הענק הירוק - KAWASAKI VERSYS 1000 SE - סיפור מסע מתגלגל.

[השושנים]

10528

10529

10530

10531

[השושנים]

....אז אהבה לדבר, והרבה גם יכולת פיזית לסבול כאבים, חוסר נוחות בתמורה לחופש מוחלט, ורכיבה על האופנוע היא באמת החופש המוחלט.

אתה נמצא בתוך הנוף וחלק ממנו ללא הגנות זכוכיות או אמצעים לשנות את מה שקורה בחוץ, הריחות התחושות מזג האוויר ואתה חלק ממנו לטוב
ולרע, הקצב בדרך כלל איטי ובגלל הישיבה הגבוהה יחסית ויכולת הראות הבלתי מופרעת לכל הכיוונים אתה רואה הכל ולא רק מה שנשקף מהשמשה
הקדמית או הצד.

אפשרות התמרון והעצירה טובות משל רכב וכך גם החנייה כמעט בכל מקום, ובאירופה יש יחס מיוחד לאופנועים, שם מכבדים ואוהבים אופנועים ובחלק
מהמדינות זה נתח שוק גדול שמפרנס היטב את המקומיים אז הם מקדמים אותו בכל דרך אפשרית.

תרבות הנהיגה שם שונה ובלי ציות לחוק תתרחש תאונה, הקטע שכולם (טוב כמעט כולם יש גם חוליגנים כמו בכל מקום) מבינים את זה ומתייחסים
לכביש בהתאם. תרבות נהיגה אחרת. כייף אמיתי.

10532

10533

10534

10535

[השושנים]

...אז אפשר לעצור ולספר על החוויות הקטנות, על תופעות הטבע, גדולת האדם, הרגעים הטובים יותר או הטובים פחות , לדבר על מזג האוויר
המכשולים, הנוף. אבל בסופו של דבר אלה הן חוויות אישיות נקודתיות, שני אנשים ביחד על אופנוע אחד ולכל אחד מאתנו הייתה חוויה דומה/שונה
כל אחד חווה את הדרך ביחד ולחוד דומה/שונה וכל אחד מנקודת מבטו. דרך הראייה שלו דרך הדברים שדיברו אליו.

דבר אחד אי אפשר לקחת או להתעלם ממנו בסיום וזה תחושת הישג, לקחת חלום ערפילי שנראה ברגעי התכנון רחוק ובלתי אפשרי, מלא מכשולים
ובלתי ניתן להשגה ולצלוח אותו במשך תקופת חיים שממצה כל דקה ודקה ממנו והופכת את החלום מדמיון למציאות שעולה על כל מה שחשבנו שאפשר
לזה אין מחיר.

"מה הדבר שהכי הכי נהניתם ממנו בטיול?" שואלים אותי המון, אז התשובה האוטומטית שלנו היא "הדרך" כי בסופו של דבר המטרה הייתה הדרך
ולא נקודה ספציפית, והדרך, על כל מה שהרעיפה עלינו הייתה הדבר הטוב ביותר. והכי חשוב...אנחנו כבר חושבים על הדבר הבא.

10536

[השושנים]

10537

10538

10539

10540

10541

[השושנים]

10542

10543

[השושנים]

10544

10545

10546

10547

[השושנים]

רכבתם פעם במעלית מהחניון התת קרקעי לרחוב?


https://www.youtube.com/shorts/DnD1b8Vyfs8

[השושנים]

לא זזתי מהפעם שעברה...חם גיהינום ואין לאן.....


הרהורים אסוציאטיביים ללא סדר הגיוני עם הרבה ספקות וגעגוע.

חם לי, צפוף לי ואין לי חשק לכלום. בא לי לרכוב מאד. אבל אין לאן. זה הגיע עד שכמעט יצאתי באמצע הלילה לרכוב לשום מקום.
אבל כמעט לא נחשב.

חשבתי לקנות הארלי. לא במקום בנוסף, חבר לבימרן אח לורסיס. אין שום אחד שבאמת מדליק אותי לפחות לא בלוחות.

אולי להחליף את הורסיס לדגם החדש... שלי מצוין אין סיבה אמיתית, לא קונים אופנוע בשנה הראשונה לייצורו, ומה עם בימר 1300?
200000 ש"ח ויותר להשכיב על אופנוע שיחנה בחניה ציבורית ... זה אולי 3 אופנועים אחרים...

אז אני יודע, לקנות אופנוע אירופאי בחו"ל...לשים אותו אצל דילר ולצאת לרכוב בחו"ל לפחות פעמיים בשנה...ומי מבטיח לי שזה יקרה?
(מרחיבים את המשפחה ואני משנה סטטוס בימים הקרובים)...וכן יש שיקולים נוספים בירוקרטיה, ועוד.

אולי לעבור דירה לצמוד קרקע בצפון-זהו חניה פרטית, רכב אספנות וצי אופנועים במצבי צבירה שונים, המעבר יאכל לי את כל הכסף לחלומות
כי יהיה קשה גם וגם...

בנס הרים אתמול היה לנו כמעט הרוג נוסף, רוכב דמיקולו (של התחת שלי בתרגום חופשי) מה שהופך את הכבישים שלי כאן, לרפיח וחן יונס
של התנועה. איפה התרבות האירופאית והנופים...

חם לי ובא לי מעברי הרים צוננים. בא לי הפתעות חדשות, הרפתקה חופש.

אולי אני צריך לצאת לרכוב בחו"ל? לשכור אופנוע כל פעם אחר וזהו...אבל אז מה? ההיגיון בא ובועט לי בביצים...

אז אולי צריך לחשוב מחוץ לקופסה מעבר לשביל החומוס, משהו אחר מקורי כזה שאף אחד לא חשב עליו?

איך...

ומי ישבור את המעגל?

10548

[KKatkov]

לא זזתי מהפעם שעברה...חם גיהינום ואין לאן.....


הרהורים אסוציאטיביים ללא סדר הגיוני עם הרבה ספקות וגעגוע.

חם לי, צפוף לי ואין לי חשק לכלום. בא לי לרכוב מאד. אבל אין לאן. זה הגיע עד שכמעט יצאתי באמצע הלילה לרכוב לשום מקום.
אבל כמעט לא נחשב.

חשבתי לקנות הארלי. לא במקום בנוסף, חבר לבימרן אח לורסיס. אין שום אחד שבאמת מדליק אותי לפחות לא בלוחות.

אולי להחליף את הורסיס לדגם החדש... שלי מצוין אין סיבה אמיתית, לא קונים אופנוע בשנה הראשונה לייצורו, ומה עם בימר 1300?
200000 ש"ח ויותר להשכיב על אופנוע שיחנה בחניה ציבורית ... זה אולי 3 אופנועים אחרים...

אז אני יודע, לקנות אופנוע אירופאי בחו"ל...לשים אותו אצל דילר ולצאת לרכוב בחו"ל לפחות פעמיים בשנה...ומי מבטיח לי שזה יקרה?
(מרחיבים את המשפחה ואני משנה סטטוס בימים הקרובים)...וכן יש שיקולים נוספים בירוקרטיה, ועוד.

אולי לעבור דירה לצמוד קרקע בצפון-זהו חניה פרטית, רכב אספנות וצי אופנועים במצבי צבירה שונים, המעבר יאכל לי את כל הכסף לחלומות
כי יהיה קשה גם וגם...

בנס הרים אתמול היה לנו כמעט הרוג נוסף, רוכב דמיקולו (של התחת שלי בתרגום חופשי) מה שהופך את הכבישים שלי כאן, לרפיח וחן יונס
של התנועה. איפה התרבות האירופאית והנופים...

חם לי ובא לי מעברי הרים צוננים. בא לי הפתעות חדשות, הרפתקה חופש.

