוח, כידון רחב וגבוהה, סבל רחב וחזק (וכלול במחיר – לא בתוספת של משכורת מינימום וחצי) והוא לא ישדר "חזרתי מהדקאר" והוא לא יזעק "קח אותי למסלול" והוא לא ישוויץ "אני מותג לעשירים". הוא פשוט יחייך ויאמר "בוא נהיה חברים". וחברים לא לוקחים מחברים אלפייה על טיפול קטן! וגם אין סיבה אם הכל חשוף ונגיש... יש לי חלום. ובחלומי האופנוע שאני קונה עולה שלושים אחוז פחות מסוזוקי אלטו.
את הכתבה על ה-ZZR-1400 שפורסמה השבוע קראתי מיד. אופנוע מלהיב. כזה שילדים, מגיל עשר ועד גיל שבעים, תולים פוסטרים שלו על קירות חדר השינה. אופנוע ממנו עשויים חלומות. אבל כשמתעוררים מהחלום וחושבים לרגע ברצינות, מופיע החלום שלי. כי אני לא רוצה אופנוע שסוגר פי שלוש מהמהירות המותרת. גם פי שניים נראה לי מוגזם. תקראו לי זקן, תקראו לי משעמם, תקראו לי קטנוען, תקרעו לי את התעודה של הגב-גבר - אבל יש לי ילדה שאני רוצה לחזור אליה ויש לי רשיון נהיגה שאני רוצה לשמור עליו. הלב רוצה לקרוע את הכביש במהירות על קולית אבל הראש יודע שמאה ועשרים זה יותר ממספיק. למה לי לשלם על טכנולוגיה שרק מזיקה לי? מיותר! מילא זה היה בחינם... אני אוהב כוח ותאוצה אבל את אלה היו לי גם באופנוע הכבד הראשון שלי, לפני כמעט עשרים שנה. כוח ומהירות משכו לאופנוענות גם את האופנוענים הראשונים לפני מאה שנה. באיזה שהוא שלב המרוץ לסוס הנוסף נהיה מיותר. אופנועים יהיו כיפים, מסעירים ומרגשים גם אם יסגרו "רק" מאתיים ויהיה להם "רק" מאה כוח סוס. פשוט אז הרבה יותר אנשים יהנו מהם. כמה מכם, קוראים סבלניים שלי, רוכבים על מפלצת קצה וכמה רוכבים על קטנוע? או מכונית? או אופניים? ה-ZZR כמו הדיאבל או הוי-מקס מלהיבים את דימיונו של ההמונים, אבל אותם המונים קונים קטנוע. במקרה הטוב CBR250. ואתם יודעים למה ההונדה הקטן הוא אחד מהאופנועים הנמכרים ביותר? קחו ניחוש... רמז: לא בגלל כח סוס ולא בגלל כח אמפראז'. ניחשתם נכון – מחיר ואחזקה זולים. כמו שסקוטרמן כתב בכתבה, הטבע האנושי מחפש להיות הכי מהיר והכי חזק. אבל האדם גם פיתח תודעה, ושכל שיכול למתן את האינסטינקט החזירי שלו להכי והכי ולומר: רגע, בוא ננוח רגע מהמרוץ. בוא נשב בצד על כיסא נוח ונלגום מרגריטה קפואה בשמש החמימה. אז לא נסיים ראשונים במרוץ. ביג פאקינג דיל. מי לא אוהב מרגריטה?
