מעוזות לא מוכרים.
שבת כרגיל קמים בשעות שכל אדם נורמאלי נמצא עדיין בשלב של קרי לילה.
מנסה להתארגן עם מה שפחות רעש ולרדת לשחרר את הסאקי ממרבצו.
האוויר הקריר מעורר אבל בכל זאת משהו בהתנהלות הולך אחרת.
אני מתלבט האם לקחת את השואי הסגורה שלי בעקבות בעיות שחוויתי עם המשקף שנתלש לי ברכיבה בשבוע שעבר ( על כך ארחיב אחרי תגובת שואי) בקסדת הניאוטק החדשה שלי.
לבסוף נפל הפור על הניאוטק ויצאתי איתה תוך שאני נמנע מלפתוח את המשקף יתר על המידה או לרכוב מהר כשהמשקף של האופנוע מורד.
הכיוון ציר 60 לכיוון באר שבע.
אני נפגש עם קפטן שושנה ואסף שכבר מורגלים בשעות ההזויות הללו ואנו חיש קל יוצאים לעבר הר גילה.
האופנוע נינוח והדרך מגניבה.
הנופים של הרי יהודה והכפרים הערביים שנשארו פחות או יותר כמו בעבר מדהימים.
מדי פעם ישנם ריחות של טאבון או זבל שהם שורפים וכמובן ריחות של השדות מסביב.
אנו חולפים על פני מערת המכפלה ( טוב לא בדיוק) וכמובן דוהרים בואך עיר האבות.
משום מה הרכיבה לא הייתה כתמול שילשום והייתה קשה.
שילוב של העיפות והתעסקות סזיפית עם המשקף הארור של הניאוטק הפריע לי לריכוז דבר שהוביל לטעויות של מתחילים.
הורדתי קצב והדברים קצת הסתדרו ובכל זאת היה לי קשה וכמוביל אני מקפיד להיות בקשר עין עם הסביבה וכמובן עם החברה מאחור.
מאידך הנוף של האדמות הארץ הקדושה מרהיב והאוויר של הבוקר נותן תחושת אופריה נהדרת.
מערכת התאורה של הקאווא מאירות את הכביש באלומה רחבה ולמרחק גדול.
אני חושב שהקווא מתהדר באחת ממערכת תאורה הכי טובה שיקיימת ( או לפחות שנתקלתי בה) מכל כלי רכב כולל אוטובוסים שנהגתי ומכוניות.
עצרנו בתחנת דלק של צומת דבירה לקפה נראה היה שכולנו היינו זקוקים לה ושושנה הציע שינוי כיוון שהתקבל בברכה.
סיימנו בבית ג'וברין בצפייה לגלוצ'י שיגיע.
החזרה הביתה כבר היתה קלילה העייפות חלפה ואני בכל זאת נשארתי בקצה איטי ומהנה תוך שאני נהנה מגלי המומנט שהקאווא יודע לספק.
המנוע הענק שלו יודע לספק רוגע פשוט משלבים ל שישי ומתגלגלים בין 40 קמ"ש ועד כמה שרוצים.
ציטוט ההודעה בתגובה