לפעמים פשוט בא לי לעזוב את הכל, לנתק את הפלא הארור ופשוט לרכב.
לשכוח מהעבודה, מהאישה, מהשיגרה, והגרושה.
נוהג כל היום כל יום בפח שחור.
כשמגיע הערב באמצע השבוע לא יכול לראות כביש...
מה נשאר ? שישי או שבת.
וגם אז לא תמיד.לפעמים קפיצה לים, לפעמים רוכב להר.
לאן אתה בורח?
יש הבדל בן אם אתה מתנהל על 2 כל יום , או רוכב בסופש".?
לא יודע הרגשה של עייפות.
הזיהום של המפרץ. סאמק.
דוגמא אישית, הצעות, יתקבלו בברכה.
אגב לא איש קבוצה אנוכי.
טוב שיש אסקפיזם GP..
לילה טוב.
זה המסלול המועדף עלי......
יורד מההר לכביש 2 עד עתלית. משם, עולה את כביש בית אורן. ימינה בכיכר, חוצה מנהלתית את עוספייה ודלית אל כרמל על כביש 672 לכיוון צומת אלייקים. ממשיך ישר לכיוון קיבוץ דליה, לוקח שמאלה לכיוון עין השופט לכביש 6953. מתחבר לכביש 66 וחוזר הביתה. כשיש זמן, עולה את כביש נשר (7212) ומשם הביתה.
הקטעים המודגשים בקו הם היפים. היתר מנהלתי להגיע....
בימים רגועים ( ולאמצים) איזור כביש 463 (נעלה) 450 לכיוון בית אריה.
לחילופין ציר אלון ארץ המרדפים כמובן אפשר להמשיך לכיוון בית אריה.
בעבר אזור נס הרים עמק האלה כיום נהיה צפוף עם רכבי אופניים ורוכבים ספורטיביים ( בעצם צפוף עם כל סוג של כלי רכב).
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
לוקח פק"ל קפה יורד לים המלח צומד לידו המסעה הנטושה, שוטה קפע נרגע שעה שעתיים וחוזר
חרמון ,רמת הגולן פשוט עולה ומסתכל...
Sent from mTalk using windows 10 mobile
Si fractum non sit, noli id reficere
adversus solem ne loquitor
אני יוצא, אף פעם לא יודע לאן ומתי אני חוזר.
תמיד הגעתי לשם ושבתי.
צלול יותר, רגוע יותר, מאופס יותר.
לא תמיד זכרתי אפילו איפה הייתי
או איך להגיע לשם שוב...
אבל זה ממש לא חשוב, כשזה רק אתה
והאופנוע...
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
עולה ב864 עד לבירנית, משתין וצופה על הנוף מתחנת האוטובוס השוממה
תודה משת"פים יקרים.
יש לי הרגשה שהעלו אותנו לאי השדים....
החוויה מתחילה בפתיחת המצרעת הראשונה המסמלת את החופש, יוצא אל הכביש המהיר רק על מנת להגיע אל הכביש הפחות מהיר ופחות עמוס. הספידומטר מראה מגבלה של 200 אבל לנו גם 80 זה בסדר והגברת הזקנה לא מתלוננת כלל.
לפעמים הדרך מובילה למדבר ועוטף עזה, לפעמים לרכסי ההרים של הצפון מעבר לחיפה, אך לאן שתיקח כל רכיבה היא חוויה בפני עצמה, בייחוד לגברת, שרגילה לנסיעות מנהלתיות ונסיונה שווה לשלי.
בורח לסדנא,פינק פלויד או שלמה ארצי ברקע*(תלוי*במצב*רוח)
מכבה את הפלאפון,מחליף בגדים ומתחיל לעבוד
משרטט,מרתך,חותך,לגימה מהבירה,מכוון,מפרק,בודק,קורא קצת,עוד לגימה מהבירה
משנה,ממיין,מקטלג,מפרק שוב,מדליק סיגריה
מנקה,מסדר,משמן,שוטף,נועל והולך להתקלח
חוזר,מדליק אורות,מוריד את האופנוע מהליפט,בודק שמן,מלטף,מדבר קצת ומניע
מתלבש,נפרד לשלום ויוצא לדרך
תחנת דלק-מכל מלא
יוצא לרכיבה:
לבד,בלילה,בכבישים נטושים,רוכב...
ואז האופנוע מאבד כוח באמצע הדרך ולא מבין מה קורה כי עוד פעם החלודה מהמיכל סתמה את הברז דלק,מקלל
עוצר באין-שוליים,יורד מהאופנוע,מוריד קסדה,מוציא צינורית וואקום,מפמפם,מוציא צינורית דלק,מפמפם
מחזיר,סוגר,יורק את הדלק שנשאר בפה,מחזיר קסדה לראש וממשיך
איזה RRR עוקף מהימין והג׳וק נדלק
עוצר להרגע-סיגריה
ממשיך בנסיעה לשום מקום
פשוט לשום מקום.
הנסיעות שלי? מגיע לצומת בית-ליד (מכביש 57) ועושה אן דן דינו
עולה קצת ל6 לנשום אוויר ויוצא מתי שהצוואר מתעייף,בדר״כ צפונה.
מכסה את האופנוע,נשיקת לילה טוב וחוזר הביתה לישון
יום למחרת אני כבר לא אותו בן-אדם.
אני חיי בשביל למות על האופנוע שלי.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה