פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

[השושנים]

חם...כמה חם...אפילו לחשוב בזמן הרכיבה קשה לי, שבת, כמעט צהרים, סוף משמרת מתישה. בשישי במפגש, זכינו לנפילה הראשונה הצפויה אחרי השיא, מצב הרוח לא היה משהו שהגעתי לעבודה, גם המשמרת לא משהו, נק' האור היחידה הייתה הרכיבה מהבית לעבודה וחזרה, או הטיפול הנפשי שלי, כפי שאני בוחר לקרוא לה. הרכיבה הזו מאווררת אותי, מנקה לי את הראש, בין שבר למשבר, לחץ למצוקה, ועושה לי הפרדה נחוצה בין בית לעבודה. רבים מרימים גבה כאשר אני מוותר על שינוע משטרתי הביתה וחזרה שאני זכאי לו ובוחר לרכב על כלי מצ'וקמק מבחינתם, במקום ליהנות מפלאי הטכנולוגיה של שנות האלפיים, לך תסביר להם....
עלה בדעתי שכבר מזמן לא כתבתי על עלילות סופי בעיר הקדושה, ולא שאין מה, כל רכיבה והסיפור שלה, או סיפורים אחרים שמתנגנים לי בראש, הגיגים ושברי רעיונות, שבדרך כלל מתגבשים להם לרעיון אחד ומוצק, שמוצא דרכים כאלה ואחרות לצאת החוצה, נושא הסניף מעסיק אותי ואת סופי שעות ארוכות, בכיסי נמצאים תדיר פתקים מודפסים של הזמנות לרכבי האספנות ובעליהם להגיע למפגש וסופי ואני מוצאים דרכים מדרכים שונות ומשונות להגיע הביתה, מבלי לפסוח על שום רכב ולהשאיר לו מזכרת על הווישר.
היום לא! פשוט חם מדי, החום הנפלט מהכביש המבוקע מרחיב את הסדקים שנוצרו, וגורם לך, פרט לרגשי אשמה על כך שהמנוע המיושן והלוהט מחום, ללא אמצעי קירור כל שהם, מפמפם לו במרץ שם למטה, גם לרכב במשנה זהירות ולשמור על הבולמים והגומיות הקשישות שעובדים להם שעות נוספות, הזיעה מכסה את המצח ונספגת בקסדה הסגורה, ומעיל הדיינז שקנתה לי אשתי בסיום קורס הקצינים ניראה מגוחך, ביום הראשון של הקיץ, שחבר לו בדיוק מרגיז עם היום החם בשנה. כפות הידיים שהשתזפו על פי דוגמת הכפפות הפתוחות, מזכירות לך, את הצורך בקרם עם מקדם הגנה רציני לרכיבות קיץ...ואת הצורך הדחוף בגירוז כבל הקלאצ' לפני שיקרע....השאיפה היחידה להגיע כמה שיותר מהר הביתה לקרירות, האבטיח, וכוס הקפה. היחידה שאינה מתלוננת היא סופי, כמו נהנית מכל רגע גנוב של נסיעה, אחרי שדממה כלכך הרבה שנים במחסן, ויודעת להעריך את החופש והדרור, המראות והצלילים של ירושלים, גם ביום לוהט שכזה.

[השושנים]

החום גורם לכולנו לתופעות שונות ומשונות, כעס, חוסר סבלנות, עייפות כאבי ראש, וסופי לא שונה בעניין הזה, מאז תקופת השרב ההתנעה שלה קשה יותר, והפרינססה דורשת צ'וק בכל התנעה חמה! אחרת היא מגיבה בבאק פייר מטורף שמקפיץ את כל הסביבה! לכן במסגרת שיטוטי היום נגשתי לרופא, דר' ונטורה, המומחה פסק ללא שהיות כיוון הצתה, על מנת שלא יהיה לה משעמם תיאמנו לשבוע הבא שעל הפרק ניקוי קרבורטור מלא, החלפת כבל קלאץ' וגירוז מלא, הורדת ראש מנוע ניקוי והרכבה טיפול גדול שוטף ו...זהו בעצם... אחרי כ-8000 ק"מ משותפים פשוט מגיע לה.

