זה לא משהו אישי. זו פריקת תיסכול על אנשים שבחרו באלטרנטיבות ליצניות לא פחות.
אין כאן כבר ימין ושמאל. יש הון שילטון.
ויש מעמד סוציו אקונומי. למה שאתייצב בהפגנה להורדת הביטוח שכם אל שכם של מישהו עם שלוש דירות??
זה לא משהו אישי. זו פריקת תיסכול על אנשים שבחרו באלטרנטיבות ליצניות לא פחות.
אין כאן כבר ימין ושמאל. יש הון שילטון.
ויש מעמד סוציו אקונומי. למה שאתייצב בהפגנה להורדת הביטוח שכם אל שכם של מישהו עם שלוש דירות??
כי אתה צריך להסתכל על האינטרס שלך ולא על הצלחת של האחר.
הבעיה בישראלי הממוצע שהוא נכנס לכיס של האחר ובמקום להסתכל על טובתו
האישית הוא נכנס לשיקולים זרים.
גם אם יש לו חמש דירות אבל מאבק בצמוד אליו יוזיל לך את הביטוח איפה הבעיה?
האגו, הקנאה?
לא להצטרף למאבק עבורך רק בגלל שזה שנלחם עכשיו לצידך יש לו גם חיים אחרים?
תסביר שוב.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
תקרא לי קנאי עד רבת עמון מצידי. אתה כבר יודע שדיעה של אנשים עליי מזיזה.
שם המשחק הוא סולידריות. וסדרי עדיפויות. וכשהשטיח בוער מתחת לרגליים בענייני יוקר מחיה (ועלות דיור) אני לא בטוח שאותו בעל דירה להשקעה יירתם להפגין איתי.
ולי זה נושא הרבה יותר חשוב.
יודע מה? בוא תסביר לי מה ההבדל בין חוסר הסולידריות שלי לחוסר הסולידריות הזה :
"איזה סיבה יש לכולנו לשלם עבור קומץ t-ערסים למיניהם שמתרסקים כל יומיים?"
איזו סיבה יש לי להאבק למען הפחתת ביטוח של רוכבים על דוקאטי נוצץ?
אתה מזכיר לי את התימני שדג דג זהב.
אמר לו דג הזהב: "אם תשחרר אותי אני אתן כל מה שתבקש, ולשכן שלך אתן אותו הדבר אבל כפול."
ענה לו התימני: "אז תוציא לי עין!"
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
אני שמח (בשבילך) שאתה מרענן את תאי הזיכרון.
כעת אמור נא, במילים פשוטות וברורות - מה אתה רוצה? מה אתה רוצה שיעשה? וע"י מי?
דעתך חשובה למישהו
כלום.
אין לי ציפיות ואני לא מתאכזב.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
מה הבעיה עם תימנים?
איפה להתחיל?
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
מהאמצע
שני תימנים הולכים ברחוב,לפתע שם לב האחד שחברו גורר רגל.
הוא מסתכל ורואה שסוליית הסנדל שלו קרועה.
שואל אותו: ״למה אתה הולך ככה? כנס לחנות ותקנה לך סנדלים״
משיב החבר: אין לי כסף
״אז למה לא אמרת״
ממהר החבר ומוציא מהכיס חבילת שטרות של 200 קשורים בגומייה
מראה לחברו ואומר : ״הנה,זה בטח יעזור לך״
החבר מחייך באושר,לא מאמין למראה עיניו,
בזמן שהתימני מסיר את הגומייה מהשטרות ואומר לו:
״קח את הגומייה,קשור את הסנדל,בשביל מה יש חברים״
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
אין שמח כמו תימני, ואין שמח כמו מי שאינו תימני