פלסטיקים, שרשרת, ומחשב מנוע - KAWASAKI Versys 1000 TL - חיים משותפים.

[השושנים]

24850 ק"מ

אריק שר לי באוזן "אני ואתה נשנה את העולם" אריק מת ולי ממש אין כוח, אז שיבואו כבר כולם. בשישי השתתפתי ברכיבה לזכר חבר,
הודעה לקונית של פעם בשנה "נתייצב בשעה 08:30 בלטרון ונצא..." זה הפך כבר למסורת אבל זה בדיוק הפוך מרכיבה להנאה, אז כשא'
שאל מתי רוכבים בסופ"ש היה לי ברור שנצא מוקדם.

לאירופאים אין את הבעיות שלנו, יש להם מלא בעיות אחרות, אבל כשסטפן כריס או אדמונד מחלטים לצאת לרכוב סתם ככה ללא כיוון גם
אם יתאמצו מאד הם לא חייבים לחזור על כל כביש פעמיים, התעוררת במינכן בשש בבוקר צהרים אתה יכול לאכול באיטליה/פראג/צרפת.
בא לך לשבת באיזה כיכר מעניינת על כוס בירה/קפה ומטעמים סבבה תמצא לך אגם כלבבך ורכוב לשם בכייף.

התעוררת בי-ם ורוצה רכיבת שחרור נישאר לך להחליט מאיזה כיוון תיכנס לנס הרים, נחמד אבל חוזר על עצמו בלי סוף. י' לא מצליח
להתגבר על הטראומה והפסיק לרכוב משהו בתוכו נסדק והוא מעדיף לבד, א' השני משתקם לאט בנחת עדיין לא רוכב, נשארנו נער הפלא
ואני, אני לא בליגה של הפלא והוא נאלץ בכל פעם להתאים את עצמו אלי, זה בטח מתיש ואת פרצי הזעם אני מרגיש כל פעם כשהוא חולף על
פני בצללית נמוכה ונעלם לתוך האופק רק בשביל שאמצא אותו אחרי כמה ק"מ ממתין לי בצד הדרך סובל בשקט. מעולם לא מתלונן מעולם לא
מתייאש. השקט שלו מדבק והוא לא יגיד מילה וחבל, כי יש לו הרבה מה להגיד ולהוסיף ותמיד דברי חכמה, אפשר בקלות לפספס.

יש כבישים סודיים שפשוט כייף להגיע אליהם אני משתדל לא לרכוב בהם הרבה בכדי של להמאיס אותם על עצמי, רובם ממוקמים במקומות
שאחרים מעדפים לא להגיע אליהם ספק שטחים ספק שלנו, ציר 60 לכיוון אלון שבות ומשם לחיבור לעמק האלה הוא אחד מהם. בשישי בבוקר
הוא סוכריה מדהימה לרוכבים טכניים, חייבים לזכור שמדובר בכביש ציבורי שקרן, עם רכבים מהמגזר ונוכחות צבאית אבל ברגע שלומדים
את הקצב מכניסים את המוח והגוף למוד רכיבה נקי מרעשי רקע, נהיה מתוק בחלל הפה.

הפסיכולוג ציווה עלי שקט אז התמסרתי כל כולי לכביש, לאופנוע ולנוף, האופנוע נתן מעצמו הכל לא החסיר סוס בכל רגע שהייתי צריך אותו
ואני שכחתי מהכל, כשעצרתי מול בית הקפה וכיבית אותו עלה ריח נהדר של מנוע חם, ופצפוצי השמן שחוזרים לאגן, החזירו אותי למציאות והקפה
המתוק את הסוכר לדם.