מצפוני קצת הציק לי, שאני ממהר לשלח את סופי לטיפול בידיים זרות, (טובות ומיומנות ככל שיהיו) אז החלטתי לפחות להתחלה לנסות לבד! בערבו של יום, שמזג האוויר התקרר לו מעט, ירדנו זיו, אני וארגז הכלים הנאמן ביחד עם מיכל לניקוי קרבורטור, ניר מים והמון מוטיבציה ופרקנו את מכסה המנוע, כשזיו מבצע את עיקר העבודה ואני משגיח (מישהו צריך לדאוג לדור העתיד, גיא הגדול מתעניין בעיקר בבנות ובאופנועים שיכולים להביא לו עוד בנות... ופחות בגריז וידיים מלוכלכות, זיו עדיין בעניין המכונאות...שניהם אגב זכו בגנים שלי!) מיד אחרי המכסה, הקרבורטור בו חשדתי כגורם העיקרי. פילטר האוויר נוקה, הדיזה הראשית והמשנית פורקו נוקו והחזרו למקום,, לאחר שהתזתי כמות נכבדה של חומר ניקוי לתוך הקרבורטור סופי הותנעה וספריי קרבורטורים מצא דרכו פנימה לכיוון ה"אין פילטר אוויר" עשן כחול יצא מהאגזוז סופי השתנקה ורצתה להיכבות אבל לא נתנו לה, אחרי כמה שניות התאוששה והתחילה להגיב כראוי לבת אצולה, הפלאג פורק ונוקה למרות שניראה תקין כמו בספרים, קצת ספרי לניקוי מגעים וזהו...הרכבה מהירה, כיוון קטן של בורג כניסת האוויר הורדה של הטורים וסופי מפמפמת במרץ, כמובן שהיינו צריכים לבדוק אותה בזמן אמת, לכן עלינו הביתה התקלחנו, התלבשנו וזוגתי ואני יצאנו לראות סרט (תן בגז) או משהו כזה, סרט טיפשי למדי על רבעיה של חברים בסביבות גיל המעבר, שמאסו בחיי היום יום המשעממים שלהם, ובוחרים לצאת למסע חייהם, על הארלי מחוף לחוף בארה"ב, ומסתבכים להם אם כנופיית אופנועים אמיתית...משבר אמצע החיים...איך שנהניתי...למרות שלא הצלחתי להיזכר את מי זה מזכיר לי... הנופים, האווירה, האופנועים...(אזהרה הסרט מתאים למכורים בלבד, שמוכנים להקריב ערב למשהו טיפשי, קיטשי וחמים, שהולך טוב עם בירה, צ'יפס ודוגמניות לא יותר...)....סופי מיותר לציין התנהגה למופת.

[השושנים]

שעות הבוקר המאוד מקדמות, הן השעות הכי אהובות עלינו, רוב האנשים מפספסים אותן בלי דעת, מסיבות מובנות, אף אחד בעצם לא משכים קום ביחד עם השמש, אם הוא לא באמת חייב. ודווקא השעות הקסומות האלה מבוזבזות בשינה וחבל...
בגלל סגנון עבודתי למדתי להעריך את השעות האלה ולהכיר אותם, האוויר עדיין קר, השקט העמוק מופר לעתים רק ע"י הציפורים המשקמות קום, האור הראשוני עדיין אינו חותך ומסנוור וצובע את הכל בצבעים כתומים רכים, מגוון חיות העיר מסתובבות בין החצרות והפחים, ואם יש לך הרבה מזל תוכל גם לראות את הצבאים והיעלים שעולים מכיוון הוואדי לחטוף ארוחה מזדמנת מהפחים בשכונה.
היקיצה בשעה מוקדמת המלווה בקפה של הבוקר, אל מול המדבר המתעורר והשמים הכתמים מכניסה אותך למצב רוח רומנטי במיוחד, וכאשר סופי ואני נפגשים למטה אי אפשר לתאר את התחושה במילים, ההתנעה מלווה ברגשי אשמה על כך שאנו פוגעים בשקט הפסטורלי, בפימפום המנוע. ואנו משתדלים ככל שניתן להצניע עצמינו ולהפריע כמה שפחות לגורי החתולים שמתרוצצים בחוץ בעונה זו של השנה, תחת עיינה הפקוחה של אמא חתולה המתבוננת בהם ממרחק בטוח.
מעט מאוד אנשי עמל משכמי קום ברחובות, בשעות הקסם. אלה הם הפועלים האמתיים, אנשי העבודה והמשמרות, עם הידיים החזקות והעור הקשה, הבגדים המלוכלכים הזיעה והקפה השחור...הרבה לפני הברוקרים, פקידי הבנק, הקומבינטורים, ואנשי הכסף, שיתעוררו רק בעוד שעתיים לאספרסו של הבוקר....
בשעות אלה הכביש שלי ושל סופי בלבד, הרמזורים עדיין נמים את שנתם ולא מפריעים לנו בקצב ההתקדמות הזריז, ההד של רעש המנוע חוזר אלינו מקירות הבתים והחצרות, וטיילת ארמון הנציב יפה שבעתיים בזריחה מבכל שעה אחרת! הריח הטרי של הבוקר בשעות שאחרי שקיעת הסירחון של יום האתמול ובטרם הצטבר הסירחון והערפיח של היום החדש, מכה באף מתחת למשקף הפתוח, וסופי משלבת לה הילוכים במקצועיות של אופנוע מרוץ, ובקצב שהיא יכולה להרשות לעצמה ללא הגבלה. רק בשעות האלה אני מרשה לה לחתוך סיבובים בקו הנכון, להאיץ בפניות עיוורות, ולרדת לזוויות מטורפות באין רואה...בשעות האלה אין לה צורך לעשות חשבון לאיש כיוון שכימעט רק אנחנו נמצאים על הכבשים, הרגעים האלה חמקמקים ונדירים ואם פספסת בכמה דקות, תתקל קרוב לוודאי במשאיות פינוי האשפה, חלוקת החלב של תנובה ובשאר כוכבי הכביש, ואז תתקע מול אוטובוס (ירוק) של אגד שיפיח בפרצופך ענן עשן דיזל שילווה אותך בריחו כל היום...לכן אני מקפיד לקום מוקדם מאוד לתוך השקט שלפני הסערה, מפסיד אולי שעת שינה אבל מרוויח בגדול-תנסו לבד, לא תפסידו.

