אופנוע לנסיעות בינעירוניות לרוכב רגוע

[KKatkov]

תודה רבה על התגובה הרצינית והמלאה!

מבחינת קטנועים באמת הסתכלתי על הדאוןטאון 350, אבל ההתלבטות לאופנוע היא בעיקר בגלל מרווחי הטיפולים והתנהגות הכביש (האחיזה לאורך זמן בנסיעה ארוכה).
האם לא עדיף לנסיעות ארוכות אופנוע?

בנוסף, באופן אישי לא מאמין שאעשה הרבה נסיעות שטח (אפילו שבילים), במקרה הזה עדיין עדיף אופנועי אדוונצ'ר או שאפשר להסתפק ב-300 הספורטיביים (סטייל נינג'ה ו-R3 שציינת, MT-03, Z300 וחבריהם)?

אנסה לענות לפי הסדר.
1. בשנים האחרונות, רוב היצרנים הגדילו משמעותית את מרווחי הטיפולים. אומנם יש שיפור מתמיד בתעשיית השמנים ובאיכות החומרים - אך עם זאת, יש לי תחושה שההחלטות מהסוג הזה הן לא רק הנדסיות, אלא גם (ובעיקר) שיווקיות. האדם הפשוט מעוניין להיכנס כמה שפחות למוסך, וזה עוזר למכור.
כעיקרון, כדי להגדיל את מרווח הטיפולים - עליך לעשות מספר צעדים:
*לדרוש שימוש בשמן סינטטי מלא, מודרני ואיכותי. זה קל היום ורוב היצרנים אכן דורשים את זה.
*להעלות את איכות החומרים שמהם בנוי המנוע, כדי להקטין את השחיקה. אני מאמין שזה קורה בכלים היקרים, בזולים - אינני בטוח כלל. הרי זה מתנגש עם הרצון לחסוך עלויות ולמכור את הדגם במחיר תחרותי.
*להגדיל את כמות השמן במנוע, ואת קיבולת הפילטר. עובדתית - אני לא רואה את זה קורה, להיפך - מנועים מודרנים מכילים לרוב די מעט שמן.
כך למשל, הונדה הורנט 600 שאני משפץ כרגע (מנועו מבוסס על CBR600F3 מתחילת שנות ה-90) מכיל 3.8 ליטר של שמן (ודורש טיפול כל 6 אלף לפי הספר, שמן חצי סיננטי מתקבל). CB650F חדש מכיל 3.5 ליטר לפי האינטרנט, ומאפשר טיפולים כל 12 אלף ק"מ. וזאת עוד כמות שמן גדולה יחסית לאופנוע מודרני - ה-MT-09 מכיל למיטב זכרוני רק 2.7 ליטר. תמונה דומה, דרך אגב, ניתן לראות בתחום הרכב הפרטי.

כמובן, שאפשר לקרוא לזה תיאורית קונספירציה. אבל אני אישית, מאמין שהגידול החד במרווחי הטיפולים (שמגיעים כבר ל-15 אלף בדוקאטי וק.ט.מ) אינו בהכרח בריא למנוע. את היצרן זה לא מעניין, משום שהתוצאות (אם הן קיימות) יבואו לידי ביטוי אחרי שהאחריות תיגמר. לכן, לכלי שנועד לשרת אותך עשרות אלפי קילומטרים - הכלל הישן ש- Oil is the cheapest insurance you can buy - תופס.
אני מניח, שבשימוש בינעירוני עדין ומתחשב המרווחים של היצרן עובדים. עם זאת - בדוקאטי הפרטי שלי, אני מחליף שמן ופילטר כל 8 אלף ק"מ במקום 12 אלף כפי שרשום בספר. בשילוב עם סגנון רכיבה מתון, אני מאמין שזה יאפשר לי למקסם את אורך חיי המנוע.

2. אני האחרון שימליץ לך לרכוש כלי תחבורה ללא קלאץ'... בלי קשר לכמות הגלגלים.
דעתי האישית היא, שאופנוע איכותי נוח יותר ברכיבה ארוכה. ראשית, עקב התנוחה - הרגליים לוקחות חלק פעיל יותר בספיגת שיבושי הסלילה, בעוד שבקטנוע כל דבר שהמתלים לא מצליחים לאכול עובר ישירות לגב התחתון.
שנית - גלגלים בקוטר גדול יותר ומתלים בעלי מהלך ארוך יותר (בעיקר כשמדובר באדוונצ'ר) תורמים גם הם ליעילות הספיגה.
מבחינת התנהגות כביש, יתרונו של האופנוע ברור - ואתה יכול לוודא אצל כל מדריך לרכיבה מתקדמת. החיבור של הרוכב טוב יותר, משום שהוא תופס את מיכל הדלק עם הברכיים. זה מאפשר לשחרר בקלות רבה יותר את הידיים, ולהיות עדין ומדוייק יותר בביצוע היגוי ובלימה.
שנית - רוב הקטנועים מצוידים במערכת מתלים/היגוי פשוטה יותר מאופנועים (משולש יחיד, בולמים פשוטים יותר ובעלי מהלך קצר יותר) מה שפוגם בדיוק של המכונה במהירויות גבוהות.

3. רוב אופנועי האדוונצ'ר אינם כלים דו-שימושיים באמת.
אלה "קרוסאוברים", כמו אלה שמציפים את שוק הרכב. מאופנועי השטח הם לוקחים מתלים רכים וארוכי מהלך (יחסית לאופנועי כביש סטנדרטיים) ותנוחה גבוהה וזקופה, ומאופנועי הכביש-טורינג הם לוקחים אוכפים נוחים, מנועים חזקים ומיגון רוח.
יתרונם העיקרי בא לידי ביטוי בכבישים עם סלילה גרועה, שם הם מצליחים לייצר נוחות רכיבה גבוהה ולספק תחושת ביטחון לרוכב - במקומות שבהם אופנוע כביש ממוצע כבר מאותת לרוכב להוריד את הקצב משמעותית. עם זאת, הם לא נופלים משמעותית מאופנועי ספורט-טורינג בכבישים עם סלילה איכותית, כל עוד הרוכב לא עולה למהירויות גבוהות מאוד (150 וצפונה).

4. אופנועי ה-300 יתנו לך מענה לצרכים. עם זאת, רמת החיים שתקבל באוכף תהיה נמוכה משמעותית ממה שתקבל על גבי ויסטרום, אחד מה-500-ים של הונדה או טנרה. המושב פחות נוח, מיגון הרוח פחות טוב, פחות יציבות בכביש מהיר ומפותל, ומנוע שנמצא תמידית בסל"ד גבוה.
אם זה לא מפריע לך - אז אתה יכול להסתפק באופנוע 300.