'הפס' בנס הרים - קחו אחריות!

[אביעד אברהמי]

אני חושב שהרשימה שלי הייתה ברורה מההתחלה. קרא אותה שוב בבקשה.

לגבי חוסר ההסכמה, אתה מוזמן להגיע להפקה של מבחן דרכים בפול גז ולהתרשם מרמת הבטיחות.
מעידות בהחלט קורות, בכל תחום וגם אצלנו, והסכנה היא חלק מהמקצוע שבחרתי. יחד עם זאת, איש מקצוע מקצועי יידע למזער את הסיכונים למינימום ולשמור על רמת בטיחות גבוהה ביותר.
בנושא הזה, הפקת מבחני דרכים בפול גז לא נופלת ממגזינים מקצועיים בחו"ל, ובמקרים רבים אף עולה עליהם.

אפס סיכונים יש בבית על הספה, וגם זה לא תמיד. קצת יותר חיבור למציאות יעזור לדיון פורה יותר.

עריכה: מתנצל, לא התכוונתי שאתה לא מחובר למציאות. הכוונה הייתה שבשביל דיון צריך מקרים מציאותיים ולא קיצוניים ובלתי מציאותיים.

[nitzann84]

אני חושב שהרשימה שלי הייתה ברורה מההתחלה. קרא אותה שוב בבקשה.

לגבי חוסר ההסכמה, אתה מוזמן להגיע להפקה של מבחן דרכים בפול גז ולהתרשם מרמת הבטיחות.
מעידות בהחלט קורות, בכל תחום וגם אצלנו, והסכנה היא חלק מהמקצוע שבחרתי. יחד עם זאת, איש מקצוע מקצועי יידע למזער את הסיכונים למינימום ולשמור על רמת בטיחות גבוהה ביותר.
בנושא הזה, הפקת מבחני דרכים בפול גז לא נופלת ממגזינים מקצועיים בחו"ל, ובמקרים רבים אף עולה עליהם.

אפס סיכונים יש בבית על הספה, וגם זה לא תמיד. קצת יותר חיבור למציאות יעזור לדיון פורה יותר.

עריכה: מתנצל, לא התכוונתי שאתה לא מחובר למציאות. הכוונה הייתה שבשביל דיון צריך מקרים מציאותיים ולא קיצוניים ובלתי מציאותיים.

אביעד, הפקת המבחנים היא אכן ברמה גבוהה מאוד,על זה לא היה ויכוח.
גם לא היה ויכוח על זה שהבבונים שם מחריבים לי ולך את אחת הפינות הכי יפות בארץ.
הבעיה שלי היא מי מחליט מה הגבול,ומהו הגבול בכלל?
אני את הגבול שלי למדתי בדיעבד,ולצערי בדרך כלל אנחנו לומדים אותו בדיעבד.
הבעיה שלי ואני חוזר למה שכתבתי בהתחלה:
עכשיו יקומו המסנגרים,ויגידו שהכביש היה שקט,ריק ,לא סיכנו אף אחד,נהגים מן השורה הראשונה,וכל זה.
חארטה.
כי בלי להכיר את שי שרשם פה מעליי,יכול להיות שהוא באמת רוכב מעולה,אבל התירוצים האלו של:
אני מכיר את הכביש,את הסיכונים וכל זה. זה באמת בעיקר בשביל לתת תירוץ לחברה כדי שתסמוך עליו.
כי בכביש,אין סטריליות,וגם אם אתה מכיר את הקטע בעיניים עצומות,אין בטחונות.

וזה בעצם המסר שצריך להעביר, לפי דעתי.
כי לי זה לא יקרה,או אני מכיר בעל פה,זה האויב הכי גדול שלנו

[shay-p]

כי בלי להכיר את שי שרשם פה מעליי,יכול להיות שהוא באמת רוכב מעולה,אבל התירוצים האלו של:
אני מכיר את הכביש,את הסיכונים וכל זה. זה באמת בעיקר בשביל לתת תירוץ לחברה כדי שתסמוך עליו.
כי בכביש,אין סטריליות,וגם אם אתה מכיר את הקטע בעיניים עצומות,אין בטחונות.

וזה בעצם המסר שצריך להעביר, לפי דעתי.
כי לי זה לא יקרה,או אני מכיר בעל פה,זה האויב הכי גדול שלנו

לא תירוצים ולא כלום, הכי הכי חשוב זה לא לחיות בהרגשה של "לי זה לא יקרה".
דווקא הידיעה שהכל יכול להתהפך עלייך ברגע היא זו שעוזרת לך לשמור על גבולות הגיוניים.
הרוכבים שהכי מסתכנים אלה הרוכבים שאין בהם פחד. הפחד שומר לך על האינסטינקטים ומשאיר אותך עירני וחד על הכביש.
מהשניה שהגעתי להבנה הזאת ה"שטויות" שאני עושה בכביש נעשות בשיקול ולא בפזיזות. ובסוף גם ההנאה היא זהה.