[ayalzo]

לא רוצה לקטוע לך את פרץ הרומנטיקה, אבל אני וחלק גדול מאוד מהשכנים שלי יוצאים מהבית בחמש וחצי כל בוקר.
אין בזה שום רומנטיקה, זה רוע הכרחי כדי להקדים את הפקקים.
ואור של בוקר אחרי שעבדת כל הלילה מצהרי היום שלפני הוא גם לא נחמה פשוט כי אתה הרוג מעייפות (כן, אני עובד משמרות).
בקיצור,
עדיף לישון, ולא משנה בכמה צבעי פסטל תעטוף את זה.

[השושנים]

לא רוצה לקטוע לך את פרץ הרומנטיקה, אבל אני וחלק גדול מאוד מהשכנים שלי יוצאים מהבית בחמש וחצי כל בוקר.
אין בזה שום רומנטיקה, זה רוע הכרחי כדי להקדים את הפקקים.
ואור של בוקר אחרי שעבדת כל הלילה מצהרי היום שלפני הוא גם לא נחמה פשוט כי אתה הרוג מעייפות (כן, אני עובד משמרות).
בקיצור,
עדיף לישון, ולא משנה בכמה צבעי פסטל תעטוף את זה.

זה הקטע שאם תתאמץ תמצא רומנטיקה בכל דבר, זה לא באמת המציאות אלה איך שאתה תופס אותה! לא עובד על אשכנזים ויוצאי פולין!

[השושנים]

אומרים שעד שאתה לא מאבד משהו קשה לך להעריך אותו, ואכן כך הדבר. בעשרה הימים האחרונים הייתי עסוק מן הסתם בדברים אחרים, חופשה, בילויים והחיפושית השמנה שהשגתי, סופי הוזנחה לה מתחת לכיסוי ושבתה לה לעשרת ימי תשובה, או חופש גדול אם תירצו, זה היה הפרק זמן הארוך ביותר שלא רכבתי עליה מאז הגיעה לרשותי, היום בבוקר ירדתי כמה דקות קודם על מנת לפייס אותה קצת ולראות מה תהיה תגובתה על תשומת הלב המלאה לה זוכה החברה החדשה במשפחה, שבאה לא איך לא על חשבון אחותה החורגת בעלת שני הגלגלים. בילינו ביחד כמה דקות של זמן איכות, ניקוי קטן מאבק, קצת ליטופים לפיוס והתנעה, סופי הגיבה מיד וטרטרה במלוא המרץ, רואים שהשבתון החל להימאס עליה, והרצון שוב לצאת ולגמוע מרחקים בוער בעצמותיה, הק"מ הראשון הוכיח לי כמה התגעגעתי לרכיבה ולא היה לי את זמן או הפנאי לחוש בכך, דברים אחרים מילאו לי את הראש ולוח הזמנים ועכשיו ברור לי כמה התגעגעתי, הטיול נמשך עוד דקות ארוכות עד שהגענו לעבודה ואח"כ בסיום המשמרת, חזרה הביתה, תוך הבטחה הדדית שלא עוד יותר לא נוותר על הרכיבה לכלכך הרבה זמן.

...

