זה נקרא מחוייבות, אל תשלה את עצמך, אבל כנראה שאתה כן משלה את עצמך, כמובן כנראה שלא במודע כי נראה לי שאתה עדיין לא בשלב של להתחייב אז אתה מסביר בעיקר לעצמך למה ככה עדיף, כי אם היית קצת חושב על זה, אין פה באמת צורך לשכנע מישהו ואת הדעה שלך הבהרת כבר במספר פוסטים, כרגע אתה רק חוזר עליה. (ברוח טובה כמובן)![]()
עצם זה שגם אתה וגם החברה שלך ״יכולים כל רגע לקום וללכת״ כפי שאני מצוטט אותך אומר שאין מחוייבות ואתה מודע לכך שזה סותר את הנקודה מעל.
תגיד לי, ממה בית יהיה יותר חזק, בטון או קרטון?
כנ״ל מערכת יחסים, תשקיע בה, תתחייב אליה והתמורה תהיה בהתאם, תשאיר תמיד פתח מילוט ואולי יום אחד תשתמש בו, דרך אגב, גם בת הזוג שלך יכולה להשתמש באותו דרך מילוט, ההתחייבות הזאת היא הדדית...
מאוד אינדיבידואלי, לא כל החתונות אותו דבר, החתונה שלך (אם תהיה לך) תהיה כמו שאתה תעשה לך אותה.
אתה יכול להזמין 100 אנשים הכי קרובים אליך שרוצים לשמוח בשמחתך על חוף ים או 600 איש שבאים כי הם חייבים באולם שמכרת כליה בשבילו, בחירה שלך והבת זוג שלך.
לסיכום, דעה אישית שלי, אני חושב שאתה חי בעולם של סטריאוטיפים, מדבר על חתונות ונישואים בלי לחוות אותם, כמו לדבר על אופנועים מבלי לרכב על אחד.
אני גם חושב שלא ניתן להסביר לך על כך כי זה כמו לנסות להסביר למישהו מה זה לגדל ילד, את הקושי והאושר שהוא מביא, אחד מהדברים הלא ניתנים להסברה האלו...
רק אשתמש במשפט הכי שנוא עליי, שיהיה לך תבין.
ובנימה הזאת, למה צריך מחוייבות?
כי ככה בונים משפחה, לא קשור לילדים, משפחה, מערכת יחסים יציבה שכאשר מגיעים לבאמפר קל לא לוקחים את כל החפצים והולכים להורים, שמפרגנים אחד לשני ומשקיעים אחד בשני, כי התחייבת לכך עד לסוף ימי חיי, מבלי לשמור את פתק ההחלפה...
לסיכומו של חפירה, מצב של ״זה מה שיש ועם זה ננצח״. (בנימה הומוריסטית)