פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

נשים רוכבות-מוקדש לכל הרוכבות באשר הן!

סופי ואני יצאנו לחופש, אחד מהיתרונות שאנו לא מוגבלים לשעה או למקום מסוים ואנו נהנים לשוטט לנו ברחבי ירושלים.
באחד מהאמשים האחרונים, הסבה סופי את תשומת לבי לרוכבת חתיכה (לפחות על פי מה שהספקנו לראות מבעד לקסדה ומשקפי השמש) הרוכבת שהתניידה לה על פלסטיק אופנתי 125 בקלילות מרשימה לבשה מכנס קצרצר שחשף רגל חטובה ושזופה שהסתיימה לה אי שם למטה בסנדל אצבע מרשים ואצבעות ארוכות משוכות בלאק אדום בוהק (שרי רד באנגלית).
על גופה האנורקטי בעליל, השליכה גופיה ירקרקה, כפרצופי הנהגים שצפו בה מבעד לחלונות רכבם בפקק הארוך,
והגופייה שהתאמצה ללא הצלחה לעטוף את פלג גופה העליון שניראה כי אחד מטובי מנתחי הפלסטיק, בארץ או בחו"ל השקיע לא מעט זמן כסף וסיליקון, בשיפור המראה. קסדת חצי, תואמת את צבע הקוראיני/סיני/יפני שלה, אודם תואם את צבע הלאק, ומשקפי שמש סטייל קריסטיין דיור...
יש משהו בנשים רוכבות. יגידו עלי שוביניסט, יגידו חרמן, אבל רוכבות אופנוע עושות לי את זה...משהו בישיבה המפושקת, הרכינה קדימה לכידון, היכולת שלה להתמודד עם רכב לא שגרתי ונותן פרט ליכולת להגיע ממקום למקום גם הנאה מהוויברציות והרכיבה
מעידה על יותר מדבר אחד משותף לה ולי.


אי שם בסוף שנות השבעים, פרקתי ביחד עם שכן מנוע של אופנוע, השכן שהבין שיש לו עסק עם חולה הגה, היה בעל ידע ויכולת מדהימה, ללמד ולהסביר מה תפקידו של כל חלק וחלק במנוע, וכך הפכו הברגים וחלקי המתכת המלוכלכים בשמן וגריז, תחת שפתי הדבש שלו, למכונה אחת מופלאה ששרה ומנגנת בסימפוניה מתוזמנת היטב, פעם אחת פרקנו והרכבנו מנוע ומאז ברור לי איך הוא עובד ומה מניע אותו!
בעוונותיי גם נשים פרקתי והרכבתי, אפילו מס' פעמים, למען ההגינות גם הן עשו לי דברים דומים, אבל עד היום לא ברור לי איך הן עובדות או אפילו מה מניע אותן. דוגמאות לא חסר.
ישנן את אלה הרואות אופנוע ניגשות לרוכב ואומרות בלי בושה ישר לתוך עיניו "אני רוצה סיבוב" מבחינתן הוא יכול להיות רוצח סידרתי, חולה נפש, או סתם סדיסט, אותן זה לא מעניין הן רוצות סיבוב, אגב אם אתה היית ניגש לבחורה ואומר לה משפט זהה היו יכולים להאשים אותך בהטרדה!


או אלה האומרות אני עם אופנוען לא יוצאת בחיים! אבל עם נרקומן, שתיין, עבריין, מהמר. כן?


אחרת חובבת אופנועים שהייתה חלק נכבד מילדותינו העשוקה, את רוב נעוריה בילתה במושב האחורי של האופנוע, מיום שהתחתנה הטילה וטו על בעלה בנושא רכישת אופנוע-אופנוע זה מסוכן-לך ללמוד לטוס!


חברה אחרת בימי רווקותי העליזה, ערב סתיו, ממתין לה מתחת לבית במרחק סביר מהאבא העצבן שלה, האופנוע מונע, היא יורדת באיחור אופנתי בשמלת קיץ קלילה וטי שירט, למי שלא מכיר את י-ם בלילות אספר שמאוד קר שם...ועל אופנוע קפוא!
אגב השמלה אף פעם לא נשארת במקום, תמיד מסתבכת בשרשרת!

בקיצור סופי ואני עוצרים בסמוך לגב', אני יכול להישבע לכם שריח קרם הגוף שלה או הבושם גרם למנוע של סופי לעבוד חזק יותר,
שאלתי אותה אם היא יודעת שהיא מסכנת את עצמה ברכיבה בלבוש כזה על הקטנוע, יודעים מה הייתה התשובה?

"חיים רק פעם אחת" ... בחיי! - אחרי תשובה כזו נגמרו לי המילים.