הצהרים הלוהטים ביותר השנה, אנחנו ברכיבה זהירה מחפשים את המקומות בהם אפשר להשתחרר קצת מהצפיפות, על מנת לפתח מהירות סבירה, ולזכות במעט בריזה, אד שקוף וחם עולה מהכביש ומטשטש את הסדקים והבורות שעל פני הדרך, הצליל של סופי נעשה שטוח ועצל בניגוד לצליל החד וערני בשעות הקרות יותר, הזיעה ניגרת במורד המצח, ישר לתוך העיניים, וגורמות לצריבה מרגיזה, הנהגים בכביש עצבניים וחסרי סבלנות, נלחמים על כל חור של כמה מטרים בכדי להרוויח עוד שנייה בפקק,
חולפים על פני הסינימטק, ניידת של משרד התחבורה ובוחן רכב עומדים ועוצרים נהגים לבדיקת תקינות וזיהום אויר, אנחנו נעלמים להם מהר לפני שיספיקו להגיב...ממש על יד מגדל דוד אני מבחין בשלולית מים גדולה, סגירה מהירה של הגז הורדת שני רגלים במקביל לקרקע והרמזור מתחלף לאדום, לא טוב, רגל ימין עוזבת את משמרת הבטיחות, ולוחצת קלות על הבלם, הדילמה כעת אם ללחוץ חזק יותר ולעצור לפני הרכבים שחוצים את הכביש ממש מולי, ולהסתכן בנעילת גלגל, או להמשיך בהאטה הדרגתית אם סיכוי סביר לפגוע ברכב ממול, נעילה של הגלגל הזנב בורח קצת תיקון קל רגל יציבה על הקרקע נעצרנו בבטחה. משחקים אותה קול, לנהגת שמימין, כאילו בדיוק לביצוע הזה התכוונו, חיוך וממשכים הלאה....אוף כמה חם...

[השושנים]

אחת החוויות ברכיבה על סופי היא התגובות שאתה מקבל מהסביבה, אספתי כמה עבורכם:
בתחנת דלק: "הכלים האלה עוד נוסעים?"- לא... סחבתי אותה לכאן על הגב, לשתות מים....
נהג האמר(!?): "שותה הרבה דלק?- לא יודע... אבל כל פעם שאני נתקע אני מתדלק מהזיפו וממשיך...
נהג מונית: "אתה לא יכול להרשות לעצמך משהו יותר טוב?- אני יכול, ואישתך?...
נהג ברמזור: "מיצרים להם עוד חלקים?"- לא... מה שנישבר אני מתקן בעיסת נייר...
בעל פיצוציה: "שווה הרבה כסף?"-הרבה פחות מהגורמט שלך...
"זה לא כלי מסוכן?"-פחות ממני ששואלים אותי שאלות אידיוטיות...
חתיכה בחולצית בטן: "תיתן לי סיבוב?"- כן בטח, באיזה אוזן?...
ברמזור בקצה הפקק: "למה אתה לא קונה מכונית?- אחרי 25 דקות שאני בדרך חזרה והוא עדיין בפקק בכיוון הנגדי-"ככה"
"מבין עניין": "אני מת על הכלים היפניים האלה"....
רומנטיקן נוסטלגי: "לאבא שלי היה כזה והוא היה נוסע עליה כל יום י-ם חיפה...." כן בטח...
"ילד גראס": "אתה יודע שאפשר לשים קיט מאלוסי גיר 5 הילוכים ובולמי גז?" ...שיט, שכחתי את האקדח בבית...
שליח פיצה: "כמה סוגרת?" אף פעם לא ממש בדקתי .....
דודה: "ומה אתה עושה בחורף?" - רוכב רטוב?....
והשאלה הנצחית: "מוכר?" לא, אבל מוכן לקנות עוד כמה....

[השושנים]

