קשקושים בנליים ביותר במסווה של מחשבות עמוקות. במיוחד ברגע שאני רואה "אלפא", "בטא" וכו' - אפשר אוטומטית להזניח.

מחשבות שלי לרגע של רצינות - יש כאן 2 נושאים:
1. הטענה שאין דבר כזה "האחד והיחיד". זה, כנראה, עניין אישי. גם הדוגמה שהכותב מביא היא לא טובה - באותה הזדמנות אפשר לקחת דוגמה של אנשים שבן\בת הזוג שלהם מתו והם במשך כל שארית חייהם לא הסתכלו על אף אחד אחר. עצם הדוגמה שהוא מביא בשבילי פוסל את הקשקושים שלו על הסף, כי זה מצביע על טריק ישן מאוד - כשכותבים\אומרים דברים לא נכונים בביטחון מוחלט בתור עובדות, מה שלרוב מתקבל אצל אנשים כי הם לא נוטים לחפש סתירות בעצמם. היה אפשר להתיחס לדוגמה הנגדית כדוגמה קובעת, אבל לדעתי זה פשוט אחד הקצוות של ההתנהגות האנושית, ואפשר לטעון שהוא לא מייצג את הכלל כי אין דבר כזה כלל - מרחב האפשרויות גדול מדי. אני נוטה להסכים שאין דבר כזה "האחד והיחיד", אבל כמות בני הזוג הטובים הפוטנציאליים היא לא בהכרח גדולה ולפעמים אפילו קטנה מאוד (וגם זה עניין אישי), מה שמביא אותי לנושא השני.
2. כשמתנתקים מהעניין של "האחד והיחיד", צריך להשתדל מאוד לא ליפול לקיצוניות השניה של "האויב של הטוב הוא הטוב יותר". אם שוכחים את זה, זה כנראה מביא למצב עקום מסוג אחר של חיפוש מתמיד אחרי הטוב יותר - מתכון בטוח למערכות יחסים גרועות.

ודבר אחרון, למשפט האחרון שלך (שלא ראיתי אותו מופיע בקישור, די צפוי בהתחשב בשגיאת הכתיב - relationship זה לא מהמילה real, אלא מהמילה relate):
In any relationship, the person with the most power, is the one who needs the other the least.
(שוב) לדעתי - אם בזוגיות שלך למשפט הזה יש איזושהי משמעות עבורך, אז הזוגיות שלך לא שווה הרבה, אם בכלל.

אבל כבר העברנו שרשור שלם בדיון על גישות שונות לדברים האלה.