אולי אני צריך לצאת לרכוב בחו"ל? לשכור אופנוע כל פעם אחר וזהו...אבל אז מה? ההיגיון בא ובועט לי בביצים...

אז אולי צריך לחשוב מחוץ לקופסה מעבר לשביל החומוס, משהו אחר מקורי כזה שאף אחד לא חשב עליו?

איך...

ומי ישבור את המעגל?

10548

מבין אותך טוב מאוד...
הייתי עכשיו עם הילדים בגיאורגיה, 8 ימים בג'יפ. עלינו לשאטילי ולטושטי, בשבילי עפר מקסימים שכללו טיפוסים לרכסי הרים בגובה של כמעט 3000 מטר, ולאחר מכן נסענו עד לגבול עם ארמניה.
אשתי נדלקה על הקונספט של ג'יפ (וספציפית על טויוטה 4RUNNER).
גם אני נהנתי, אבל... בארץ אין מה לעשות עם רכב כזה. אין פו שום יעד הגיוני שדורש רכב 4X4 כדי להגיע אליו על בסיס קבוע.
רוב הג'יפאים שאני מכיר מנצלים את הרכב כדי לנסוע ללילה-שניים במדבר, לנסות לברוח מהציוויליזציה - וגם זה מרגיש לי כמו משחק בנדמה לי, כי בפועל - למי שלא מחפש אתגרי עבירות, יש יכולת להגיע רחוק מאוד בשבילים מהודקים עם רכב קרוסאובר "רגיל". וחוץ מזה, מה לעשות, אני לא אוהב מדבר.

עם האופנוע, גם כן מגיעים באיזשהו שלב ל"אין לאן לרכב".
את הרמה חרשתי לאחרונה.
הגלבוע הוא בסה"כ כביש אחד קצר.
בגליל העליון רק מה שצפונית ל-99 לא מפוצץ תנועה.
איזור ירושלים - כל ה-3-4 כבישי רכיבה המדליקים ידועים, נחרשו היטב, ועמוסי תנועה.
מה נשאר? יהודה ושומרון (וגם כאן, המקטע מקדומים למבוא דותן סגור כרגע - מקווה שישתנה בקרוב).
הדרום - ברובו כבישים ישרים ומשעממים.
והפקק הנצחי מגדרה עד חדרה...

[השושנים]

41657 ק"מ

בעקבות נהג משאית מטומטם שפגע לי ברכב והשבית אותי להמון זמן עיקר משקל הנסיעות עבר לאופנוע. הצורך להגיע לנתניה וחזרה הגביר גם
את השימוש בכבישים המהירים המקשרים וחידד את הסכנות בתרבות הנהיגה הישראלית והתשתיות הגרועות בזמן עבודות השיפוצים שמתנהלים
במקביל בכל הארץ. סגירת נתיבים עצירה מוחלטת של התנועה ופקקים ארוכים ובלתי נגמרים גם בשעות הכי קטנות של הלילה. הוסיפו על כך גם
את החום הבלתי נסבל ותקבלו סבל אמיתי. פשוט מגעיל לרכוב כאן, במיוחד אחרי שמתרגלים לדברים אחרים....
10550

10551

אבל יש גם דברים טובים....

[JohnnyDough]

האוטו נראה כמו פרויקט מעניין לpdr.
את ההרגלים המגונים של רכיבה במקום אחר אפשר לתקן בקלות על ידי רכיבה באותו מקום אחר בדצמבר/ינואר.
אבל הכי חשוב, מזל טוב!

[KKatkov]

אאוץ', מסכנה הדאסטר...
על פניו, הנזק לא נוראי - נראה שבעיקר נפגעה הדלת האחורית?
אם כן, יצאתם בזול.

[JohnnyDough]

יש גם קיפול פח בצד שנראה כמו תוצאה של מעיכה של קורה d.

[KKatkov]

יש גם קיפול פח בצד שנראה כמו תוצאה של מעיכה של קורה d.

צודק.
מקווה שהדאסטר תישאר בחיים, הדגם כבר לא מיוצר וחבל... הוחלף במשהו יקר יותר, ממוחשב יותר, עם 3 צילינדרים ובסבירות גבוהה - פחות אמין.

[JohnnyDough]

הם העבירו את הרכבים האלה מפלטפורמה בת 30 לפלטפורמה המודרנית של רנו.
המחירים עלו מאוד, וזה ברור לחלוטין שהאמינות תרד לתת-הרמה של רנו, אבל את הדבר העיקרי שהם היו צריכים להוציא מזה, הבטיחות הפאסיבית, הם הפקירו לחלוטין. מוח צרפתי שבונה על טפשת אופיינית של קהל אירופאי שבוי.
באירופה זה בינתיים עובד להם מצוין, אבל בישראל השטיקים האלה פחות עובדים ולכן היבואן די איבד עניין ושם את כל יהבו על הסינים, שעם כל הצער, מייצרים היום רכבים הרבה יותר איכותיים מאלה של הצפרדעים.

[KKatkov]

הם העבירו את הרכבים האלה מפלטפורמה בת 30 לפלטפורמה המודרנית של רנו.
המחירים עלו מאוד, וזה ברור לחלוטין שהאמינות תרד לתת-הרמה של רנו, אבל את הדבר העיקרי שהם היו צריכים להוציא מזה, הבטיחות הפאסיבית, הם הפקירו לחלוטין. מוח צרפתי שבונה על טפשת אופיינית של קהל אירופאי שבוי.
באירופה זה בינתיים עובד להם מצוין, אבל בישראל השטיקים האלה פחות עובדים ולכן היבואן די איבד עניין ושם את כל יהבו על הסינים, שעם כל הצער, מייצרים היום רכבים הרבה יותר איכותיים מאלה של הצפרדעים.

אותי באופן אישי לא מעניינת ה"בטיחות", כל רכב מה-20 שנים האחרונות מספיק בטוח לטעמי (להוציא סוזוקי אלטו ודומיו). אני לא צריך מסכים, מולטימדיה, מערכות התערבות בנהיגה, ולא מוכן לשלם עליהן.
מה שכן, האמינות והמחיר מאוד מעניינים אותי. ומהסיבות האלה, הדאסטר הישן היה רכב לטעמי.

[JohnnyDough]

במבחן הריסוק, הדאסטר (מהמודל של השושנים) רצח את הנהג בתאונה חזיתית של 50 קמ״ש... דומה לפיאט 500 או פנדה.

[KKatkov]

במבחן הריסוק, הדאסטר (מהמודל של השושנים) רצח את הנהג בתאונה חזיתית של 50 קמ״ש... דומה לפיאט 500 או פנדה.

תראה איפה ואיך.
מבחני ריסוק מזמן לא עושים ב-50 קמ"ש, יורונקאפ בודקים ב-64.
ולמיטב זכרוני, הדאסטר לא הרג אף אחד וקיבל ציון נמוך כי הוא לא עמוס במערכות הפרעה לנהיגה.

[JohnnyDough]

https://www.euroncap.com/en/results/dacia/duster/29898
הפגיעה בקיר היא ב50 קמ״ש ויש ציונים נפרדים לבטיחות הפאסיבית ולמערכות האקטיביות.

[AsafA]

41657 ק"מ

בעקבות נהג משאית מטומטם שפגע לי ברכב והשבית אותי להמון זמן עיקר משקל הנסיעות עבר לאופנוע. הצורך להגיע לנתניה וחזרה הגביר גם
את השימוש בכבישים המהירים המקשרים וחידד את הסכנות בתרבות הנהיגה הישראלית והתשתיות הגרועות בזמן עבודות השיפוצים שמתנהלים
במקביל בכל הארץ. סגירת נתיבים עצירה מוחלטת של התנועה ופקקים ארוכים ובלתי נגמרים גם בשעות הכי קטנות של הלילה. הוסיפו על כך גם
את החום הבלתי נסבל ותקבלו סבל אמיתי. פשוט מגעיל לרכוב כאן, במיוחד אחרי שמתרגלים לדברים אחרים...