יש ימים שהכל זורם בהם מעל למצופה, זה מתחיל בדברים הקטנים, מזג אויר המזמין לרכיבה, בדיוק במינון הנכון, בו לא קר מדי לשרוול קצר ומכנסי בד, ולא חם מדי למנוע ובקסדה, ממשיך בכך שסופי משתפת פעולה בכל מה שתבקש ממנה, וזה בעצם המדהים בכל הסיפור, שתי יציאות לה לשכונה שלי אחת הוותיקה והראשונה, דרכה פרצו הלוחמים בששת הימים למוצב הנקניק ולארמון הנציב, ומשם לאבו-טור הערבית, היום יושבת שם טיילת שרובר, המשקיפה על העיר העתיקה, ומזרח ירושלים, והשנייה נפרצה בשנים האחרונות מדרום, מתחת לקיבוץ רמת רחל, ומוצב הפעמון, בואכה צומת הפילבוקס, מדובר בעלייה ארוכה וקשה, בימים רגילים אנו רוכבים לנו במהירות ממוצעת מגיעים לסיבוב הרחב לפני העלייה הגדולה מאיצים קצת ובמהרה סופי מבקשת למתן את הקצב ולהוריד הילוך וכך במשך מס' דקות עד לסוף העליה בהילוך שלישי, ורק לקראת הרמזור, שם העלייה הופכת למישור ולירידה, ניתן לחזור לרבעי, היום לא, היום שנינו מעודדים ממזג האוויר והחופש שנחת עלינו, החלטנו לקחת את הסיבוב קצת יותר מהר מהרגיל, לא משהו מסובך או מסוכן במיוחד, פשוט רבעי בפול גז, הטיה חריפה יותר ימינה בסיבוב, הכביש ריק מתנועה, ורק רעש המנוע של סופי הפועם בקצב מהיר, שומרים על הקו הנכון מזדקפים ומתחילים את העלייה סופי צוברת מהירות, רגע...שוב, סופי צוברת מהירות? כן משהו קרה וסופי בניגוד לזמנים אחרים, ממשיכה בקצב הנתון ולא נותנת לעלייה לשבור אותה, וכך ממש עד לרמזור ברבעי בקצב טוב, אפילו טוב מאוד...תיקראו לזה אופי, תיקראו לזה קריזה, תיתנו הסברים מלומדים, אותות או מופתים, אבל אני יודע שלפעמים יש גם ימים כאלה, בהם נפתחים שערי שמים ורגע של חסד נשלח למטה, לאלה שיודעים ממש באותו הרגע, להושיט את היד ולקבל אותו.

[השושנים]

אלף פנים לה לירושלים והיא מחליפה אותם במהירות קיצונית שלא תאמין, ההבדל בין קודש לחול, רגיעה למשבר, סערות ושלווה חום וקור, עליות ירידות, חדש מול ישן, ואנו שחיים בקופסאות, למדנו להתעלם מהם, אנו קמים בבוקר בקופסה גדולה ומטופחת, שמנטרלת אותנו ממה שקורה בחוץ, אנו בוררים את הטמפרטורה הרצויה לנו, את הצלילים, והמראות, מנתבים את חיינו בין הקופסה שמשדרת לנו קצת מהנעשה בחוץ, לקופסה ששמורת על טריות האוכל שלנו, יוצאים לקופסה הניידת הממוזגת, שסוגרת אותנו ב-ד' אמותינו, ונוסעים לקופסה אחרת בה אנו מבלים רוב היום מתעסקים בדברים חשובים, בכדי לסיים את היום קצת יותר עייפים, קצת יותר זקנים וקצת יותר ממורמרים, בחזרה לקופסה היפנית/קוריאנית/אירופאית/אחרת, שתיקח אותנו שוב לקופסה הגדולה, שם נשב מול הקופסה הכחולה וניראה חיים של אנשים אחרים, סיפורים על טבע והרפתקאות, מתח ואימה, בנוחות מרופדת רחוקה מסיכון אמיתי, פרט אולי לנזק למערכת הלב שלנו. ושנמאס לנו מאוחר בלילה, אנחנו נכנסים לקופסת הפוך ושוקעים בחלומות על קופסאות גדולות יותר יקרות יותר ונוצצות יותר.
אני החלטתי מזמן, אני את הקופסה שובר! מרוץ העכברים אווט, אני אין! יציאה לטבע חובה! נסיעה פתוחה אהלן וסהלן, ציוץ ציפורים המיית הרוח, מי מעיינות, מעוף ציפורים וריחוף פרפרים, החופש לבחור לי את הדרך והמסלול, המהירות והטעמים, ומי מתאימה לכל זאת אם לא השותפה הנאמנה שלי, לכל תעלול ומשובה, אם לא סופי? אגב, שמתם לב שהסתיו כבר בחוץ?

