איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[השושנים]

**** אוף טופיק ****

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה חשבתי על משהו בסגנון מסע האילוף של הקרנף, שהיה המשך ישיר
לאילופו של המפלץ. אם לומר את האמת למרות הדמיון בממשקים עליהם נכתב הפוסט, הממשק הנוכחי
מוציא את החשק לכתוב בו. הוא מסורבל מלא בבאגים וכמאותר טכנולוגי קשה לי להתמצאות, במיוחד נושא
התמונות שמהווה כאן נקודת עניין ראשית.

הבעיה הנוספת היא כמות התמונות שמקשה על העלאת מרוכזת לאתר שמירת תמונות ממנה ניתן לגזור
קישורית, ולכן סיפור המסע בניגוד למציאות מקרטע.

הדבר השלישי והחשוב ביותר הוא שצריך זמן ופרספקטיבה בכדי שהזיכרונות והתחושות יחלחלו ויחליפו
את תחושת האדרנלין הראשונה והגעגוע לאותם אנשים ומקומות יעשה את תפקידו.

בנוסף התחושה שלי נכון להיום, שהחרגול הגרמני לא נזקק לאילוף, מעט קשיי הסתגלות ראשוניים וזהו
כיאה למוצאו נרתם למאמץ וביצע תפקידו בצורה טובה. היום אני יכול להבין למה כל מי שרוכש אותו, דומה
בתכונותיו לשאר החברים בקבוצה זו והמאפיינים של בעלי האופנועים האלה דומים. חלילה מלפגוע במשהו
אבל יש אופנוע לכל תקופה בחיים.

רציתי לכתוב סיפור מסע אבל התוכן קיבל תפנית אינפורמטיבית וכיוון שלנכתב יש חיים משלו אני אנסה לשחזר
את התחושות המחשבות והמקומות כמיטב זיכרוני.