בעולם כולו, ובמדינת ישראל במיוחד, המשכורות נשחקות, המחירים מטורפים וההוצאות השוטפות גבוהות. ברי המזל נאנקים תחת עומס המשכנתה מס ההכנסה וביטוח החובה וכשמגיע הרגע המכריע, כשכבר נכנסים לסוכנות, למרות כל הסוסים וכל האלקטרוניקה שמסתתרים מתחת למעטה הפלסטיק הירקרק של ה-ZZR קשה שלא לפזול לכיוון אחר. לכיוון מחלקת הקטנועים. כי "בתכלס, מה אני צריך יותר מזה?". בתכלס מה? כיום בעולם מקובל לחשוב: קטנוע זה כלי תחבורה, אופנוע זה תחביב אקסטרים לעשירים. בעיני חבל שזה כך. תקראו לי קטנוען (שוב), תגידו שאני לא "אופנוען אמיתי", שסדרי העדיפויות שלי יכולים להיות שונים, תגידו מה שאתם רוצים אבל עם עובדה אחת לא תוכלו להתווכח: רוב האופנועים הנמכרים בעולם הם קטנועים. כבודם במקומם מונח, ואם תרצו שנהג המאזדהליסינג הממוצע ימיר את דתו ויעבור לכלי חסכוני וחכם הקטנוע יהיה הפתיון הנכון. אבל אם אתם רוצים שבכלל עוד יהיו אופנועים, אופנוע החלומות שלי מהפיסקה הראשונה חייב למצוא את דרכו לפס היצור. אופנוע שמתאים לכולם ועושה הכל, ידידותי לנשים, זקנים וטף בניגוד ל-ZZR יורק האש שמעורר אנטיגוניזם, בעיקר מצד נהגי מכוניות הב.מ.וו. 528i, המושכים בחוטים וקובעים בחוקים שחושבים שאופנוע פירושו חוליגניות, מרד ופריעת החוק. כשאנשים כמו שמואל אבואב קוראים על אופנוע של מאתיים כח סוס ושלוש מאות קילומטר לשעה הם חושבים לעצמם "צריך להוריד את כל המטורפים האלה מהכביש". אני מבין את קו המחשבה הזה.
משפחת הקונספט החדש של הונדה, גם אם לא פגעה בול במטרה, עשתה צעד לכיוון הנכון. לפחות מבחינת יחסי הציבור. דווקא הצלע ממשולש הדגמים שאינה מיובאת לארץ, ה-NC700s הכי מתקרב לחלום שלי. אופנוע שגם נותן נגישות לנהג מכונית, גם נותן תמורה מעולה למחיר (לפחות ברחבי העולם), גם מאפשר לרוכבים מתחילים ונשים לרכב עליו, גם נותן לשמור על הוצאות אחזקה ודלק שפויות – ועדיין הינו אופנוע בכל רמ"ח אבריו. נכון, מנתק ההצתה קצת מטריף לפעמים אבל עדיין הנסיעה היא כעל אופנוע. אולי לא הכי טוב או הכי מדוייק ובטח שלא הכי חזק או הכי מהיר, אבל אופנוע. אני כבר מחכה לתשובות של שאר היצרנים לקונספט של הונדה. אופנוע פשוט. מנימליסטי. לא שובר שיאים ולא מרעיד סיפים אבל עדיין עדיף מקטנוע. איזה מין GSX400 או DR600 של סוף שנות השמונים, רק עם הזרקה. ואם הכתבה של סקוטרמן הציתה אצלי את הדמיון הרי שהכתבה של ינוקא משבוע לפני זה, על ה-XR500, גרמה לי להזיל דמעה נוסטלגית. אותו אופנוע בדיוק אם היה מיוצר היום עם שינויים לשמירת רמות פליטת מזהמים לפי התקנים המחמירים של היום, אותו אופנוע בדיוק, לא היה מנצח אף ראלי פרט לראלי המכירות. הכל עניין של מחיר. אופנוע לכל פועל.
אני לא פוסל אופנועי קצה. אני מעריץ אותם. הקצה הרי מגדיר את המרכז. רק הייתי רוצה שהמרוץ הבא של היצרניות הגדולות יהיה מרוץ עממי, כזה שחשובה בו ההשתתפות יותר מהמדליה.
ציטוט ההודעה בתגובה
נכתב במקור על ידי קסד
הרשאות פרסום