[השושנים]

בעיטה ברגלית ההתנעה, וסופי ומניעה באחת, בלי גמגומים ובלי מחאות, האחות החדשה מאיימת עליה, היא יודעת שזה לא הזמן לקונצים...נכון שהבורג הסורר של המספר עדיין משתחרר כל כמה מאות ק"מ בצורה מסתורית, ופה לפתע מתגלה בורג שאבד, אבל מעבר לכך יוק...לפני שבוע חגגנו שנה ביחד, לא הייתי זוכר אם לא הייתי עובר במקרה על הניירת ומגלה כי ניגמר לסופי הביטוח שבוע קודם, מה שאומר בדיוק שנה לזוגיות.
החיים נעים במעגלים נסו לדמיין את קו החיים כקו ישר שאתם צועדים בו לעבר האופק, שבכל נגיעת רגל שלכם לאורכו, מסמלת עוד צעד במסע, ושולחת גלים מסביב, כמו אבן שנזרקת למים ומעגלים יוצאים מהמרכז ומתרחקים, משקל הצעד קובע את עוצמת המעגל יש מעגלים קטנים שנסגרים בטווח הקצר, ויש כאלה שנפגשים איתם רק שנים מאוחר יותר, הרומן שלי עם כלי הרכב דו הגלגלים התחיל באזור גיל עשר, ומאז נשלחו אלפי גלים גדולים כקטנים וחלקם פוגשים אותי עד היום, חלקם כבר פגשתי, וחלק לא אפגוש לעולם..., ההונדה החצי השחורה שהייתה משאת נפשי בגיל שש עשרה, פגשה אותי מחדש בגיל ארבעים וכנראה תעזוב אותי בקרוב, או שלא... הווספה הלמברטה, רעי הדו גלגלים שליוו אותי במשך השנים לטוב ולרע בכל יום אני מקבל ד"ש כזה או אחר מאחד מהם, בזכות צליל, ריח ומראה...תמונות מן העבר סגירת מעגל. סופי מפמפמת במרץ בקצב שלה אנו לא ממהרים לשום מקום, מאזינים לצלילים ולריחות, האנשים וכלי הרכב מתרוצצים להם בקצב מהיר של ערב חג, לרוץ, לדחוף, להספיק להצליח לדחוס עוד כמה דברים במסגרת הזמן המוגבל, מחלקת הלב בהדסה מלאה בכאלה שלא ידוע לעצור בזמן.... לאנשים כבר אין סבלנות, החיוך הפך למשהו נדיר, עזרה? אין בכלל על מה לדבר, פעם כשהיינו פוגשים ידיד זר תקוע עם האופנוע שלו בחצי הדרך, היינו עוצרים לברר אם יש מה לעזור, והיום קצת שכחנו, אנחנו עסוקים מדי בדברים חשובים באמת, כסף, עצמה, שררה, שלטון, וימותו הקנאים....
סיבוב חד, הורדה לשלישי, מציאת נקודת האיזון, הטיה עוד גז ויציאה סופי מזדקפת לבד, ללא עזרה יודעת ומבינה, המחסור הכרוני בכ"ס מחייב נהיגה אופטימלית, ניצול של כל פוני איטלקי עד למקסימום מבלי לגרום לו להתעייף ולקרוס לפני הזמן, הנהיגה הטכנית המחושבת והרגועה מהירה יותר מהנהיגה הפראית, במיוחד אצל סופי שהמעברים החדים העצירות המרובות והטכנולוגיה המיושנת לא עוזרים לה במיוחד. אנו כבר למדנו להנות ביחד מהחלפת הילוך מוצלחת בזמן, משיוט רגוע מהנופים והמראות.

צעירה גבוה ואתלטית, מחוברת באינפוזיה למדיה דיגיטלית כלשהי באוזן, רצה לאורך הטיילת ובידה מחזיקה כלב ענק, אנחנו נדרכים, המפלץ מרגיש בקיומינו הרבה לפני היפיפייה, יש משהו באופנועים שמשחרר בכלבים האלה איזה יצר קדמון, כאילו שחררו לפניו ארנבת לפני האף, אנחנו בורחים לנתיב המרוחק, האוזניים מזדקפות הזנב מוטה לאחור והוא פורץ לכביש... הבחורה מתנתקת בפתאומיות מהעולם הדיגיטלי למציאות נושכת, מנסה להשתלט על המפלצת...אנחנו כבר רחוקים, תכנון, ראיה לרחוק וקריאת המצב בכביש!
המדריך ההולנדי שלי לנהיגת מרוץ, היה מרוצה מהטכניקה, מסופי קצת פחות.

