פלסטיקים, שרשרת, ומחשב מנוע - KAWASAKI Versys 1000 TL - חיים משותפים.

[השושנים]

ברשותכם, לקחתי את התגובה שלי לפוסט אחר והדבקתי כאן אחרי כמה שיפוצים, אז מי שקרא איתו הסליחה:


* זהירות קצת פילוסופיה עקומה:

אם תסתכל על החיים כמסע בשביל, אתה מתחיל בלידה ומסיים במוות נשמע קצת פשטני אבל נתחיל מכאן.

בעשור הראשון והשני של חייך אתה נגרר ומובל ע"י אלה שאוהבים אותך, אין לך כמעט שליטה על החיים שלך, אבל יש שביל קבוע.
הוא רחב עם מקום לתמרון אבל די זהה אצל כולם: מטפלת, גן, גן חובה, בית ספר יסודי, תיכון צבא. שביל ברור ידוע.

בעשור השלישי והמשמעותי של החיים הבחירות שלך מתרבות, אבל גם כאן יש שביל דומה, ואז אתה צריך לעשות את הבחירה
הכי משמעותית של חיים שלך, כשבראש שלך יש עדיין את השטויות של הצבא, ניסיון של ילד, חשקים של מתבגר הורמונלי,
וביטחון שהעולם הוא מגרש המשחקים שלך. אתה צריך לבחור, מקצוע, בת זוג לחיים, מגורים, והתחייבות לעתיד.

אתה עדיין איתי?

בעשור הרביעי מגיעה ההתפכחות והתובנות אתה מבין שהחיים זה לא רק רעש וזיונים, שזה שלאבא של זוגתך יש הרבה כסף
לא יעזור לך, והציצים שלה שהיו הכי גדולים בשכונה כבר לא, והטירוף שלה שמשך אותך בהתחלה עולה לך בכסף ובבריאות.
והדברים שחשבת שהם הכי נכונים והיו הכי פופולריים בעצם היו טעויות ואין לך בעצם הרבה שליטה על מה שקורה מסביב,
אבל זה עשור אופטימי אני יכול לתקן ולשנות.

בעשור החמישי אתה מנסה לתקן, אבל תיקון הוא תיקון והחבילות על הכתפיים כבדות ומתמלאות ואתה מבין שאתה במירוץ נגד
כל העולם, כשלא כל היתרונות אצלך ואתה מתחרה בתנאים לא שווים, ובעצם ההצלחה שלך היא ההצלחה שלך. השליטה שלך
בחלק מהמשתנים חלקית ואתה משלם על הטעויות ואף אחד לא מוותר לך.
אז גם מגיע המשבר, (שים לב זה קורא אצל כולם) יש כאלה שזה מגיע מוקדם ויש כאלה קצת מאוחר אבל זה מגיע
אבל ההבנה מחלחלת שאתה כבר די בקצה, ומרגיש שאמנם הספקת הרבה אבל היו יותר תיקונים ותנועה אקראית מכיוון ותכנון.
אז אתה צריך משהו שהוא שלך משהוא שימלא את החלל התסכול, יש לך כסף (אם באמת עבדת נכון) לעצמך.

בעשור השישי, אתה עם עצמך ומה שבנית כל החיים, יש לך זמן וכסף האחריות כבר לא מה שהייתה, ואתה בעצם מתחיל לחיות
בכפוף לחיים.

העשורים הבאים הם הירידה, המחלף החוצה, החיים ממשיכים מכורח האינרציה עד שהם נכבים.


עכשיו תתחיל להתנגד ולספר לכולם שזה אצלך לא ככה, ואתה בשליטה ויודע, סבבה אתה בדיוק בנקודה בשביל של כולם שזה
מה שאתה צריך להגיד.

כולם עוברים את זה גם אם יספרו לך שלא, השביל רחב יש לך מקום ללכת קצת לרוחב יש מקום על השביל לצדדים, אבל הכיוון זהה.

כשאתה צעיר החיים נמדדים מאפס למאה, אין פחד, אין לך זמן ואתה לא מטייל, אתה ממהר, טס ואם אתה לא נשמה זקנה, רומנטיקן
או אחד שיודע ליהנות מקצב אחר, אתה לא שם...

כשאתה בגיל הנכון אתה טוחן קילומטרים ולא טורף אותם, אתה בקצב שלך כי בעצם אין לך כבר מה להוכיח לאף אחד, מה שהספקת הספקת
ועכשיו זה הזמן לשקול להבין ולהעריך דברים, מעט מאד צעירים ידעו להעריך זריחה/שקיעה טובה בנחת בשקט בלי למהר לשום מקום.

כי כשאתה מבוגר אתה שם לב לנוף מסביב ולא רק לקו הנכון, אתה לא ממהר להגיע כי כבר היית, ויש לך זמן לעצור ללטף כלב, להאכיל חיית
בר, להסתכל על הפריחה.

השתתפת כבר במירוץ, אתה ממוקם במקום טוב ונוח, אין לך סיבה אמיתית להאיץ כי הנוף במהירות 120 קמ"ש נראה אחרת מ-160 קמ"ש
והרכיבה היא לא הזמן כי אם התוכן.

אז כשאתה מטייל אתה לא צריך אופנוע ספורט, אתה צריך אופנוע נוח עם הרבה מקום לציוד, עם מנוע חזק שלוקח את ההיא, יש לך ציוד יש
חברה טובה, יש זמן ומרחב, המהירות כבר לא בראש מעיינך, הכיוון והמקומות כן.