שושנים בסלובניה (וגם קרואטיה) אל תהיו קטנוניים.

[השושנים]

וככה זה נראה בבוקר:

בעיר נכבשה שוב ושוב וזאת מזכרת ממלחמות אחרות:




הקרח במים זה עבדכם הנאמן:

[השושנים]

את פולה עזבנו בשעות הצהרים כשעל סדר היום נסיעה עד למעבורת הראשונה לאי סארס ומשם לעוד מעבורת
לאי קרק...(זהירות ספויילר) שימו לב לשמיים הבהירים...

קו החוף מדהים ביופיו ומספק הנאה מהרכיבה בהמון רמות, הוא יפה כמעט כמו קו החוף האיטלקי של אמלפי-
סורנטו, למי שמכיר, הוא מספק בריזה נהדרת מהחוף ומראות מדהימים של מפרצים בשלל צבעי הכחול ירוק.

בשלב מסוים התחלנו לטפס על ההרים בכדי לרדת יותר מאוחר לעיירה בה נמצאת המעבורת, המעבורת לא הייתה
הכרחית כי יכולתי להמשיך גם דרך קו החוף, אולם בגלל שרצי לספק לעצמינו יום מנוחה מעט רגוע יותר וחוויה
של שיט קצת אחר החלטתי לקחת את המעבורות, השמים התחילו להתענן...

עם הטיפות הראשונות החלטתי למצוא מקום ולעלות על חליפות הסערה, אולם דווקא בקטע הזה לא היה שום
מקום בטוח לעצור, מימין הבזיק ברק ויכולתי לעקוב אחריו מהשמים ועד שפגע באגם רעש הרעם שבא אחריו
היה כמו ירי מטנק מטר ממני, ואז...אז נפתחו ארובות השמים ומבול ירד לארץ לקח לנו בדיוק 2 דקות להתרטב
עד לתחתונים, כששלוליות מים נכנסו לתוך הנעלים. המכוניות שלפני פשוט עצרו כי לא ניתן היה לזהות את הכביש
שהוצף במים:

[השושנים]

עצרנו בתחנה לחלוקת בלוני גז עם עוד שני אופנועים שנרטבו כמו, והתחלנו לנסות ולהתייבש ככל שניתן.

רבע שעה לאחר מכאן השמש זרחה כאילו כלום...

[השושנים]

למעבורת הגענו בזמן לא לפני שהג'ינג'ית איבדה את כפפות הקיץ הרטובות באחת העצירות.
כיוון שהמשך הרכיבה היה בשמש והגב' סבלה עם כפפות החורף, הוחלט לחפש חנות אופנועים
בהקדם...

למעבורת נכנסו האופנועים ראשונים וכמובן שדילגנו על כל תור המכוניות, כי ככה זה שם הלוואי
עלינו:

בתמונה עדיין אפשר לראות את סימני הרטיבות על הג'ינג'ית:

[השושנים]

מנסים להתייבש:


זוהי המעבורת הראשונה להיום, משם נישאר לנו לחצות את האי ולהגיע לצידו השני למעגן נוסף ומעבורת קצת גדולה יותר.




זה התור שדילגנו עליו:






וזה האי שנגיע אליו עוד מעט:

[השושנים]

לעיר פולה שהיא העיר הדרומית ביותר שנגיע אני אקדיש פרק מיוחד, זה לא שלא המשכתי עם קו החוף
עוד דרומה אבל בשלב מסוים חתכתי לתוך היבשה על מנת לפגוש את נקודת המעבורת הראשונה לאיים,
אבל כל דבר בעתו.

לפולה הגענו ממש בשקיעה כפי שתראו בתמונות, הנוכחות המרשימה ביותר שהותירה חותמה על העיר
הייתה בעת כיבושי האימפריה הרומית והם השאירו שם דגם קטן של הקוליסאום מרומא: שימו לב לחניית
האופנועים וניתן לתמונות לדבר.









משם יצאנו למלון ללילה על החוף כשבבוקר מתוכננת לנו רביצה של חצי יום על החוף זה מה שראינו כשהגענו:

[השושנים]

רק לתת תחושה ראשונית של איך זה מרגיש לרכוב שם, לא ערוך גולמי וראשוני:

[השושנים]

חדי העין יבחינו באופנוע מצד ימין תחתון של התמונה.





אלה הבתים על האי...

[השושנים]

אחרי לילה קסום וטיול בוקר מרתק המשכנו חזרה ליבשת, זוכרים את הגשר המחבר?

