לא ברור לי כמה תגובתי עוד תתרום לך, אבל בכל זאת, יכול להיות שעם בחירות יותר מודעות, אפילו אם לא רציונליות לגמרי, אפשר לשרוד ממש יפה.
מתנייד עם רכב ישן, 1400 סמ"ק, ידני מתוחזק מניעתית, ללא קיצורי דרך ותמיד בזמן (כי משתלם יותר) ובזול יחסית. אין ירידת ערך, מספק את ה- 30 דקות-לכל-כיוון לעבודה כמו גדול. יחסינו פורמליים לגמרי, ללא שום מרכיב רגשי. אני אמשיך לתקן ולהחזיק כל עוד ניתן. עלות שנתית כוללת: 5000 ש"ח.
בשנה האחרונה, BMW F800ST שנקנה ב- 45 אלף, אולי לא מהמרגשים שבנמצא אך ממלא בהחלט את "הפונקציה האומציונלית" שאנו מצפים מאופנוע. לאחרונה החלטתי להיגמל מהתלות במוסכים ואנשי מקצוע ונמצא בתהליך מעבר לטיפולים עצמיים. על הדרך פגשתי המון חברים ונשמות טובות ושותפים לתשוקה. התהליך כשלעצמו מרתק, ללא קשר לחיסכון כלכלי של כמה אלפים לשנה. עלות שנתית כוללת: 10,000 ש"ח
מתברר עם הזמן, לפחות לי אישית, שהנכונות ל- "קשר ארוך" מעבר לצורך לסיפוק מיידי וריגוש מקסימלי כל הזמן תוך ראיה כללית והנאה מהדברים הקטנים (בהסתייגות: חלק יקראו לזה בשלות או בגרות) כנראה חוסך כמה אלפים בשנה.
בשבועות האחרונים מנהל רומן סביב חיפושית מודל 73 שעברה עבודת שחזור עד-לרמת-הבורג (בחצר ביתית) שתרמתי חלק סמלי בו. כנראה שתעלה סביב ה- 20 אלף. עלות שנתית כוללת: 5000 ש"ח.
לסיכום, רכב ל- "עבודה שחורה" + אופנוע בינוני + רכב אספנות, כולל אחזקה קפדנית יעלו למשך 3 שנים פחות מכל משפחטומטית או "ג'יפ מדרכות" כזה או אחר חדשים-מהניילונים, בהתחשב בירידת הערך.
נכון שהדברים במציאות קצת יותר מורכבים ואינם כבולים לחוקיות נוקשה, אך הסוגיה המרכזית פה היא האם אתה רואה בעצמך צרכן או שותף?
ציטוט ההודעה בתגובה