פעם היו מבחנים...

[כRובי]

פעם - "אנו עומדים לפני הרמזור, כמו עדת זאבים המשחרת לטרף, האור הופך לירוק, הקלאץ משתחרר....אימלה...." (טל שביט מבחן ל R1 הראשון). את המשפט הזה אני זוכר בעל פה, משנת 98...

אני מתגעגע לכתבה שבה מספרים לי איך זה לרכב עם האופנוע ולא על האופנוע, מה זה עושה בלב, בבטן ובראש. התחושות עצמן ולא כמה רך או לא הקלאץ...

טוב נו כנראה אני מזדקן והעולם משתנה...

אני חושב שזה בהחלט חלק גדול מהעניין. האינטרנט בכלל והפייסבוק בפרט, הנגיש לקוראים ים של מידע. בעבר יכולת לקרוא על אופנועים במוטו, או אם היית משקיע סכום מעט מופקע, היית יכול לקנות מגזין אירופאי או אמריקאי בן כמה חודשים, בסטימצקי. היום כמות המידע הזמין היא אדירה ורף הסבלנות וההתרגשות של כולנו, עלה. וכאילו זה לא מספיק, הכל גם מלווה בוידאו (אם תמונה אחת שווה 1000 מילים, תחשוב כמה שווה סרטון וידאו בן עשרות אלפי פריימים).
אז כן, אתה הזדקנת (כמו כולנו). והתבגרת. ומה שפרט לך על נימי הרגש לפני 18 שנים, לא יעשה לך זאת שוב באותו האופן. גם אם טל"ש היה בינינו, הוא היה מתקשה להביא אותך ואת כולנו, לאורגזמה טקסטואלית כמו בעבר.

הקוראים הצעירים של מוטו, הם היום הצרכנים הבוגרים, הוותיקים והמנוסים של אתרי האינטרנט הדו גלגליים. הקוראים הצעירים של היום, הם ככל הנראה (ואני רק מעריך - אל תצלבו אותי על זה), בעלי סבלנות מועטה לטקסטים מושקעים ומעמיקים ורוצים הכל בשיטת "זבנג וגמרנו". משהו כמו הפרעת קשב כללית של רוב האוכלוסיה התרגלה לצרוך תכנים דרך מסך הסלולארי. תן להם את השורה התחתונה ואת התכל'ס, ועזוב אותם מהתפלספויות על איך פורט האופנוע על נימי הרוכב עליו.