קודם כל תודה רבה
לשאלתך, אני חושב שכיף זה עניין אינדיבידואלי. הכיף של אחד זה מנועים מתפוצצים וחיוך דבילי בקסדה (לגיטימי לגמרי! אופנועים קונים בשביל הנשמה!), ואילו הכיף של אחר - שלי למשל - זו תחושת שליטה, זרימה ברכיבה, ורכיבה לאורך זמן. לסוג הראשון של הרוכבים ההתקדמות של מנועי ה-2 פעימות בשנים האחרונות היא סוג של חיסרון. לסוג השני זהו יתרון ענק. אני מרשה לעצמי לנחש שהיצרניות מכוונות לסוג השני, וכתוצאה מכך תחום האנדורו הולך וגדל, ולא רק זה - מתקדם לכיוון האקסטרים-אנדורו, תחום שלפני 20 שנה כמעט ולא היה קיים, והיום כל רוכב בן 50 שקנה אופנוע אנדורו לפני 3 חודשים כמעט אוטומטית פונה אליו ברמה כזו או אחרת (אגב, אין טיפת זלזול בדבריי. זה טוב מאוד שאנשים פונים לתחום המגניב הזה - כל אחד ברמתו).
בהקשר הזה, יש סלוגן של פירלי שאומר Power is nothing without control, ואני מזדהה איתו לגמרי.
לגבי אלקטרוניקה ותקלות - אתה צודק לחלוטין, זה בהחלט מעניין. על המערכת לעמוד במבחן הזמן ולהוכיח אמינות ועמידות.
אני מאמין שתוך שנים ספורות המערכת תגיע לבשלות, מעבר להמשך הפיתוח והפיצ'רים שיתווספו (שליטה חשמלית מפוקדת מחשב על שסתום הכוח, יותר אפשרויות למצבי ניהול מנוע, אפשרויות שינוי בניהול המנוע, בקרת החלקה וכו').
מסכים איתך לחלוטין לגבי הקיזוז של התוספת לעלות המערכת (450 יורו באירופה) אל מול החיסכון בדלק ושמן.
לגבי מרווח טיפולים - הוא נשאר זהה לדגמי הקרבורטור, וכך גם מפרט הטיפולים.
בהחלט אופנוע מדהים. אנחנו עדים לאבולוציה והתקדמות הטכנולוגיה בצעדי ענק. כבר כמעט שכחנו, אבל עד 2011 דגמי ה-4 פעימות של ק.ט.מ עוד היו עם קרבורטור FCR, ותראה איפה הם היום - ניהול מנוע מתקדם, בקרת החלקה וכו'. פשוט מדהים.
ציטוט ההודעה בתגובה