רוכבי המצלמה

[uriar]

אני דווקא מבין את המצלמים.
אני אמנם לא משחיזן אבל רוכב כמעט שלושים שנה ויש לי מכל זה פחות מעשר תמונות - רובן בעמידה. לפני כמה שבועות התמזל מזלי לרכב באימון של אופנוען מאומן כשבמקום נכח צלם מקצועי (איזה א. אברהמי אחד) וכל כך כיף לקבל תמונות אקשן טובות - מזכרת לכל החיים. חבל רק שזה על הקטנוע הקטנטן ומכל האופנועים שהיו לי לא נשארו כאלו מזכרות.

אני דווקא מבין את המצלמים.
בכניסה להרצליה ליד תחנת המשטרה הייתה פנייה רחבה שהכרתי טוב והייתי אוהב להשכיב בה את הסוזוקי TS50x. נורא רציתי תעוד של זה. לא מתגאה ואומר שזה ממניעים הומניטריים או משהו אלה מודה שזה גאוותנות ואגו בלבד אבל בכל מקרה, הבאתי את דובי חברי שיצלם אותי. השנה 1989 ולא היה שום פייסוש או אינסטוש אבל אני מאמין שגם המחשבה על להשוויץ עם התמונה לחברה עברה בראשי. אז הבאתי חבר טוב ונסענו עד לשם, הורדתי אותו בפנייה עם הוראות בימוי ויצאתי משם. הכביש היה חד סיטרי ואני הייתי חנון אז הייתי צריך לעשות סיבוב די גדול בשביל לחזור אל הפנייה, כמה דקות נסיעה: עליתי להרצליה ב', ירדתי לכביש החוף וחזרתי לפנייה. כשראיתי את דובי מכוון אלי את המצלמה השכבתי הכי חזק שיכולתי. זה הרגיש כמו השכבה של רנדי ממולה לפחות. ואחרי זה שוב הרצליה ב', כביש החוף וחזרתי אל הדב. "כמה תמונות צילמת?" שאלתי אותו בהתלהבות. "לא צילמתי" ענה. "למה????". "כי לא השכבת". אז מסתבר שהוא ציפה לברך באספלט ואני חשבתי שאני משכיב קצת יותר ממה שבאמת השכבתי... אחרי זה כבר התבאסתי ונסענו משם. וככה הייתה לי הזדמנות אחת לתמונת אקשן שפוספסה.

פעם הבאה שיהיה לי אופנוע אמיתי אני אצטלם אפילו אם זה ידרוש שכירה של צלם. אם ההשכבות לא יהיו מספיק מרשימות... נו - בשביל זה יש פוטושופ!

[כRובי]

אני דווקא מבין את המצלמים.
בכניסה להרצליה ליד תחנת המשטרה הייתה פנייה רחבה שהכרתי טוב והייתי אוהב להשכיב בה את הסוזוקי TS50x. נורא רציתי תעוד של זה. לא מתגאה ואומר שזה ממניעים הומניטריים או משהו אלה מודה שזה גאוותנות ואגו בלבד אבל בכל מקרה, הבאתי את דובי חברי שיצלם אותי. השנה 1989 ולא היה שום פייסוש או אינסטוש אבל אני מאמין שגם המחשבה על להשוויץ עם התמונה לחברה עברה בראשי. אז הבאתי חבר טוב ונסענו עד לשם, הורדתי אותו בפנייה עם הוראות בימוי ויצאתי משם. הכביש היה חד סיטרי ואני הייתי חנון אז הייתי צריך לעשות סיבוב די גדול בשביל לחזור אל הפנייה, כמה דקות נסיעה: עליתי להרצליה ב', ירדתי לכביש החוף וחזרתי לפנייה. כשראיתי את דובי מכוון אלי את המצלמה השכבתי הכי חזק שיכולתי. זה הרגיש כמו השכבה של רנדי ממולה לפחות. ואחרי זה שוב הרצליה ב', כביש החוף וחזרתי אל הדב. "כמה תמונות צילמת?" שאלתי אותו בהתלהבות. "לא צילמתי" ענה. "למה????". "כי לא השכבת". אז מסתבר שהוא ציפה לברך באספלט ואני חשבתי שאני משכיב קצת יותר ממה שבאמת השכבתי... אחרי זה כבר התבאסתי ונסענו משם. וככה הייתה לי הזדמנות אחת לתמונת אקשן שפוספסה.

פעם הבאה שיהיה לי אופנוע אמיתי אני אצטלם אפילו אם זה ידרוש שכירה של צלם. אם ההשכבות לא יהיו מספיק מרשימות... נו - בשביל זה יש פוטושופ!

סיפור מגניב! :-)