motoGP סבב שני - ארגנטינה

[השושנים]

ראשית, זה לא מלחמה.
שנית, מתים על המסלול לעיתים רחוקות. דאיג'ירו קאטו, מרקו סימונצ'לי, שויה טומיזוואה ולואיס סאלום.
שלישית, זה לא גנון. ולא מאבדים קוקיות.

העובדה שהרכיבה בטוחה באופן יחסי ושמקרי מוות נדירים מאז תחילת שנות השמונים ב GP לא משנה דבר.
פנייה איטית ב Motogp היא ב 90 קמ"ש. איני מכיר רוכב, גם לא רוכב מרוצים, שנהנה להתרסק ב 90 קמ"ש.

וכמו שכתבתי בסיקור, מרקז היה כל כך מהיר והיה יכול להשחיל את כולם בנחת עד למקום החמישי. מרקז, באופן מודע ומבחירה, רכב אגרסיבי באופן קיצוני. התנגש באלייש אספרגרו וגם ברוסי. על כך הוסיף עקיפות נוספות שביום רגיל היו מוגדרות אגרסיביות.

איללכא...ומרוצים טובים

זוהי מלחמה בריבוע, מלחמה על התהילה, מלחמה על המקום הראשון, מלחמה על כסף והסופנסרים,
מלחמה על הערצת הקהל, מלחמה לאומנית, מלחמה על מקום הפרנסה, מלחמה על הפרסומות על הגב.

מלחמה נגד השדים של עצמך, מלחמה נגד הפחדים, מלחמה נגד הגיל, מלחמה פסיכולוגית, ומלחמה
פיזית על המקום הנכון באספלט.

מי שחושב שמדובר במשחק שח ג'נטלמני טועה ומטעה, הכוחות הפועלים שם הסמויים והגלויים לוחצים
את המתחרים לקצה, לטוב ולרע.

מ-ל-ח-מ-ה

כשאנחנו יושבים בבית לוגמים בירה ויורקים קליפות של גרעינים שחורים למסך, יש שם אנשים שמאבדים
משקל מהלחץ והאינטנסיביות של המאמץ.

מרקז הודה שטעה, אי אפשר להגיע לאן שהגיע בלי טעויות ובלי להעמיד לעצמך אויבים ויריבים, רוסי סרב
ליד המושטת, מבלי להיכנס לוויכוח נכון לא נכון אלה העובדות.