כשרוכבים עם מזוודות צד ועוד מאסיביות מאלומניום על אופנוע של 300 קילו בתוך תנועה צפופה אין מה לצפות להנאה. תנסה אופנוע קליל יותר ותגלה חוויה אחרת לחלוטין. אירופה זה שם, יבוא יום וכאן יהיה טוב יותר.

[השושנים]

כשרוכבים עם מזוודות צד ועוד מאסיביות מאלומניום על אופנוע של 300 קילו בתוך תנועה צפופה אין מה לצפות להנאה. תנסה אופנוע קליל יותר ותגלה חוויה אחרת לחלוטין. אירופה זה שם, יבוא יום וכאן יהיה טוב יותר.

סבתא ננה הייתה אומרת "למי שאין גודל מפצה בטכניקה." במקרה של האופנוע זה אחרת למי שיש את הטכניקה שום דבר לא מפריע לו.
ההנאה מרכיבה היא סובייקטיבית, ונהניתי מאד לרכוב הן על הוספה הקשישה שלי והן על הבימר המפלץ למרות שהיו התגלמות העידן הפרימיטיבי.

היום אני מפיק כמויות של הנאה מהבימרן 650 סמק פיצפון לא פחות מאשר הפקתי מהוי מקס עם 140 כ"ס ומערכת ויבוסט.

החיים הם לא 0-100 ולא רק השתחלויות בין מכוניות כאחרון השליחים של וולט. אני מספיק זריז לטובתי על הורסיס בשביל לא להסתבך בשטויות.

דע את גבולותיך... לכן האופנוע הבא שלי לא יהיה יותר מהיר או יותר "צעיר" (כפי שטעה לחשוב לוקי) אלה יותר מתאים לקולות שלי בראש..

הקולות לוחשים לי עכשיו דברים אחרים, וכמי שמכיר את עצמי בקרוב מאד הם יעבור לצעקות עד שאשתיק אותם במעשה...

חייב להחריש את הקולות.

[AsafA]

מה הם לוחשים?

[השושנים]

מה הם לוחשים?

זה יתברר לאט לאט עד שאני אדע...

[השושנים]

https://bringatrailer.com/listing/1954-mg-tf-103/


מה אתם הייתם אומרים על הדבר הזה?

[lokimonster]

נתרגם את הצעיר יותר לשפה של קשישים.
הטרייסר יותר מהנה למי שמחפש כלי ספורטיבי.
יש לו גנטיקה של נדיה קומננצי עם קלווין סמית.

הרוכב יכול לבחור איך לרכב עליו
לדוגמה אני שרוכב כמו תרח זקן.

[השושנים]

... אז למה גדול וארגזים, לגודל או המשקל מעולם לא הייתה משמעות עבורי, גם לא למותג או לשנה, כשהלכתי לקנות אופנוע הדגם הפריט הספציפי שראיתי נקנה
רק אם הוא דיבר אלי, היו לי אופנועים שקניתי רק ממראה תמונה, היו כאלה שנחתו בחיקי בלי התראה, רק כי החלטתי שפשוט מתאים לי, והיו רבים שנפסלו ממש
רגע לפני העברת הבעלות כי...המוכר עיצבן אותי, הייתה מדבקה לא במקום, גיליתי משהו קטן שלא אהבתי, שריטה שלי אני מודה. זה עבד גם הפוך, כאלה שלא מכרתי
אופנוע שלי כי לא באו לי בטוב, או הבנתי שזו לא היד שאני רוצה שתהיה הבאה של האופנוע.

מקום- אני גר בבניין דירות, אז אחרי שאני משחרר את האופנוע מהחניה ברחוב אני יכול בפועל להשאיר רק את השרשרת הגדולה והכבדה בחניה, כל השאר צריך לבוא
איתי וה-"שאר" הוא הרבה. כמי שגדל על ברכי אופנועי אספנות, גרוטאות מכניות ואופנועים על זמן שאול, תמיד יש איתי סט כלים נרחב לחילוץ, תיק ע.ר וציוד קשירה
לאופנוע ולציוד על האופנוע. לא פעם חזרתי מטיול או רכיבה עם דברים שמצאתי על הדרך. יש גם את הכיסוי והשרשרת השנייה שאני סוחב איתי, ותמיד יש מקום נוסף
לקניות "על הדרך". מצאתי שהארגזים לא מעכבים אותי ומה שאני מחסיר בזה שאני לא משתחל בין מכוניות אני מפצה אח"כ כשהכביש נפתח. אני גם לא חייב להיות
הראשון בכל מקום אבל אני כן חייב להגיע שלם ובלי דרמות.

ההנאה שלי היא מהדרך, מהרכיבה הטכנית הנכונה וממשחקים שהמצאתי לעצמי שמחדדים את הרכיבה. (בלי ברקסים, כמה נמוך, איפה עוצרים, חמוק מה...).
אני נהנה מהנוף, הרוח, המוזיקה, בעלי החיים שמצטרפים אלי לרכיבה ואת כל הטוב הזה אני עושה בקצב שלי, זה תלוי במצב הרוח, כמה חד קמתי בבוקר,
ואיך האופנוע מגיב היום, גם לו יש מצבי רוח וקריזות.

לקחת סיבוב ארוך במהירות אסטרונומית לא מדבר אלי, עשיתי את זה כבר המון שנים בתחילת דרכי כרוכב, תאכלס גם פתיחות מהירות, ווילי (לא עשיתי כבר שנים)
סטופי ופעלולי כביש, פחות מרשימים אותי, רכיבה שוטפת, מקצועית, בקו המדויק והנכון הרבה יותר מרשימה בעיניי ומעידה על רוכב בוגר ומנוסה.

מכל זה נגזרת בחירת האופנוע, ועם כל כלי מגיעה הנאה שונה ומיוחדת. אני יכול לראות את עצמי נהנה מפימפום קבוע של הארלי רוכב על גלי המומנט במהירות
של 60 קמ"ש בדיוק כמו רכיבה על סופרספורט משנות השמונים תשעים בעליות של נס הרים בואכה ירושלים. רכיבה על אופנוע אספנות עתיק לא פחות מהנה בעיניי
מאופנוע חדש נוצץ מהסוכנות כמו שיש לכולם.

לא סתם לרוכבים וותיקים יש טעם אחר השונה מרוכבים אחרים, עם השנים מתעצבת תבנית ייחודית לאדם של אהבה סגנון ורצון לדברים שהם לא בהכרך "נכונים"
בעיניי אחרים.

אופנוענות היא לא פנקס חשבונאות של שורת הסיכום, שווה לא שווה. טוב יותר או פחות, היא לא שיכלול נתונים, היא הרבה יותר מעבר לזה.

אז כששואלים אותי מה יהיה האופנוע הבא שלי, או מיהו האופנוע המושלם אני אומר - אין כזה וגם לא יהיה, יהיו כמה !

[השושנים]

10553

[shmulikv]

... אז למה גדול וארגזים, לגודל או המשקל מעולם לא הייתה משמעות עבורי, גם לא למותג או לשנה, כשהלכתי לקנות אופנוע הדגם הפריט הספציפי שראיתי נקנה
רק אם הוא דיבר אלי, היו לי אופנועים שקניתי רק ממראה תמונה, היו כאלה שנחתו בחיקי בלי התראה, רק כי החלטתי שפשוט מתאים לי, והיו רבים שנפסלו ממש
רגע לפני העברת הבעלות כי...המוכר עיצבן אותי, הייתה מדבקה לא במקום, גיליתי משהו קטן שלא אהבתי, שריטה שלי אני מודה. זה עבד גם הפוך, כאלה שלא מכרתי
אופנוע שלי כי לא באו לי בטוב, או הבנתי שזו לא היד שאני רוצה שתהיה הבאה של האופנוע.

