פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

69 זה עם הגלגלים הקטנים לא?

אני חושב שעד 65 לא בטוח

[השושנים]

סיכום אירועי היום, בסך הכל הכללי יום מוצלח למדי, אחרי המפגש הראשוני הכושל משהו, וההרגשה הקשה, של מה לכל השדים עושים עכשיו... ניתנה לי הזדמנות ראשונית לבחון את המצב לאשורו...בשלב הראשון לימוד כללי ובסיסי של הווספה, תוך התמקדות בנקודות חולשה קריטיות, השלב הבא היה פרוק מסנן האוויר בשלב הזה הובחנה הבעיה הראשונה, כבל הצ'וק קרוע והמנוע היה זקוק לתערובת יותר עשירה מהרגיל, פתיחה ידנית של הצ'וק ומתן קיק בריא והמנוע מתעורר לחיים למס' שניות....כבר סימן מעודד... השלב הבא היה הוצאת מיכל הדלק והעברה של ברז הדלק, למצב רזרבי ברז הדלק בווספה מאובטח בגומייה השומרת אותו מחובר לבודי... גומייה זו החזירה נשמתה לבוראה לפני שנים, כך שבפועל רק אם גישה ישירה לברז הדלק ניתן לשנות את המצב...הדלק זורם לקרבורטור והנסיכה סופי מתעוררת לחיים...כיוון קל של הטורים והיא מפמפמת לה באיטלקית שוטפת, ומכסה את שמי החנייה בעשן כחלחל....לאחר דקה או שתיים שהלב פועם בעוז, אזרתי אומץ וביצעתי את הסיבוב המשמעותי הראשון....אז ככה החיים על האוכף בכלי שגילו פחות בארבעה שנים מגילי, גורמים לך לשנות מוד במצב הרוח, אם שאגה של R מעבירה אותך למצב אטרף, הרי הפימפום השקט משדר (לי לפחות) שקט ושלווה, סיבוב קטן בחניה למצהלות השכנים, שרגילים כבר לראות כיצד גרוטאות מתכת מתעוררות לפתע לחיים ולמפגן אור קולי של אש, רעם ותימרות עשן... וחזרה למקום החנייה וארגז הכלים לצורך מקצה שיפורים...בסיכומו של דבר...
למחר מתוכננת פרוצדורת העברה סופית של הבעלות, הוצאת אישור זמני לתנועה לצורך תיקון, נסיעה עצמית למוסך להחלפת צמיגים כיוון ברקסים, שמישהו שכח לספר להם שתפקידם גם לעצור, ורק לאחר דין ודברים עם כלי העבודה שלי ניתנה הסכמה שבשתיקה שיסיעו מדי פעם בעצירה מכובדת...אישור בלמים ונסיעה לטסט....

[השושנים]

מאז מיסוד היחסים בינינו בצורה רשמית וחוקית, סופי ואני מרבים לבלות ביחד זמן איכות, המתחלק בדרך כלל לשנים...סופי מפורקת לחלקים (עם סיבה או בלי)... או סופי ואני על כבישי י-ם, כמות התגובות והערות לה אנו זוכים בכל נסיעה כזו, מעלה בפני לא פעם רצון אמיתי להעלותם על הכתב ולשתף אתכם בחוויה.
הישראלי המצוי הרי לא יתאפק מלהביע דעתו על רכבך, גם אם דעתו נגזרת מעולם מושגים שונה לגמרי משלך...והתגובות מתחלקות לשניים...בדרך כלל מבט הערכה של מבין עניין ואומר יופי של כלי, הווספה הזו הכי טובה שיש...גם לי/לאבי/לאימי/לאחי/לעסק שלי הייתה כזו...וכאשר הם שומעים שהיא ילידת 1969 ישר עולה מבט מצועף בעיניהם והאגודל מונף כלפי מעלה, והם מוכנים לתת לי באותו הרגע את הרכב שלהם תמורת סיבוב...החלק השני, שחלקם אפילו מכיר אותי אישית שואל: "אז מה זה מה שהמשטרה נותנת לך?"...או "מה אין לך כסף לאוטו נורמלי עם המשכורת שלך?"
לאלה כבר מזמן הפסקתי לענות ולנסות להסביר עניין... לאחרונה גם פיתחתי תשובה חדשה: "אשתי זרקה אותי ולקחה הכל...זה מה שנישאר לי."...לא תאמינו איך השיטה זו פועלת...מבטי השתתפות כנים עולים על פני הנשמות הטובות... וחלק מהם אפילו מציע עזרה...זוהי גם דרך נהדרת להכיר את החברים האמתיים שלך, אשתי כבר קיבלה טלפון בסגנון: "או , סוף סוף זרקת את הנבלה, מה את עושה הערב?" בקיצור, נשמות טובות...ומה מתוכנן הלאה, סופי כבר מרגישה שהגענו לשלב שאפשר כבר לצאת לטיול גדול יותר, מחוץ לעיר, למרות שאני עדיין רוצה להחליף קודם את מיכל הדלק שלה, על מנת שסוף סוף תהיה לי אינדיקציה אמיתית מתי ניגמר הדלק במיכל ...(כזכור ניתן לנסוע רק כאשר ברז הדלק, במצב רזרבה בגלל סתימה במיכל) השבוע נחליט מה לעשות..

[השושנים]

ום שהתחיל בתיסכול גדול, וניגמר (או שלא) בשמחה....אז ככה היום בבוקר, יום חופשי שלי שלחתי את האישה והילדים לבית הספר...וירדתי בשימחה לבקר את סופי...על הפרק החלפת מיכל דלק פגום, במיכל תקין...פעולה פשוטה לכל הדעות זמן משוער כחצי שעה...אבל...בהידוק בורג לא זהיר קרעתי את שיבת הפיבר השומרת את הדלק בקרבורטור, והשמחה החלה... כל דבר שהיה יכול להסתבך אכן הסתבך...(יופי מרפי) וכך לפני שיאזל הדלק במיכל נסעתי, למוסך של חברנו יעקוב טורטן, באזור התעשייה...שם החל מסע חיפושים אחרי השיבה וכמובן שלא נימצאה אחת מתאימה...לבסוף הותאמה שייבת אלומיניום מיוחדת שפתרה את הבעיה, במקביל הוחלפה גם דיזת הדלק לקטנה יותר והתוצאה משמעותית, סוף סוף סופי מושכת ונוסעת כראוי לנסיכה אמיתית...ללא היסוסים ובכוח ובמהירות הראויה...ניקוי מהיר של כל חלקי הווספה בלחץ אוויר השלמת מספר ברגים סוררים שאיבדו עצמם לדעת... וחזרה מהירה הביתה לפני האישה והילדים...זה המקום להודות לעמית, שמלכתחילה חזר וטען כי הבעיה נעוצה בדיזת דלק לא מתאימה, עמית אתה תותח...