מצדה. רכיבה שלא רכבתי.

[Zvika]

04:15. עצירה בצדי כביש סדום ערד, כניסה רגלית של כ50 מטרים לתוך המדבר ועלטה כמעט מוחלטת.
רק כמעט, כי השמיים מפוצצים במיליוני כוכבים בוהקים שמאירים את המדבר באור נגוהות.
הדממה מופרת בכל מספר שניות כאשר עוברות קבוצות קבוצות של אופנועים, וגם בודדים, מכל הסוגים והמינים.
צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, אופנועי ספורט לצד קאסטומים, אדוונצ'רים לצד נייקדים.

לאופנוענות פנים רבות. אף אחד לא יכול לנכס את העולם הזה רק לפרשנות האישית שלו, רק לסגנון המסויים שהוא בחר לעצמו.

וכך בהרמוניה מחשמלת, מאות רבות של אופנועים רוכבים בלילה במסורת שכבר נמשכת שנים רבות.
מסורת שידעה תמורות שחלו בה במהלך השנים, שהפכה למפלצת שבה הגולם קם על יוצרו, ואז שוב הפכה להיות בפרופורציות שמתאימות לה, שאולי בעצם היוו מלכתחילה את הרעיון המדהים הזה.

מאות רבות של רוכבים שלא מתנצלים על כך שחלק בלתי נפרד מארועי אופנועים בכל העולם מאז ומתמיד, כוללים בתוכם חגיגת גזים על המנתק, וויליז וברנאאוט ושאר חוליגניות.
זה חלק מהדי אן איי.
סטריליות ופוליטקלי קורקט לא בבית ספרנו.

הרכיבה למצדה זו לא רכיבה לנ.צ. גיאוגרפי. נכנסנו לחניון התחתון העמוס לעייפה למשך דקה בלבד, והמשכנו לדרכנו.
בדרך של המוני אינדיוודואלים שחברו לקבוצות קבוצות ובודדים, מבלי שמישהו יארגן אותם או יחלק להם XLים וטישרטים של שקל וחצי.

נתראה שנה הבאה,
כי שנית מצדה לא תיפול.
חג שמח!