מקום- אני גר בבניין דירות, אז אחרי שאני משחרר את האופנוע מהחניה ברחוב אני יכול בפועל להשאיר רק את השרשרת הגדולה והכבדה בחניה, כל השאר צריך לבוא
איתי וה-"שאר" הוא הרבה. כמי שגדל על ברכי אופנועי אספנות, גרוטאות מכניות ואופנועים על זמן שאול, תמיד יש איתי סט כלים נרחב לחילוץ, תיק ע.ר וציוד קשירה
לאופנוע ולציוד על האופנוע. לא פעם חזרתי מטיול או רכיבה עם דברים שמצאתי על הדרך. יש גם את הכיסוי והשרשרת השנייה שאני סוחב איתי, ותמיד יש מקום נוסף
לקניות "על הדרך". מצאתי שהארגזים לא מעכבים אותי ומה שאני מחסיר בזה שאני לא משתחל בין מכוניות אני מפצה אח"כ כשהכביש נפתח. אני גם לא חייב להיות
הראשון בכל מקום אבל אני כן חייב להגיע שלם ובלי דרמות.

ההנאה שלי היא מהדרך, מהרכיבה הטכנית הנכונה וממשחקים שהמצאתי לעצמי שמחדדים את הרכיבה. (בלי ברקסים, כמה נמוך, איפה עוצרים, חמוק מה...).
אני נהנה מהנוף, הרוח, המוזיקה, בעלי החיים שמצטרפים אלי לרכיבה ואת כל הטוב הזה אני עושה בקצב שלי, זה תלוי במצב הרוח, כמה חד קמתי בבוקר,
ואיך האופנוע מגיב היום, גם לו יש מצבי רוח וקריזות.

לקחת סיבוב ארוך במהירות אסטרונומית לא מדבר אלי, עשיתי את זה כבר המון שנים בתחילת דרכי כרוכב, תאכלס גם פתיחות מהירות, ווילי (לא עשיתי כבר שנים)
סטופי ופעלולי כביש, פחות מרשימים אותי, רכיבה שוטפת, מקצועית, בקו המדויק והנכון הרבה יותר מרשימה בעיניי ומעידה על רוכב בוגר ומנוסה.

מכל זה נגזרת בחירת האופנוע, ועם כל כלי מגיעה הנאה שונה ומיוחדת. אני יכול לראות את עצמי נהנה מפימפום קבוע של הארלי רוכב על גלי המומנט במהירות
של 60 קמ"ש בדיוק כמו רכיבה על סופרספורט משנות השמונים תשעים בעליות של נס הרים בואכה ירושלים. רכיבה על אופנוע אספנות עתיק לא פחות מהנה בעיניי
מאופנוע חדש נוצץ מהסוכנות כמו שיש לכולם.

לא סתם לרוכבים וותיקים יש טעם אחר השונה מרוכבים אחרים, עם השנים מתעצבת תבנית ייחודית לאדם של אהבה סגנון ורצון לדברים שהם לא בהכרך "נכונים"
בעיניי אחרים.

אופנוענות היא לא פנקס חשבונאות של שורת הסיכום, שווה לא שווה. טוב יותר או פחות, היא לא שיכלול נתונים, היא הרבה יותר מעבר לזה.

אז כששואלים אותי מה יהיה האופנוע הבא שלי, או מיהו האופנוע המושלם אני אומר - אין כזה וגם לא יהיה, יהיו כמה !

תודה, מרגיש כאילו אני כתבתי את זה. הייתי בטוח שאני מרגיש ככה כי כבר הזדקנתי :)

[lokimonster]

כל אחד וההזדקנות שלו אופס הסתכלות.

אני רוכב באופן חוקי מ1989 בערך.
היו לי אופנועים מכל ג'אנר אפשרי רובם כמובן תוצרת יפן (למעט יאווה ווספה וקאג'יבה פרצ'יה וכמעט שכחתי את הדיאלים הלבן שרכשתי לעולל ובסוף רק אני רכבתי עליו ).

אם הגעתי למנוחה והנחלה עדיין לא.

כמו שאני מסביר לילד שלי על ההבדל בין צריך לבין רוצה.
צריך זה אוכל
אוויר
אולי עוד דבר או שניים.
רוצה זה כל השאר
נייר טואלט
וכדומה.

נו טוב
לא קשור לשום דבר
טרייסר האופנוע הכי טוב בעולם

[קידוזו]

לא רוצה גלי מומנט ולא סושי על גלגלים. אני אוהב פיתולים אספלט טוב צמיגים עם אחיזה גבוהה וכלי שמעלה לי חיוך. לא אוהב רכיבות מנהלתיות ולא רגוע כשיש מסביבי מכוניות- לא בארץ לפחות. בחו"ל הסטרס יורד לכלום ובלי הטרפת מסביב אני יכול להוריד סל"ד ולשייט חולמני בתוך הנוף. עכשיו עם צמיג אחורי (פירלי סקורפיון) שננעל לי יותר 3 פעמים השבוע והתערבויות של בקרת האחיזה ביציאה מכיכרות. אבק חום, מצערת עצבנית אנאערף. אוטוטו אני עובר במוד רכיבה על קטנוע. יעני חולץ פקקים. בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים?

[השושנים]

לא רוצה גלי מומנט ולא סושי על גלגלים. אני אוהב פיתולים אספלט טוב צמיגים עם אחיזה גבוהה וכלי שמעלה לי חיוך. לא אוהב רכיבות מנהלתיות ולא רגוע כשיש מסביבי מכוניות- לא בארץ לפחות. בחו"ל הסטרס יורד לכלום ובלי הטרפת מסביב אני יכול להוריד סל"ד ולשייט חולמני בתוך הנוף. עכשיו עם צמיג אחורי (פירלי סקורפיון) שננעל לי יותר 3 פעמים השבוע והתערבויות של בקרת האחיזה ביציאה מכיכרות. אבק חום, מצערת עצבנית אנאערף. אוטוטו אני עובר במוד רכיבה על קטנוע. יעני חולץ פקקים. בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים?

מולטיסדרדה 4V וסגור פינה:

https://fullgaz.co.il/wp-content/uploads/2024/09/04-MY25_DUCATI_MULTISTRADA_V4_PIKES_PEAK_UC692357_Hig h.jpg

[השושנים]

לא רוצה גלי מומנט ולא סושי על גלגלים. להגדרתך שוב סובייקטיבי לחלוטין!

אני אוהב פיתולים אספלט טוב צמיגים עם אחיזה גבוהה וכלי שמעלה לי חיוך. פיתול כשעושים נכון אפשר מאד מהר גם עם מנוע בינוני.

לא אוהב רכיבות מנהלתיות ולא רגוע כשיש מסביבי מכוניות- לא בארץ לפחות. אף אחד לא אוהב, אבל משהו על לימונים ולימונדה.

בחו"ל הסטרס יורד לכלום ובלי הטרפת מסביב אני יכול להוריד סל"ד ולשייט חולמני בתוך הנוף. חו"ל זה משהו אחר לגמרי עולם אחר...

עכשיו עם צמיג אחורי (פירלי סקורפיון) שננעל לי יותר 3 פעמים השבוע והתערבויות של בקרת האחיזה ביציאה מכיכרות. אכן גמדים, שרדנו גם כשלא היו.


אבק חום, מצערת עצבנית אנא ערף. אוטוטו אני עובר במוד רכיבה על קטנוע. יעני חולץ פקקים. בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים? קטנוע זה לקהילייה!



יש אופנוע אחד שהוא הכי טוב בעולם!

[lokimonster]

יש אופנוע אחד שהוא הכי טוב בעולם!

