ארה"ב תרבות ההארלי קיבלה שינוי בגלגול האחרון.
כמי שעוקב מקרוב כבר קרוב לעשרים שנה, השינויים המונחתים ושינוי סוג הלקוחות של חטיבת הארלי
(להל"ן החטיבה) גרמו גם לשינוי בהרגלי הצריכה של הכלים.
אם בתחילת שנות השישים, רוב המשתמשים היו שייכים לפלג כזה או אחר בתרבות האמריקאית, רובם
פורעי חוק, כנופיות מלאכי הגיהינום וראשי דלק. היום הרבה מהלקוחות הם אנשים מיושבים בדעת מהמיינסטרים
של ארה"ב. לקוחות חדשים אלה הביאו דרישות חדשות ורוח "אחרת" בחטיבה חלקם יגידו שינוי מבורך וחלקם
יסרבו לקבל. כך או כך החטיבה מוכרת היום הרבה יותר כלים ומכניסה הרבה יותר כסף.
האופנועים שלפני המלחמה (הראשונה והשנייה) נמכרים בהרבה מאוד כסף, ולכל עשור ישנה עדת מעריצים
גדולה שמוכנה להישבע שזה זה ההארלי האמתי וכל מה שאחריו...כלום!
נכון להיום בשוק האמריקאי ישנה דרישה מוגברת, לדגמים של שנות השישים והשבעים עם עדיפות לכלים
מקוריים או כאלה ששופצו על פי רוח התקופה, העשור הנוח ביותר לקניית תקציב, הוא למרבה ההפתעה
זה של שנות התשעים דווקא זה שנחשב לבעל המנועים המוצלחים. הוא לא מספיק "ישן" להיחשב קלאסי (זה עוד יגיע)
ולא מספיק חדש להימכר כמשומש יומיומי.
המרגיז בכל הסיפור, ששם תוכל להגדיר תקציב גג, לבצע חיפוש של כלי על פי טעמך ולמצוא מציאות מדהימות
הן מבחינת תחזוקה וכמות ק"מ שעל האופנוע והן מבחינת המגוון, התצורה והסגנון.
בארץ רוב הכלים שחוקים, מוחזקים בתחזוקת שבר (הסיבות ידועות) ונדרש עליהם מחיר מוגזם. עיון מזורז
בלוח מכירות בארה"ב מגלה מגוון כלים מרשים במחירים של 4000-5000$ מחיר שבארץ רק אפשר לחלום
עליו.
קשה מאד להתאהב או לרכוש הארלי שחוק, כשבאותו המחיר את יכול לקנות יפני נוצץ וצעיר עם תדמית אמינה.
ציטוט ההודעה בתגובה