[השושנים]

שבת בבוקר, דלת המוסך נפתחת חרישית ואני מעיף מבט אוהב על כל אוסף האספנות שלי, מתוך לוח המפתחות המחובר על הקיר אני בורר לי את צרור המפתחות של סופי, סופי נוצצת ומבהיקה, מחכה לי בקוצר רוח, ע"י ההרלי סופטייל השחור שלי שעבר אתמול טיפול לכל חלקי המתכת והעור שלו. ניווט קצר וזהיר שלא לפגוע ב-TR250 הישנה חדשה, ובחיפושית שעברה שלשום טיפול דוארשיין מקיף, ד"ש לחדר הכלים המכנים שלי ויוצאים לדרך כשדלת המוסך נסגרת באיושה חשמלית חרישית, המטרה פגישה של נציגי כל המועדונים המוטוריים בישראל לקראת ישיבת הממשלה בה יוחלט על קבלת חוק המוטוריקה החדש, אותו יזם מועדון החמש המורחב! קשת הנציגים המוטוריים כבר מחכה בקפה אלוויס בואכה י-ם על כוס קפה ובקלוואה מתוקה, והאווירה חגיגית ונוצצת, בשבוע הבא יתקיים יום המוטוריקה הישראלי ולכל נציג במועדון יש את חלקו בעניין וכולם עליזים ומתרגשים....סופי נכנסת לחניה במהירות ו....."הלו קום, אתה לא צריך ללכת לעבודה?" שיט...זו הפעם האחרונה שאני שותה כלכך הרבה יין לפני השינה....

[השושנים]

סוף שבוע מתיש עבר על סופי, התחיל ביום שישי שזוגתי שתחייה ואני רכבנו לתוך השקיעה, (טוב, לא ממש אבל בשביל הקטע)
ונסעו לנו למפגש המועדון במרכז העיר, הכבישים היום ריקים יחסית, ותנועה דלילה של שישי לפנות ערב קידמה את פנינו, מאפשרת לסופי הקשישה להוכיח שגם בגילה כוחה עוד במותניה והיא עדיין מסוגלת לשנע בנחת ורוגע שני מבוגרים למרחקים לא קצרים בעליות ובירידות, האוויר הסתווי והשקט שלפני כניסת השבת, ריחות מאכלי יום השישי שבושלו ע"י נשות ירושלים עלו מכל חלון ואנחנו בטרטור חף מעשן מפזזים לנו בכיף ובמהירות לעינינו, היום החלטנו לבצע שוב בזוג מטלות שדחינו בחצי השנה האחרונה שהתפרסו לאורכה ורוחבה של ירושלים, מצב התנועה בבוקרו של יום א' כשעבודות הרכבת הקלה והפקקים ממררים את חיי הנהגים לא פסחו גם עלינו, אבל סופי ללא תלונה ומענה, בכי או נהי, עמדה במשימה בכבוד הראוי ואף מעבר לכך, כפיצוי החלטתי לתדלק אותה, אחרי ששמתי את השמן במיכל לפי הכמות הנדרשת הסתבר לי שדווקא דלק 96 חסר במכלים, בעיה! השמן כבר במיכל, ודלק אין... בלית ברירה תדלקתי ב-95 אני התרגשתי מאוד, סופי בכלל לא, ולבסוף שקשרתי אותה בתום יום התיזוזים הארוך הזכירה לי הנסיכה בחיוך סלחני, שבעבר הייתה רגילה ללגום גם אוקטן 83 ללא בעיות מיוחדות! אין על הנסיכה שלי

[השושנים]

