עייפות החומר.
קמתי באחד הבקרים בחוסר חשק לשחרר את האופנוע.
כן כל בוקר שיגרת הסרת הכיסוי פתיחת המנעול בליווי ברכות לאמא הילדים ובני ביתם של כלל גנבי הרכב מישראל והתפוצות.

כבד לי בפקקים חם לי והבת שלי שהחלה בלימודי חטיבת הביינים מתעלקת עלי ורוכבת איתי לעבודה.
בעת שאני מנסה להשתחל בין עשרות המכוניות בלי לקחת איזו מראה אני מביט בקינאה על כל אותם קטנוענים שחולפים בנונשלנטיות במקומות שאני והgtr רק חולמים לעבור.
בנוסף החוסר חשק לשלם למטרו והכאב ראש שכרוך בהזמנת חלפים מחו"ל נותנים את האותות שלהם.
ובכן מחשבות כפירה עוברות לי בראש וזה מנגן כבר זמן מה.
אני גולש לי ביד 2 וישנם כמה מועמדים פוטנציאלים.
הראשון חזרה עטרה ליושנה באנדיט 1250 לבן שעושה לי עיינים כבר זמן מה היתרון חזרה לאבניר ששם החוויה שלי כלקוח הייתה עשרות מונים טובה ממטרו ( גם לא זולים אבל עדיפים בעייני).
מועמד נוסף זה cb1100 מבית הונדה כלי רטרו עם מנוע שמנמן אבל מתון ביחס לבאנדיט וה gtr.
היו התלבטויות לגבי כלים דוגמת ויסטורם וורסיס וכו אבל הסטורם עגלה והוורסיס מטרו.

היום יצאתי אחרי זעקות שבר של אחותי ( הכל בסדר לא לדאוג ביקשה עזרה במשהו).
יצאתי על הgtr לכיוון ת"א והgtr פתאום משתף פעולה.
הבין עירוני עושה לנו טוב.
אנו מתגלגלים בהילוך 6 בין 2000 סל"ד ל5000 ומד המהירות מדלג כמו משחק מחשב.
כן חיןך נמתח על הפנים.
אומנם האופנוע כמו קטנוע אוטומטי שלא מצריך העברת הילוכים מאידך הוא מאיץ כמו צ'יטה שמתבייתת על טרף.
אוסף את אחותי בבני ברק ויוצא איתה לעבר תל אביב.
שוב תנועה עירונית וחום המנוע מזכיר שיש שם 4 צילינדרים שכל אחד מהם לוגם 350 cc של תערובת אוויר ודלק.
המחשב מציג צריכת דלק של 6.4 ליטר לכל 100 קילומטר.
מגיעים לתל אביב ושוב תיכנון מדוקדק היכן ואיך לחנות.
מנסיון העבר לא נעים לעמד בזוויות מוזרות או לנסות לדחוף את ה300 קילו ברוורס בעליה.
חונה קושר עולה פוגש את אחותי.
סיימנו את אשר היה לנו ושאלתי את אחותי איך הייתה הרכיבה והיא קצת קיטרה על הנוחות.
הרמתי גבה.
החזרה לבית כבר הייתה בסל"ד שונה שהזכיר לי כמה אני אוהב את האופי של המנוע.
אותן יציאות לעקיפה או זינוק מהרמזור שנעשים כהרף עין ובקצב מסחרר.
חזרתי הביתה מרוצה אבל בכל זאת בתוך העיר המפלץ צריך דיאטה.
כאמור רגשות מעורבים.


Sent from my LG-H870DS using Tapatalk