[אביעד אברהמי]

אביעד, הפקת המבחנים היא אכן ברמה גבוהה מאוד,על זה לא היה ויכוח.
גם לא היה ויכוח על זה שהבבונים שם מחריבים לי ולך את אחת הפינות הכי יפות בארץ.
הבעיה שלי היא מי מחליט מה הגבול,ומהו הגבול בכלל?
אני את הגבול שלי למדתי בדיעבד,ולצערי בדרך כלל אנחנו לומדים אותו בדיעבד.
הבעיה שלי ואני חוזר למה שכתבתי בהתחלה:
עכשיו יקומו המסנגרים,ויגידו שהכביש היה שקט,ריק ,לא סיכנו אף אחד,נהגים מן השורה הראשונה,וכל זה.
חארטה.
כי בלי להכיר את שי שרשם פה מעליי,יכול להיות שהוא באמת רוכב מעולה,אבל התירוצים האלו של:
אני מכיר את הכביש,את הסיכונים וכל זה. זה באמת בעיקר בשביל לתת תירוץ לחברה כדי שתסמוך עליו.
כי בכביש,אין סטריליות,וגם אם אתה מכיר את הקטע בעיניים עצומות,אין בטחונות.

וזה בעצם המסר שצריך להעביר, לפי דעתי.
כי לי זה לא יקרה,או אני מכיר בעל פה,זה האויב הכי גדול שלנו

אם נתחיל להיכנס לרמת הפילוסופיה, כנראה שהדיון הזה לא ייגמר.
אני חושב שהגבולות ברורים למדי, והם מקבילים לכל גבול אחר שיש בענפי אקסטרים אחרים.
צריך לזכור שרכיבה ספורטיבית יוצאת לגמרי מההגדרה של אופנוע ככלי תחבורה ומביאה אותו עמוק לתוך תחביב אקסטרים. אפשר להקביל את זה לטייס, לדאייה או לסנפלינג. אני לא חושב שתראה מישהו מחליט יום אחד לקנות מטוס, להגיע לשדה התעופה ויאללה בלגן כי החבר'ה שלו נותנים בביצועים מעל פלמחים. גם לא תראה מישהו קונה מגלש רוח, מגיע לצוק וקופץ, או מישהו שקונה ציוד סנפלינג, מגיע למצוק ומתחיל לגלוש. כל אחד מהם (ואלו סתם דוגמאות שקפצו לי לראש, יש עוד מיליון) ילמד את הנושא, יתקדם בהדרגתיות, ויעבוד לפי כללי בטיחות קפדניים. ב'פס' של נס הרים אין אף אחד מאלה. יש שם חבר'ה שקנו אופנוע וציוד, ויאללה קרחנות בפס. בלי כללים, בלי בטיחות, בלי תהליך למידה, בלי שום סדר. לכן קראתי לזה שכונה.

אני חושב שבשרשור הזה יש דוגמאות מצוינות לתהליך למידה, לכללי בטיחות שרוכבים קבעו לעצמם, ובעיקר לאחריות. איפה עובר הגבול? זה כנראה אינדיבידואלי - לטוב ולרע. בכל אופן, לטעמי בפס של נס הרים אין גבולות. יש שם חוסר סדר מוחלט. תעמוד שם 10 דקות בשבת הקרובה ותבין על מה אני מדבר. וזה, לדעתי ומניסיוני, עלול לגרום לאסון.

בראייה שלי רוכב ספורטיבי צריך להכיר את המכונה שלו ומגבלותיה, כולל הבנה מסוימת במכלולים כמו מתלים וצמיגים, צריך להכיר ביכולות שלו ובמגבלותיו, צריך לקחת מקדמי בטיחות, ולמרות ה'ראש' שאופנוע ספורטיבי מביא לך ברכיבה חזקה - לדעת להציב לעצמו גבולות ברורים איזה סיכון הוא מוכן לקחת. ושוב, על 2 הפניות האלה בכביש 386 - זה לא קורה.

דבר אחרון - אף אחד פה לא אומר 'לי זה לא יקרה'. בטח לא אנחנו במערכת. דווקא מההבנה שגם לנו זה עלול לקרות אנחנו מגלים אחריות, שומרים מרחק בטוח מהקצה, וקובעים לעצמנו כללי בטיחות אישיים שימזערו את הסיכון שמשהו רע יקרה.