עמוד 100.}-" בימי החופשה כל רכיבה באופנוע היתה בריחה נואשת, כשהוא שפוף על המכונה הנוהמת כמו חתול,
שיער וכנפי חולצה מרחפים ברוח, מבט אובד במרחק וכולו אומר בוז מוחלט לתענוגות החגים סביבו במהירות מסחררת ומייד נותרים מאחור.
קמ של חוף . הוא הקדים מכוניות ואוטובוסים מלאי תיירים כמתאבד , חצה כיכרות והותיר מאחוריו את בתי הקפה ההומים, בירכיים צמודות למכל
הדלק הוא ניתב את הרעד שבמתכת ובדם, בתנועות רכות של מותניו וברכיו שלט בכוחה העיוור של המכונה במחשבה מעורפלת שהוא
מנווט את כוח רצונו ואת חוסר סבלנותו , כאילו הברזל והשרירים והאבק לא היו אלא חומר אחד הנידון להיות משוגר ללא מנוח דרך הלילה, הוא ידע
היכן קו הסיום. אבל למרות חזיונות הרפאים של המהירות , הוא היה מודע לתנועה ולצבע שסביבו, כאילו הוקרנו במהירות שני סרטים משני צידי האופנוע."
שתי סדרות של תצלומים שהוא ראה מזווית העין , רצף חטוף ומבולבל של מראות נעימים שהולידה שפת הים הלילית המופרית בתיירות , שהוא הילל ותיעב בו זמנית.
הוא ראה איך הלילה מגיר על כולם את הרוך האפור והאדיש שלו, הוא ראה איך על צמרות העצים מוריק זעפו הכחול של הירח, איך הוא נגרר על החופים,
על המלונות , על הגנים , על המרפסות , על כסאות הנוח .מוזיקה רכה , כמו רעד עור שזוף למגע רוח קלה , מוזיקה שנדמת כבאה משום מקום, שהיא
במידה מסוימת השיר האישי של כולם. נפרשת לאורך קו החוף כל לילה ומלווה את פלישת הטרמיטים הצבעוניים שיוצאים מהמלונות ומבתי הארחה
בכתפיים מתקלפות ובלב טרופי. "
מוכר ?
מוכר .?
ציטוט ההודעה בתגובה