סיפור על שליח פיצה

[אברי]

אני מדבר על הצפון.
כמה צפון? חיפה.
הייתי ברמן. נהלתי בר. גם מסעדה. בחיפה. אף פעם לא הייתי 'מהמעורים בדברים'. לא התעסקתי ביח''צ. לא התעסקתי בלפרסם את העסקים, לא תראה אותי בתמונות היפים והנכונים או במסיבות פסגה כאלה ואחרות.
המקום שלי תמיד היה ותמיד יהיה מאחורי הבר או על הפלור. הרבה יגידו שאני דורש המון. היו עובדים שהאשימו אותי בעבודות פרך, התאכזרות, נאצי אפילו.
הסטנדרט שדרשתי שם, בכל עסק, היה קיצוני ברמה דתית כמעט. אלה ששרדו אותי היו הטובים ביותר.
עבודה זה לא כיף, אבל בהחלט אפשר להנות ממנה.
אני בחיים שלי לא נתתי לאנשים שירות, אני גם לא יודע הרבה, אבל כל מה שאני עושה זה למכור לאנשים חיוכים.
גדולים, בכוסות קטנות.


בנוגע לתהייה בין המלצרית והקופאית - ביום שלא תשאיר לקופאית שלך טיפ היא תירק לך בחשבון?