סר טרייסר

[השושנים]

...הקולות בראש מתגברים, בינתיים אני עושה הכל להשתיק אותם, החל משכנועים לוגיים הגיוניים ועד הצבת אולטימטום מלא בפני עצמי.
נשבעתי שאני לא קונה עוד אופנוע עד שיהיה לי מקום ראוי משלי להעמיד את כל הצי. אז למה אני עדיין בודק בלוחות ומחפש הזדמנות למה?

אני מתעדכן כל הזמן בתאונות אופנועים, כתב מישהו שעשיתי לו שחור לפני ראש השנה לאחר שקרא את תגובתי לתרבות הנהיגה פה בארץ,
אבל בכל יום יש כמה וכמה תאונות אופנועים, לא כולם מסתיימות בהרוגים אבל גם פצועים בדרגות שונות זה לא משהו שניתן לבלוע בקלות.

מצחיק אבל אני רוכב יחסית למה שחשבתי די הרבה משתדל להאריך את הדרך ולמצוא הזדמנויות בתוך בליל האירועים והמתלות שהחיים זורקים
עלינו, והגדלתי שלא מרצוני המלא גם את טווח הנסיעה ברכב אז אני רואה הכל. אני רואה את הרוכבים המתאבדים והרוכבים השפויים, אני מזהה
את חסרי הניסיון ומשוללי ההיגיון הבריא (כי מה ההיגיון לחצות צומת באדום מלא על גבי קטנוע איטי ומרעיש כשרואים בברור שיש כבר רכבים
נוסעים כחוק בתוך הצומת עם כפכפים וגופיה ולצפצף?). אני רואה טעויות רוכבים מלא על מלא. גם הרכבים לא בורחים מחלקם באשמה אבל האחריות
היא תמיד על רוכב האופנוע הוא ישלם את המחיר המלא לא משנה כמה צודק הוא.

בתחילת השבוע אכניס את האופנוע לביקורת, לתחושתי אחרי הטיפול האחרון יש תחושה של נמנום מהאופנוע לא משהו שבאמת מורגש אבל
הוא מרגיש לי פחות עצבני מהטיפול הקודם, למזלי המוסך שלי לא מתכחש והמליץ לי לבוא לכיוון לועות נוסף ובדיקה כללית ואני אעשה גם איזון גלגל
קדמי כי נפלה לי משקולת מהגלגל ומצאתי שארים של מדבקה קודמת של משקולת, אז אני רוצה לשלול גלגל קדמי לא מאוזן.

נעדכן לאחר הטיפול.

[השושנים]

42000 ק"מ

אז ככה מאז שחזרתי ועשיתי טיפול אצל זיו כמעט לא רכבתי לבד, ביום שישי לפני שבועיים יצאתי עם חבר לסיבוב כל אחד על האופנוע שלו,
לתחושתי האופנוע שלי היה אנמי הוא עשה הכל טוב אבל היה חסר לו פלפל,כאילו אני במצב ריד ולא ספורט.

הגעתי היום למוסכניק שלי שבדק ואמר שהאופנוע עובד מצוין אבל אם אני מכיר אותו ואומר שלא נחזור על כיוון הלועות שוב, (מכיר אותי)
גם השעון אמר שהכיוון מושלם אבל זיו התעקש וכיוון שוב, בשלב מסוים שמעתי את הצליל המוכר שאני מכיר עצרנו הכל,
וחיברנו את האופנוע חזרה.

בקיצור הדרך חזרה לירושלים הייתה מהירה יותר אפילו שעברתי דרך נס הרים, האופנוע חזר להיות עצבני וחזק כמו שאני אוהב,
זיו עשה את הקסם שלו ולא הסכים לקחת אגורה על הכיוון המושלם. תאכלס שווה להגיע אליו גם מאילת!

[השושנים]

42278 ק"מ

רכבתי בערבו של יום כיפור לצפון (עד ג' אולגה אל תגזימו) דרך כביש 6 התנועה בצהרים דלילה מאד והעיכובים היחידים שנרשמו
היו בגלל שהמחשבים בתחנות הדלק קרסו (פעמיים) האופנוע מגיב מצויין אחרי הכיוון, לאחר הוויכוח עם א' ניסיתי לבדוק את עצמי
אם זאת רק תחושה כמו אחרי שטיפת האופנוע כפי שטוען א' או לא, אז זהו שממש לא. בדקתי בכתובים ובצ'ט בדקתי גם עם
קבוצת הורסיס הגדולה בארץ ובחו"ל ומסתבר שזה דבר ידוע ניתן לכוון מראש את התערובת המוזרמת לכל צילינדר מבורג פנימי
ללא קשר למחשב ניהול המנוע לתערובת עשירה יותר או ענייה יותר היינו יותר או פחות חלקיי דלק מול חמצן ואז בשעוני הוואקום
להשוות את התוצאה בין כולם המחשב יקבע את קידום ההצתה על פי מה שיש לו לעבוד, זה פחות או יותר ההסבר שהבנתי.

בפועל ההבדל התחושה ובצליל המנוע מורגשים, ותגובת המצערת מתחדדת זה מוגש גם במהירות הרול און בכל הילוך במהירות
הסופית ובצריכת הדלק שעלתה במקצת (פה אני מסייג יכול להיות שזה נובע מכביש ריק ויד ימין רגיזה) האופנוע הפך לחד יותר
עצבני יותר בדיוק כמו בתחושה כשהאופנוע יצא בפעם הקודמת לפני המסע לחו"ל. אז מסתבר שיש חשיבות לכיוון על פני הטולורנס
שמציע היצרן בכדאי לשמור על זיהום האוויר חיסכון בדלק ותקנות היורו.

חדוות הרכיבה חזרה כי כאילו קיבלתי שוב את האופנוע שלי בחזרה... עכשיו מתחיל להיות מעניין אותי כיוון מפת ההצתה על דינמומטר
בפורמים בחו"ל מדברים על תוספת כוח משמעותית של 8-12% היינו מ-118 כ"ס ל-128 ויותר כ"ס בפועל,
בטווח הסל"ד לפני קו אדום. מעניין כי זה בעצם פחות או יותר מה שהיצרן מפרסם כנתון במנוע ה-1100 החדש 136 כ"ס
אז בפועל עם ה-1100 ניתן להגיע ליותר...

נכון לעכשיו האופנוע מגיב לי מצוין ואני עדיין פוזל למקומות אחרים אבל עוד לא עושה שום צעד, מה יהיה? רק ימים יגידו!

[השושנים]

42430 ק"מ

אני רוכב כחוק משנת 1982 ICM. טילון, טוסטוס, 50 סמ"ק, דו פעימתי, היה הכלי הראשון שנרשם במשרד הרישוי על שמי. היום מאות אלפי ק"מ
אחרי ועשרות אופנועים שעברו בין רגלי, אני עדיין לומד. לומד על עצמי, לומד על המכונות, לומד על העדפות ושינויים.

הגורם הקבוע ביותר בחיי רכיבה ארוכים כאלה הוא השינוי. והכל השתנה, תחזרו עכשיו 44 שנה אחורה ותגלו ששום דבר שאתם מכירים היום, הקשור
לרכיבה, אופנועים ואפילו הנוף אינו אותו דבר, מעבר לכך הוא שונה לחלוטין.

דמיינו כיצד תלמידי בית הספר מתייחסים לטלפון חוגה או מה עושים אם צריכים לדבר עם אימא מבית הספר ואין סלולארי, או לכתוב עבודה ללא עזרת מחשב.

איך יכול רוכב בן 16 שרכב עם קסדת 3/4 ללא מיגון ועם קטנוע שמתוחזק בצורה גרועה, וטכנולוגיה עתיקה, לשרוד ולאהוב את אותו הדבר כמו שהוא אוהב 44
שנים מאוחר יותר בגיל 60.