דעתי שזה יבוא, הרי לא נסיכה כסופי בעלת דם איטלקי טהור, יש אומרים אפילו נפוליטאני, תעבור בשתיקה על צרוף הגרמנייה השמנמנה למשפחה, בדרכה האלגנטית התעלמה במופגן מתשומת הלב המרובה לה זוכה הגרמנייה, אולם בין לבין ראיתי וחשתי את מבטי הקנאה וחוסר שביעות הרצון של הנסיכה. וכאשר יגורתי בא לי, בבוקר כשאני ממהר לעבודה שוב פאנצ'ר באחורי, וזאת לאחר שאמש ניפחתי את הצמיגים ונהניתי שוב מהיגוי חד ומדויק וסיבובים עם אחיזה משמעותית יותר מבתקופה האחרונה...
הגלגל הוחלף חיש קל אולם הלכלוך אילץ אותי לשוב הביתה להחליף בגדים, הגלגל הנוסף (הרביעי) שקיבלתי מחבר ואשר ניצבע וחודש מצא מקומו על סבל במקום גלגל הספר הגלגל המפונצ'ר הועלה הביתה לשיפוץ וצביעה!
אחרי כל אלה שמח וטוב לב בנסיעה זריזה לעבודה מיד לפני הרמזור הפונה לאבו-טור הערבית, התנועה עומדת, עקיפה קלה ותמרון בין המכוניות, ואנו עומדים מצד ימין לרכב פז'ו 307 כאשר סופי מובילה בחצי גוף על קידמת המכונית, על עלבון כזה הרי לא ימחל נהג הרכב ושני חבריו, מבני ישמעאל וכאשר האור מתחלף הוא מנסה לעקוף את סופי בחריקת צמיגים, למרות שאין לו מרווח תמרון מספיק, סופי מאיצה אולם הרכב נדבק אלינו לצד השמאלי ולא משאיר לנו מקום בין הרכב למדרכה מימין, הנהג מבחין במצוקה אבל ממשיך בשלו תוך הצמדות עיקשת אלינו, למזלי הבחנתי במקום נמוך במדרכה והצלחתי בשנייה האחרונה לפני ההתהפכות הוודאית לעלות בבטחה על המדרכה. הנהג, ברח לנתיב השני והצליח להתרחק כשלוש מכוניות ושוב שבר לימיני חוזר חלילה תוך סיכון לרכבים ולעצמו, ואני אחריו, כאשר ראה שאין לו ברירה וסופי הקטנה זריזה ממנו בתוך הפקק, עבר לנתיב הנגדי ובנסיעה פרועה בנתיב הנגדי ניסה להימלט ראיתי כי הדבר עלול לסכן את המשתמשים בכביש והחלטתי לוותר, אולם הפקק בצומת קירב אותי לנהג במהירות ועל יד הסינימטק התפתח בינינו ויכוח מילולי והרכב נעצר בצד בדרך ומתוכו נשלפו שלושה והתקרבו אלי, כנראה שמישהו עדיין אוהב אותי שם למעלה וכמו משמים נשמעה צפירת אזהרה של סירנה משטרתית וצוות מג"ב צץ לו מאי שם, תשובה הולמת למי שאומר שתמיד אין שוטר שצריך אותו!
הפרטים נרשמו, ה"חברה" נבדקו במסוף, ונרשם להם דו"ח הזמנה לדין בהתאם, אנחנו כבר ניפגש בבית המשפט!
יום שהתחיל בפאנצ'ר וניגמר במזל גדול, בצורה טובה.-היזהרו לכם שם

[השושנים]

אין על הנסיכה שלי, שמחר מיועד לה הטסט החצי שנתי, בשבוע האחרון חילצה מותניה והוכיחה לכל העולם שגם בגיל 38 ועם מעט קמטים של אופי, קסם של פעם, והמון פח חינני, היא עדיין מספקת את הסחורה, וללא בעיות, מוקדם בבוקר יצאנו ליום אימונים שלי ומסתבר גם שלה, לפני שעות העוצר הגענו לצד השני שלי י-ם בואכה שועפאט, שם ביצענו (בעיקר אני) קצת אימוני קרב מגע, וכשירות מבצעית, ומשם בנסיעה מהירה למטווחים במוצא, כיוון שהקדמנו בהרבה את שאר המשתתפים, ולא קסמה לנו ארוחת הצהרים במגרש הרוסים, החלטנו לצאת קצת למסע הררי באזור י-ם, בירכנו "שחיינו וקיימנו" ורכבנו לראשונה בקטע הכביש החדש שנפתח מכיוון רמות לכיוון היציאה מהעיר בנסיעה פתוחה ומהירה, עד הכניסה ל-"בית האדום" במוצא ושם בחרתי להמשיך ולטפס את הקסטל לכיוון מבשרת, סופי שינסה מותנים צרות, צברה מהירות והמשיכה ברביעי כמעט עד לאמצע העלייה המתישה, צמודים לפס הצהוב המשכנו דרכינו שאנו בוררים בין ההילוכים שלישי ורבעי עד לקניון הראל, שם עצרנו לצהרים, ומשם לאתר הקסטל הסמוך ובדיקה בין בנייני הקסטל למציאת מציאות מוטוריות מיוחדות. משם דרך כביש שבע האחיות (מומלץ לכל חובב מוטוריקה ונהיגה או סתם נוף טבע והיסטוריה) הדבר הקרוב ביותר לכבישי האלפיים בארץ! חזרה לכיוון המטווחים נסיעה רגועה על שביל עפר, שם הפתענו נמייה ארוכת זנב ומלאת פרוות חורף, ועד למטווח עצמו! בסיום, שוב נסיעה בדרכי עפר התחברות זריזה לכביש העולה לירושלים, נסיעה בגז פתוח בין הסיבובים עד לרמזור כשהמשחק ביני ובין סופי הוא, לא מורידים את היד מהגז ולא נוגעים בברקסים, רק זוויות ההטיה מדברות...ניצחנו!
התחברות לכביש בגין נסיעה רגועה במהירות שיוט לצינון המנוע והדם, ומשם הביתה סוף יום אימונים מפרך...אני גמרתי עם כמה שרירים תפוסים ריח זיעה ואבק שריפה, וסופי...כלום! אין עליה כבר אמרתי?