[





נכנסנו ליבשת:

[השושנים]

אז איך זה מרגיש לרכוב על אי....בעצם אותו הדבר, הכוונה שלי הייתה לחוות את נושא המעברות
קטע זר לחלוטין לנו הישראלים, החוויה היא כפולה, אחת שיט זול שנותן מבט מיוחד על האזור
שאתה בא ממנו ועל זה שאליו אתה רוכב, אתה גם מקבל בעצם סוג של מנוחה, אתה מתקדם בדרך
ללא מאמץ (אידאלי אחרי יום של רכיבה ארוך) במעבורת יש את כל השירותים שצריך, קפה, מזון,
בית שימוש, מקומות מוגים מגשם ומקומות פתוחים לשמש ולתצפית, וכל הטוב הזה במחיר מגוחך.
דמיינו קבוצת אופנוענים זרים יושבים ביחד על בירה ומעברים חוויות מהטיולים שלהם, מדהים!
האי הראשון בעצם היה מקפצה לאי הבא באיים יש כמה נק' ישובים גדולים יותר או פחות כביש עיקרי אחד
שחוצה אותו לאורך כמה כבישי רוחב שבעצם מובילים לכפרים הקטנים ובצד השני מעבורות נוספות
שלוקחות אותך להמשך הדרך. בין לבין המון שטחי פרא, שטחים חקלאיים בקרבת הכפרים ושקט...

[השושנים]

אז מה בעצם עשינו?



ירדנו מצד שמאל של המפה במעבורת לאי Cres (הקו המקווקו בים הוא קו המעבורות) חצינו אותו ועברנו במעבורת לאי Krk.

חדי העין יבחינו בוודאי שהאי מחובר בצידו העליון בגשר ליבשת משם נחצה מחר לאחר הביקור באי
ונרד לכיוון המפלים הידועים ביותר בקרואטיה. אבל לנו יש עוד לילה על האי...






את מקום הלינה לקח לנו זמן לאתר הוויז והגוגל לא ידעו לתת תשובה אמתית לדרכים באי שם
גם נתקלנו באנשים האמתיים הנחמדים אלה שמתים לעזור, כמו בסרט איטלקי ישן, התחילה פעילות
בילוש של המקומיים להבין לאן אנחנו צריכים להגיע כשכל אחד מפעיל קרובים וחברים בטלפון עד
שהשיגו לנו את מספר הטלפון של המארחים שלנו ואנחנו חזרנו אחורה בזמן, לתקופה של פעם,
כמה פעם? בתמונה חנות שנסגרה מזמן וקפאה בזמן:




זה הנוף שנשקף לנו מהדירה הקטנטונת שהייתה שלנו ללילה אחד נהדר:


האירוח היה כפרי לפי מיטב המסורת, ירקות טריים מהגינה של בעלת הבית, בירות מהמקרר של בעלה,
מאות פרפרים, עצי פרי, וטבע שאיש לא נגע בו כמעט. גן עדן קטן של פעם.

החתולה של בעלת הדירה:

[השושנים]

חזרנו ליבשת והרכיבה על קו החוף יפה ומדהימה המון מיפרצונים וחופים מדהימים חניוני קרוואנים
ושמורות טבע, אבל אנחנו רוכבים למפלים, המקום המפורסם ביותר בקרואטיה ואין מי שמבקר בה
ולא הגיע לראות את הפלא הזה, מדובר באזור ענק שמוריד כמויות אדירות של מים להפרשי גובה שונים
והמטייל בשמורה מרגיש כאילו ההרים והירוק הזה פשוט מתפקעים ממים ונוזלים מכל הצדדים:






מדובר במספר מסלולים של הליכה שייט וטיפוס באורכים שונים, אנחנו במסלול של ה-5 שעות
במרכז את רוב האטרקציות של המקום. הקט המצחיק הוא שבמקום שישנו בו בלילה כפר קטן
הממוקם ממש על המפלים יש מראות מדהימים לא פחות:

[השושנים]

זהו כאן בעצם מסתיים מסלול ה-"מאסט", אותו מסלול שכל מי שביקר פעם בחו"ל היה מישהו שטרח להגיד
לו, "את זה אסור לך לפספס" או "אם לא ראית את זה, כאילו לא ביקרת שם"...

המקצוענים יקראו על זה במדריכי התיירים במסגרת "עשר המקומות שאסור לפספס ב..."

אני משתמש בהם בנק' ציון על המפה ומשם מאלתר הלאה.

עכשיו אנחנו מטפסים לכיוון לובליאנה חזרה אבל בדרכים שאני מצאתי וכמובן דרך טירות עתיקות, דרכים ישנות
וכפרים שהזמן עבר אותם ושינה את חשיבותם.

זוכרים שהג'ינג'ית איבדה את כפפות הקיץ?

אז מצאנו בין עיירה אחת לשנייה את חנות הממתקים הזאת:











הג'ינג'ית זכתה בכפפות ואנחנו כבר מתקרבים לגבול בין קרואטיה לסלובניה, השמים מתמלאים בעננים:

[השושנים]

למודי ניסיון הפעם עלינו מראש על חליפות הסערה, ואכן כמה דקות אחר כך נפתחו ארובות השמיים כל הדרך
עד למעבר הגבול וקצת הלאה, נפרדנו מקרואטיה הנהדרת וחזרנו לירוק של סלובניה.

את הלילה בילינו שוב על אי הפעם בעיירה קטנה ששוכנת בפיצול של נהר גדול ששב ומתחבר בקצה של שוב
אבל למה לדבר, תראו:














[

בערב אכלנו בכפר הסמוך, במסעדה מקומית שההתמחות שלה היא בדג מקומי טורט, בסגנון טיגון ייחודי, ללקק את
האצבעות.

[השושנים]