זה לא אותו דבר בשום צורה, הדבר היחידי שמחבר זה השינוי, ההתפתחות וההתאמה. אתה אוהב את אותם הדברים, אבל בדרך אחרת, כי הכל משתנה, כולל
הרוכב עצמו. מה שהיה נכון ואמת מוחלטת בגיל 16 לא בהכרך נכון היום. ואם השינוי באה הגדילה, צבירת הניסיון, הסינון והעדפה של דברים אחרים.

רכבתי בתחילת השבוע שוב עם חבר אני אוהב את הרכיבות האלה כי שנינו רגילים לרכוב ביחד מספיק סימן עם הראש, הנפת יד או הצבעה על משהו מסוים
בשביל להבין אחד את השני ההובלה מתחלקת בניינו אינטואיטיבית. הוא הכיר אותי ויודע לתת לי את ההובלה הקטעים האהובים עלי לאפשר מרחק ביטחון
ואני מאפשר לו להוביל בקטעים שלו. יש לו מקומות מיוחדים לעצירה ובתי קפה או עגלות מזון בפינות שבחיים לא שמעתי עליהם. אנחנו כמעט לא מדברים
רק רוכבים כל אחד לעצמו ביחד.

למדתי שוב אחרי כל השנים שאני לא אוהב לרכוב בקטעים המקשרים בין כביש נוף טכני לכביש אחר, הרכיבה המנהלתית הפכה לעול נסבל עם האופנוע אבל
עדיין עול. והנוף בארץ מצטמצם, משתנה והעיר פולשת יותר ויותר לשטחים הפתוחים. יבוא יום וכל רכיבה תהיה רכיבה עירונית הערים יתחברו הנוף ייהפך
למגדלים רמזורים וכיכרות.

זכיתי לרכוב בתקופה טובה על כלים שהפכו לטלפון חוגה, בכבישים שנעלמו לטובת הבטיחות וההנדסה ופחות לטובת ההנאה. ואני רואה את הנוף נעלם...

הרכיבה הפכה מהנאה להישרדות, מכייף משחרר לזהירות מגבילה. ועדיין 44 שנה ויותר לא מוותר!

[KKatkov]

42430 ק"מ

אני רוכב כחוק משנת 1982 ICM. טילון, טוסטוס, 50 סמ"ק, דו פעימתי, היה הכלי הראשון שנרשם במשרד הרישוי על שמי. היום מאות אלפי ק"מ
אחרי ועשרות אופנועים שעברו בין רגלי, אני עדיין לומד. לומד על עצמי, לומד על המכונות, לומד על העדפות ושינויים.

הגורם הקבוע ביותר בחיי רכיבה ארוכים כאלה הוא השינוי. והכל השתנה, תחזרו עכשיו 44 שנה אחורה ותגלו ששום דבר שאתם מכירים היום, הקשור
לרכיבה, אופנועים ואפילו הנוף אינו אותו דבר, מעבר לכך הוא שונה לחלוטין.

דמיינו כיצד תלמידי בית הספר מתייחסים לטלפון חוגה או מה עושים אם צריכים לדבר עם אימא מבית הספר ואין סלולארי, או לכתוב עבודה ללא עזרת מחשב.

איך יכול רוכב בן 16 שרכב עם קסדת 3/4 ללא מיגון ועם קטנוע שמתוחזק בצורה גרועה, וטכנולוגיה עתיקה, לשרוד ולאהוב את אותו הדבר כמו שהוא אוהב 44
שנים מאוחר יותר בגיל 60.

זה לא אותו דבר בשום צורה, הדבר היחידי שמחבר זה השינוי, ההתפתחות וההתאמה. אתה אוהב את אותם הדברים, אבל בדרך אחרת, כי הכל משתנה, כולל
הרוכב עצמו. מה שהיה נכון ואמת מוחלטת בגיל 16 לא בהכרך נכון היום. ואם השינוי באה הגדילה, צבירת הניסיון, הסינון והעדפה של דברים אחרים.

רכבתי בתחילת השבוע שוב עם חבר אני אוהב את הרכיבות האלה כי שנינו רגילים לרכוב ביחד מספיק סימן עם הראש, הנפת יד או הצבעה על משהו מסוים
בשביל להבין אחד את השני ההובלה מתחלקת בניינו אינטואיטיבית. הוא הכיר אותי ויודע לתת לי את ההובלה הקטעים האהובים עלי לאפשר מרחק ביטחון
ואני מאפשר לו להוביל בקטעים שלו. יש לו מקומות מיוחדים לעצירה ובתי קפה או עגלות מזון בפינות שבחיים לא שמעתי עליהם. אנחנו כמעט לא מדברים
רק רוכבים כל אחד לעצמו ביחד.

למדתי שוב אחרי כל השנים שאני לא אוהב לרכוב בקטעים המקשרים בין כביש נוף טכני לכביש אחר, הרכיבה המנהלתית הפכה לעול נסבל עם האופנוע אבל
עדיין עול. והנוף בארץ מצטמצם, משתנה והעיר פולשת יותר ויותר לשטחים הפתוחים. יבוא יום וכל רכיבה תהיה רכיבה עירונית הערים יתחברו הנוף ייהפך
למגדלים רמזורים וכיכרות.

זכיתי לרכוב בתקופה טובה על כלים שהפכו לטלפון חוגה, בכבישים שנעלמו לטובת הבטיחות וההנדסה ופחות לטובת ההנאה. ואני רואה את הנוף נעלם...

הרכיבה הפכה מהנאה להישרדות, מכייף משחרר לזהירות מגבילה. ועדיין 44 שנה ויותר לא מוותר!

איכשהו, הכתיבה שלך מאוד נגעה לליבי, למרות שיש בינינו פער של דור, ואני רוכב "רק" 16 שנה.
אכן, המדינה משתנה. הצפיפות עולה, כבישים קטנים הופכים לרחובות או מוחלפים באוטוסטראדות עם מחלפי ענק, קצב התנועה עולה ותרבות הנהיגה נעלמת.
חלק מזה, בעיניי, הוא תוצר של תכנון לקוי - בטענה של "שימור השטחים הפתוחים" המדינה הקפיאה את התפתחות המרחב הכפרי, שהוא הגורם העיקרי לסלילתם של כבישים קטנים וחביבים.
וזה עוד לפני שנדבר אתה הספקת לחיות במציאות שבה סיני היה הישראלי, ולתקופה שבה ערים ערביות של היום באיו"ש היו כפרים של 10 בתים...

[השושנים]

...את תומר ברעם (כרובי) אני מכיר כבר שנים, שנינו שרדנו שנים בסצנה הדו"ג בארץ כל אחד בדרכו דומים שונים.

שנים אנחנו מתנצחים בצחוק מעורב באמת על עניינים מהותיים (בעינינו) הקשורים לרכיבה, עוקצים, מצ'פחים, מתלוצצים.

לתומר יש בלוג (משהו של זקנים) בו הוא מפרסם הגיגיו ופילוסופיית רכיבה שלו ושל אחרים. הרבה חומר ותוכן מעניין (אותי)
ותחמושת לקרבות הדדים בינינו.

לאחרונה עלה הדיון על פער הגילים והתובנות בקרב הרוכבים ו-"הצלחת" האופנועים הסיניים בקרב דור הרוכבים החדש:
https://kruvi.net/2025/10/12/%d7%94%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d/?fbclid=IwY2xjawNZYfhleHRuA2FlbQIxMABicmlkETFEeU10 WGljYUVxR3JiVFRjAR4ef7oegtBId3AnwORFO7T4Gsp7Mjt4o8 OEPRfMoSDZhobOvKjcbPPK9yCP_g_aem_gOJZ5kggNtqBdasFm eMSAg

דיון מעניין שמתפתח לכיוונים שונים, יש שימצאו בו הסבר ברור ואחרים ימצאו בו הרבה סימני שאלה.
(קראו את התגובות)

שאלות כמו נאמנות למותג, יפני מול אירופאי סיני אחר, אופן השימוש וחווית הרכיבה ואיפה זה תופס כל אחד.

באופן אישי ומתוך תפיסת עולמי המעוררת והבלתי שפויה בעליל, אני מעריך מותגים מסוימים על פני אחרים
יש לי דעה מוצקה לגביהם וסטיגמות מקובעות מניסיון ארוך ודעות קדומות. (כן אני מודע לחולשות שלי וחי איתם
בשלום).

לאחרונה מתוך הבנה שיש היום אופנועים מצוינים שייעלמו מנוף החלטתי לשמר לעצמי דוגמאות רכיבה (אופנועים)
של פעם במצבי צבירה שונים. ביום ששלל האופנועים בארץ יהיה מורכב מאופנועים שונים ומשונים. אני אמשיך
עם אופנועי ברזל ותוצרת "של פעם".

[השושנים]

אני אפרסם פה מדי פעם אופנועים כלבבי שלדעתי ראויים לשימור חלקם מובנים וחלקם יהיו מובנים רק לי:
https://bringatrailer.com/listing/1974-bmw-r75-6-11/

[lokimonster]

אני רוכב באופן חוקי מ1989. אני מניח שגם שייך לדור של הקשישים וגם עברתי לא מעט כלים ומשתייך לאלו שחיים בתפיסה של אין כמו יפני איטלקי זה אזיקונים וצרות אמריקה זה חלום ( לפחות במכוניות) גרמני איכות לעשירים (פעם היה אמין ) ווספה אמינות לשליחים וכן הלאה.

ובכן בשנים האחרונות היה לי דיאלים ROADWINE אומנם כלי סמרטוט אבל עבד ללא דופי במשך שנה עד שנמכר הסיפור שלו פה.

מהמשרד נחשפתי לאוטו על בטריות שנקרא בנה את חלומותיך.

האמת עשיתי עליו עד היום כ1000 קילומטר ואני חייב לומר שזה נוסע
מאיץ כמו שד.
נכון הנדסת האנוש של הפעלת המזגן כוון מדפים וכדומה מחורבן
אבל אני בהחלט לא סובל מהנסיעה

וכן חשמל זה פויה
האומנם?

[השושנים]

42639 ק"מ

הנקודה המתוקה ( The sweet spot ), לכל כלי מנועי יש את הנקודה הזאת, מציאתה בעצם הופכת אותך לרוכב טוב יותר.
היא חמקמקה, מטעה, אבל מי שקשוב לכלי שלו (לכל החרמנים, לא!) יודע לנצל אותה לרכיבה נכונה.

היא נמצאת בדיוק במקום בו השיוט בכל מהירות והילוך, הוא בין היכולת להאיץ מיד, לבין הורדת מהירות בהרפיה של תנעה קלה
עד בלתי מורגשת מהמצערת. היא גם כזאת שתיתן לאופנוע את רוב הסוסים הנדרשים להגברת המהירות להאטה בכוח מנוע.

אצל כל אחד היא נמצאת במיקום קצת אחר, לסוגי המנוע יש השפעה על מיקומה והיכולת של האופנוע, אבל היא שם צריך רק לחפש.

וכשמתרגלים לאתר את שיא המומנט מתחיל המשחק הנחמד הזה הרכיבה על הגבול ואז ניתן ליהנות באמת ממשחקי "רול און" מצד
אחד שיוט קבוע וממכר במהירות קבועה ואז האצה או בלימת מנוע כמעט טלפתית. ככל שהמנוע גמיש יותר ההנאה מרובה יותר.

התחושה הממכרת של דחף האופנוע כמעט ללא מאמץ בין שיוט מהיר ליותר, שם.

רכבנו אתמול להאכיל חיילים "על האש" כמעט ליד עזה, חיילים גיבורים אמיצים שחיסלו כמויות בשר מדהימות, הייתה לי הזכות לרכוב
במזג אוויר מושלם בכבישים ארוכים (6 דרום) כביש 3 הנהדר וכבישי בית ג'וברין בדיוק המקומות המעולים האלה לסוג כזה של רכיבה
תענוג.
10564

[השושנים]

42876 ק"מ

יום שישי מתכונן למחר הורסיס משמש אותי הן למנהלה אבל בשבתות בעיקר להנאה או אימון זה מצחיק ששני הדברים האלה מתערבבים
זה בזה עד שלא תמיד ברור לי מה הוא מה.

שלחתי בלון ניסוי לחברים, לוקי פרש לחיי סגפנות ומניעת הנאות קשוח וא' סתם נעלם.

אז יצאתי מוקדם בבוקר על פי לוח הזמנים שלי לחפש חברים אחרים, חשבתי לעבור במפגשים מוכרים אבל תאכלס לא מצאתי מישהו מעניין
שיגרום לי לשבת ולהפסיק לרכוב. היו כמה וכמה אופנועים מרשימים ומעניינים אבל העדפתי להמשיך לרכוב ולהתאמן, בעליות לכיוון בר בהר
מבית שמש עקף אותי מישהו על נייקד והצליח להבהיל אותי, הייתי מהיר יחסית ומרוכז בקו הנכון לשכחתי שאולי יהיו רוכבים מהירים ממני
אז החלטתי לשבת לו על הזנב, יש משהו כאשר מישהו כשרוני מושך אותך קדימה ומוציא אותך מאזורי הנחות וההרגלים עכשיו זו עבודה עם מטרה.
הזכרתי לעצמי את הסכנות המגבלות והיכולת שלי אבל הרגשתי ביטחון עצום מהתנהגות האופנוע, חשבתי איך זה בטח נראה למישהו מהצד
אופנוע אדוונצ'ר מגודל ושלושה ארגזים יושב על הזנב של אופנוע ספורט עם רוכב צעיר נחוש ומיומן, בשלב מסוים הרוכב נתן לי לעקוף והתיישב לי על
הזנב איפשהו בחלק הטכני של הסיבובים עם השיפוע הוא קצת נסרך מאחור. כשעצרנו בבר בהר הוא בא אלי אמר רק "אאאאחחחייי שיחקת אותה..."
פעם אחרונה שאני נגרר לזה נישבע. ומי שחושב שורסיס לא יודע לתת פייט בכביש טכני לאופנועים אחרים פשוט לא מבין.

[השושנים]

43040 ק"מ - חילוץ

אני רוכב כאמור משנת 1982 באופן חוקי, מעולם לא נדרשתי לגרר לצורך חילוץ, גם כשרכבתי על גרוטאות תמיד הצלחתי לתקמבן ולחלץ את עצמי
פעם היה זה "הבחור" שטיפל לי באופנוע שהגיע לחלץ פעם הגעתי הביתה מקרטע ובתשלומים אבל אף פעם לא נדרשתי לגרר מקצועי עד אתמול בלילה.

כביש 6 לכיוון ירושלים ע"י ראש העין מזהה עלייה חריגה בטמפרטורת המנוע 4-5 מעלות מעל הנורמל מפחית מהירות מאותת גולש לשוליים, מכבה מנוע
בשלב הראשון מציץ למיכל העיבוי של נוזל הקירור קשה לראות ואז זה מכה בי, ריח מתקתק של נוזל קירור על מנוע חם, אי אפשר לטעות סיבוב סביב
המנוע מגלה את הבעיה...אבן ניקבה את חזית הראדיאטור (מקרן בעברית). טלפון לזיו המוסכניק שלי, אני שולח לך כמה טלפונים של גרריסטים, אני
מתקשר הראשון בים המלח השני יגיע תוך כמה שעות, השלישי מאשדוד תוך 40 דקות אצלך...וואללה הגיע בזמן עוד 40 דקות לבאר טוביה למוסך,
במקביל טלפון לג'ינג'ית להגיע לאסוף אותי מהמוסך מירושלים...וזהו הורסיס מושבת בפעם הראשונה שלא באשמתו...עכשיו צריך לבדוק את נושא מיגון
למקרן...
10565

[shmulikv]

ממש חשוב להסתכל ולהיות ערני למצב מד הטמפרטורה.
נשמע שהצלת את המנוע.

[kaz]

שמח שהסתדרת.

המיגון למקרן זה מעניין, בזמנו נמנעתי כי היה משהו על זה שזה פוגע ביכולת הקירור, לא יודע אם / כמה זה נכון.

שאלתי את הבינה מה האופנועים הכי חזקים עם קירור אוויר, לא כולל הארלי -



Moto Guzzi Griso 1200 8V
Italy 🇮🇹
1151cc V-Twin
~110 hp
~108 Nm


BMW R nineT
Germany 🇩🇪
1170cc Boxer-Twin
~109 hp
~115 Nm


Yamaha XJR 1300
Japan 🇯🇵
1251cc Inline-Four
~106 hp
~108 Nm


Buell XB12 Series
USA 🇺🇸
1203cc V-Twin
~103 hp
~114 Nm


Ducati Monster 1100
Italy 🇮🇹
1078cc L-Twin
~95 hp
~103 Nm


Honda CB1100
Japan 🇯🇵
1140cc Inline-Four
~89 hp
~93 Nm


ההונדה CB1100 והימאהה XJR1300 לא מופיעים בדגמים ביד2, החרפה קשה.

[השושנים]

...מטרו מתנהלים כמטרו-אין חלקים במחסנים רק בהזמנה מראש ואז לחכות...זה מתחיל ב-14 ימי עסקים נראה המחיר...

[KKatkov]

...מטרו מתנהלים כמטרו-אין חלקים במחסנים רק בהזמנה מראש ואז לחכות...זה מתחיל ב-14 ימי עסקים נראה המחיר...

תעבור לדוקאטי. היבואן הכי טוב בארץ.
מחסן חלקים עם מלאי יפה מאוד, ומה שאין - מביאים בד"כ תוך שבוע.
והמחירים - בערך פי שתיים מאתרים בחו"ל (לא כולל העלויות של משלוח/מיסים, כך שבפועל ההפרש נוטה להיות כ-50% מעלות החלק בלבד).

[השושנים]

אם דוקאטי אז רק זה:
https://bringatrailer.com/wp-content/uploads/2025/04/1986_ducati_f1-750_1986_ducati_f1-750_3ff3ea79-5bb0-48df-bd76-14759faa2b53-ZNuzSv-85636-85637-scaled.jpg?fit=940%2C627

[kaz]

תעבור לדוקאטי. היבואן הכי טוב בארץ.
מחסן חלקים עם מלאי יפה מאוד, ומה שאין - מביאים בד"כ תוך שבוע.
והמחירים - בערך פי שתיים מאתרים בחו"ל (לא כולל העלויות של משלוח/מיסים, כך שבפועל ההפרש נוטה להיות כ-50% מעלות החלק בלבד).
מה נסיונך / דעתך על המונסטר 1100?

אני תקוע עם כנראה שיפוץ משאבת מים, ובין מילואים לתיקוני רכב שנת 96 לעצלנות לפחד לדפוק עוד משהו (כשהחלפתי קבל בלוח השעונים דפקתי את חוגת הסל"ד) לא רכבתי מלא זמן. כמה שזה נחמד ללמוד לתקן דברים לבד, ועד 100 כ"ס.. אולי עדיף קירור אוויר וזהו?

כמה קאדר זה לכוון את השסתומי דיכאון של הדוקאטי?

+ האם הגיעו לארץ יחידות שהן לא באדום? :omfg:

[השושנים]

פעמון ההגנה, המכונה גם "פעמון הגרמלין" (Gremlin Bell) או "פעמון הרוח", הוא קמע מזל פופולרי בקרב קהילת האופנוענים. האמונה סביבו היא שהוא מגן על הרוכב במהלך נסיעותיו מפני רוחות רעות או "גרמלינים" אורבים, הגורמים לתקלות מכניות ולחוסר מזל.

הרוחות הרעות (הגרמלינים) נצמדות לאופנועים כשהם נוסעים בכביש. רוחות אלו אחראיות לצרות קטנות ובלתי צפויות, כגון:

בעיות חשמל פתאומיות.

ברגים משתחררים.

"חורים" בכביש (פיתולים).

כל מיני תקלות שקשה לאתר את מקורן.

תפקיד הפעמון: כאשר הפעמון תלוי על האופנוע, הרוחות הרעות נמשכות אליו ונלכדות בתוכו. הצלצול המתמיד של הפעמון מכעיס ומבלבל את הגרמלינים עד שהם משחררים את אחיזתם מהאופנוע ונופלים לכביש. (כמה אופנוענים אף מתבדחים שזו הסיבה לחורים בכבישים – הגרמלינים שנפלו).

האגדה מספרת על אופנוען זקן שהיה בדרכו חזרה הביתה ונלכד על ידי גרמלינים בנסיעה קרה. הוא נפל מהאופנוע ולא יכול היה לזוז. בניסיון אחרון להבריח אותם, הוא החל לצלצל בפעמונים הקטנים. שני אופנוענים שעברו במקרה בסמוך, שמעו את הצלצול ובאו לעזרתו, וגירשו את הרוחות. כאות תודה, האופנוען הזקן חתך שתי רצועות מעור מתיקו, קשר פעמון לכל אחת, ונתן אותן לשני האופנוענים. הוא אמר להם שהפעמונים יגנו עליהם, ושאם הם אי פעם יקלעו לצרות, הצלצול יקרא לעזרת אופנוענים אחרים שיבואו לסייע.

הפעמון הזה מגיע עם כמה כללים בשביל שיעבוד:
חובה לקבל את הפעמון במתנה: הפעמון לא יעבוד אם הרוכב קונה אותו לעצמו. על מנת שיפעל, הוא חייב להינתן כמתנה מאדם אהוב, במיוחד רוכב אחר. מחווה זו של רצון טוב היא שמפעילה את קסמו של הפעמון.

מיקום נמוך: הפעמון צריך להיות מחובר לחלק הנמוך ביותר של השלדה (המסגרת) של האופנוע, קרוב לכביש. זאת משום שהגרמלינים "נצמדים" לאופנוע מלמטה, והפעמון צריך להיות הדבר הראשון שהם פוגשים כדי ללכוד אותם.

העברת מורשת: אם האופנוע נמכר, יש להסיר את הפעמון ולשמור אותו. הפעמון מחובר לרוכב, לא לאופנוע. אם רוכב בוחר למכור את הפעמון עם האופנוע, הוא למעשה מוותר על ההגנה שהפעמון סיפק לו, והקונה החדש לא ייהנה מהגנתו של הפעמון, מכיוון שהוא לא קיבל אותו במתנה.

הפעמון הוא סמל יפה של אחווה, ידידות ורצון טוב בקהילת האופנוענים, הרבה מעבר לאמונה הטפלה.

https://scontent.ftlv19-1.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/577070393_10163260428118548_6649374086029909988_n. jpg?stp=dst-jpg_p526x296_tt6&_nc_cat=100&ccb=1-7&_nc_sid=127cfc&_nc_ohc=_yvX3fuMGzoQ7kNvwEIHkVV&_nc_oc=AdlBmF6usxuRRFETj6ofx8t1XfZFxAlOLLjhLs3ZEKD ZmyZ2zMa7bumaNNdtrDF1K_XpfesvJWpjYJv2bF45Vc-1&_nc_zt=23&_nc_ht=scontent.ftlv19-1.fna&_nc_gid=WIhpwBt1IltixyybTaAv8A&oh=00_AfiAt6IMcR3Z8ZrUR_JO9u_sKIS6A3HNLu6bbQnMAviZ Bg&oe=6914AA5B